רק בשמחות

[ים כחול 2012]

רק בשמחות

אז שוב נאלצתי להשתתף ב"שמחה"
לבשתי את הפאה שכבר העלתה עובש בארון , וקדימה להצגה הגדולה.
אולם עלוב, אוכל תפל, בחורות חסודות, נשים בהריון, וזקנים ארוכים..
והכי עצוב לראות את אחותי הקטנה שוב בהריון...
פיזרתי מזלטובים לכל עבר, בליבי חשתי דחיה כלפי האנשים, שפעם היו המגזר שלי..

רק בשמחות

 

[מבולבלונת]

הנחמה הגדולה בארועים האלה

אפשר פשוט לבוא, להעביר כרטיס נוכחות ולהתחפף

 

[גילי גוב]

הלואי ותמיד היה אפשר

יש אירועים שצריך להשאר עד הסוף,
שכולם נועצים עיניים,
מסתודדים,
מתעלמים (במקרה הטוב)
מעירים (במקרה הפחות טוב)
מרכלים,
מנידים ראש מצד לצד
מרחמים ("מסכנה... נפלה...")
מאשימים ("הכל מהאינטרנט הטמא")
מתפללים ("שנזכה כולנו לחזור בתשובה שלימה")
ועוד....

 

[מבולבלונת]

האות השביעית

זה ארועים בודדים. אני הפסקתי להשתתף בארועים של קרובי משפחה שבעבר זה היה חובה. חובה זה רק ארועים קרובים של אחים ואחיות.

(בני דודים! יש לי מיליארד והם כל היום מתחתנים, יולדים, מתברמצים. מכונת הילודה עושה את שלה. כשאני מגיעה פעם ביובל לארוע, אני מקבלת עוד שלוש הזמנות לארועים נוספים...)

ובמשך הזמן זה פשוט הופך למבטים מסוג אחר, המבט שלי עליהם הוא כמו של - אתם פשוט מפגרים, אני בטוחה בדרכי, תמשיכו לבכות, להתפלל אבל תחסכו ממני את איחולי הדרך אל האושר הישן והמוכר לכם. וכו' (לא באמת מפגרים, אבל ככה קצת. במיוחד אם באים ומעירים לי שזה "לא צנוע לעמוד עם כזה מחשוף ליד המחיצה" - בשביל מה באתי, אם לא בשביל לפגוש את אבא שלי?)

לנודניקים המתעלים על עצמם למדתי לענות אפילו ב'חוצפה'.
זה משאיר אותם עם לסת שמוטה וזה דרך טובה לישר את הגב.

נסי את זה

 

[ים כחול 2012]

גבוליים

 

[תולעת הגשם]

אוי זה היה מצחיק

!! איזה חוש הומור! אכן ההומור זו דרך מצויינת להתמודד עם הבעיות הקשות

 

[מבולבלונת]

אלו לא באמת הבעיות הקשות

זה קצה קצה הקרחון

 

[הביתשלפיסטוק]

הלוואי ויכולתי

לעמוד עם מחשוף ליד המחיצה

 

[melendi]

רגע

השרשור הזה נראה לי יותר מתאים לפורום יוצאים בשאלה. לפי מה שקראתי כאן, זה לא משקף בכלל את המציאות של האנוסים, כי כשאנוסים, כלפי חוץ הכל נראה כרגיל ואין בכלל מקום להערות והמבטים שתיארתם. אבל בכל זאת מעניין לדעת.

 

[גילי גוב]

עניתי לך למטה

 

[ים כחול 2012]

אני לא מרגישה סבל

רק דחייה, ולעיתים רחמים

 

[מבולבלונת]

הם אלה שראויים לרחמים

אבל לא באמת נצליח לשכנע אותם בכך

 

[אפס שתיים1]

יקירתי, זה יכול להיות אחרת

נכנסתי הביתה לפני כרבע שעה, חזרתי מחתונה של אחיין שלי בהארד קור של בית שמש, מתחת לשלט ע-נ-ק עם השטויות של הצניעות המטופשת שלהם. לבשתי חולצת לייקרה שחורה ומעליה שמלה ורודה ארוכה ואלגנטית. שערי הארוך התבדר חופשי (נשארתי עם הכובע שלי, שלבשתי מטעמי קור, לחופה) ורקדתי בשמחה עם בני משפחתי המאושרים בחיים שלהם בדיוק כפי שאני מאושרת בחיי.

איני חשה דחייה כלפי אף אחד מהם כי הם בני משפחתי ואני אוהבת אותם והם אוהבים אותי, למרות שבחרתי בדרך שונה ללכת בה, דרך שמאד לא נושאת חן בעיניהם. החרדיות היא זו שמרתיעה אותי ולא בהכרח החרדים. מי כמוני יודעת שגם בין החרדים ישנם אנשים טובים.

אני מאמינה בכבוד הדדי, אבל כדי לקבל כבוד עליך להעניק כבוד תחילה.

משפחה זו משפחה, דם זה לא מים. אל תשכחי את זה. ויבואו ימים בהם תהי מספיק בטוחה בעצמך ותוכלי לשדר את זה גם לעולם שמסביבך, כולל זה שעזבת.

 

[תוהה ומטעה]

אני לא חש דחייה, כי אני עדיין כמוהם

חיצונית לפחות,

אבל לא !!! האוכל אצלינו לא עבש, והנשים יחסית כוסיות...

 

[הביתשלפיסטוק]

אני שובר מוסכמויות

ויושב תמיד בצד ה"אסור" , מדלג בין השולחנות של המשפחה, אומר שלום לכולן,
והמלצריות שלא מבינות מה אני עושה בצד הלא נכון של המפה,
ותמיד משעשע לראות את התגובה ל "אני אח של החתן, אני יושב איפה שבא לי, תגידי, את ממליצה על עוף או שניצל?"

 

[הלנצח]

אתה בטוח שזה מנומס?

 

[הביתשלפיסטוק]

ולעמוד ליד המחיצה זה טוב יותר?

אתה עומד ליד המחיצה, רואה את כולן, כולן אורות אותך, אבל אתה לא שב"ח או פולש או כובש

בשורה התחתונה אלו שיעמדו איתי במחיצה, שמחות שאני בא להגיד שלום (בעיקר המבוגרות יותר)
אלו שלא יעמדו איתי במחיצה (כל אחת וסיבתה עימה) מתעלמות ממני ואני מהן

 

[מבולבלונת]

זה אתה, שמגיע מצד השניצל?

מקפצץ בין השולחנות לקבצץ נדבות-מבטים מהנשים המודרות?

 

[הביתשלפיסטוק]

כל אחד והדרך שלו לקבל צומי מהבנות

 

[מבולבלונת]

רחמי

+תנחומיי.