רק אם תפסיקו לכעוס

אפרתש

New member
רק אם תפסיקו לכעוס

בתי בת ארבע. היא ילדה חכמה (כמובן), שיודעת לבטא את רגשותיה לא רע, יש לה מספיק בטחון עצמי להגיד (בדרך כלל) מה היא מרגישה ומה היא רוצה. לפעמים היא "מאיימת עלינו". קשה לי להסביר, אז אתן דוגמאות - אם כועסים עליה - "אני אדבר איתך רק אם לא תכעסי עלי". היה ויכוח נוקב לגבי הליכה לאמבטיה, ואז "אני אעשה אמבטיה רק אם לא תכעסו עלי". (התגובה שלנו היתה משהו כמו "אנחנו נפסיק לכעוס רק כשתלכי כבר לאמבטיה". מעגל כלשהו ...). ואני לא אוהבת להיכנע לסחיטות. ואני כועסת - ולא מוכנה להפסיק להרגיש משהו, וגם לא יכולה להפסיק להרגיש משהו "על פי דרישה". אני מעדיפה לעבוד על זה שאני כועסת, אבל אוהבת אותך, ורוצה לדבר איתך בלי קשר לזה. למה שאפסיק לכעוס? גם ממנה אני לא דורשת "לכבות" את הרגשות.
 

לאה_מ

New member
אז זה בדיוק מה שאת צריכה להגיד לה.

אני לא יכולה להפסיק לכעוס עליך בגלל שאת דורשת ממני להפסיק לכעוס. עכשיו אני כועסת. את בהחלט יכולה לומר לה שגם כשאת כועסת את אוהבת אותה, שגם כשאת כועסת את יכולה לדבר איתה על מה שמפריע לה, אבל את לא יכולה להפסיק לכעוס רק כי היא רוצה בכך. את גם יכולה לומר לה, שאם היא תלך להתרחץ, זה יעזור לך להפסיק לכעוס. ובעניין הכניעה לסחיטות - את לא יכולה באמת להשתמש בנימוק הזה אם את הולכת על "אנחנו נפסיק לכעוס רק כשתלכי כבר לאמבטיה" - זה הרי בדיוק אותו דבר, רק מהכיוון השני. ובכלל, זו לא סחיטה שאפשר להכנע לה - הרי כל עוד את כועסת באמת לא תוכלי "לכבות" את הכעס שלך רק משום שהיא דורשת, נכון?
 

אפרתש

New member
לא בדיוק סחטנות

אנחנו לא מאיימים, אנחנו מתארים מצב. אנחנו באמת לא מסוגלים להפסיק לכעוס כל עוד היא מתמהמהת לה ככה. מה שנכון הוא שאנחנו כן עושים לפעמים דברים שלא נראים לי, אבל קשה לשבור הרגלים ישנים. הייתי יכולה "לעשות" את עצמי מפסיקה לכעוס. או לנסות לדבר בצורה נעימה ולאמר משהו כמו "אני כלכך אוהבת אותך, אני מבטיחה שברגע שתלכי לאמבטיה אני בכלל לא אכעס עלייך" וכ"ו, אבל אני לא מסוגלת. אגב - הפעם האחרונה היתה כי היא דרשה שנבטיח לה שמהיום ועד עולם, תמיד היא תצא מהאמבטיה ראשונה (לפני אחותה). יכולתי להבטיח דבר כזה (מתוך ידיעה שהיא ממילא תוותר על הענין אחרי כמה ימים), אבל רציתי שיהיה לה ברור שאנחנו לא מפלים אחות אחת על חשבון השניה.
 

לאה_מ

New member
אוי, לנו היתה לאחרונה תקופה של

ויכוחים על מי יצא ראשון מהאמבטיה... אני אמרתי "אני רואה שחשוב לך לצאת ראשונה. אני אשתדל להתחשב בזה כל עוד זה לא מתנגש עם דברים אחרים". היא גם לפעמים מתלוננת שאת אורי אני לוקחת על הידיים אחרי האמבטיה, והיא צריכה ללכת לבד
כנראה שהאמבטיה זה מקור להרבה חיכוכים...
 

אלדורית

New member
מוכר מאוד

לא הייתי מתייחסת לאיומים האלה כאל סחטנות. נראה לי שהם מעידים יותר על מצוקה שלה לנוכח הכעס שלכם (לא ציינת שהיא "מאיימת" ככה בעניינים אחרים). גם הגדולה שלי מאוד חוששת מכעס כלפיה, למרות שמעולם לא היו לכעס השלכות מעבר לעצמו (כלומר, לא מכות ולא עונשים מכל סוג שהוא). דווקא בהיותה מאוד רגישה לזולת ושאיפתה להשביע רצון, קשה לה למצוא את עצמה בעמדה של מי שגורמת לרוגז. אני מתחממת מהר (ונרגעת מהר גם), אבל בכל זאת אני מאוד משתדלת למתן את ביטויי הכעס שלי (למשל לא להרים את הקול--לא תמיד מצליחה), ואני גם שמה לב לניסוח המילולי: משתדלת לציין שהסיטואציה מרגיזה, שאני מרוגזת, ולא שאני "כועסת עליה". מדי פעם אני מבקשת ממנה לומר לי מה היא היתה עושה לו היא היתה האמא (בד"כ אין לה כוח לחשוב על זה, אז היא כבר מעדיפה ללכת להתקלח...) מקרים של "מריחת זמן עד האמבטיה" (יש משפחות שבהן זה לא קורה?
אם כן, גלו לנו סודכן) באמת יכולים להוציא גם אותי וגם את אבא שלה (שבודהה יכול לקחת אצלו שיעורים בשלוות נפש) מדעתנו. אבל אני לא מבטיחה "להפסיק לכעוס" כשהיא תלך לאמבטיה, אלא מציינת שלוקח לי זמן להרגע, ומבטיחה שאני אפסיק להיות מרוגזת בקרוב, ובלי קשר שתלך כבר לאמבטיה (אצלנו עובד פטנט הספירה: אם אני נואשת אני אומרת לה: אני סופרת עד שלוש. זה מטיס אותה. לא ברור לי למה. אף פעם לא קרה שום דבר בשלוש. אולי זה עצם הצבת הדד-ליין?)
 

אפרתש

New member
נשמע שהגדולה שלך דומה לגדולה שלי

גם אצלה מאד ברור שמאד לא נעים לה כשכועסים עליה. (בניגוד לקטנה שצוחקת על כולם בפנים). יחד עם זה - היא מאד עקשנית. מה שדווקא משמח אותי, כי אני לא רוצה שהיא תהיה מין כזאת שכלכך חוששת שמנסה לרצות את כולם כל הזמן. בגלל זה אני ממש לא רוצה להעמיד את שיטת הספירה במבחן - לא נראה לי שזה יעבוד.
 

אלדורית

New member
נו, אז את צריכה לשמוח, לא לכעוס!

אני מסכימה איתך, שכשמדובר בילדים שממילא נוטים לרצות לרצות, עקשנות היא תכונה מבורכת. בדיוק בגלל זה, הרבה פעמים אני באמת מרוצה דווקא כשהיא לא עושה מה שאני מבקשת.
 

לורליי43

New member
כשאת כועסת למה את מתכוונת

כתבתי בהמשך הודעה עם קישור לדיון בנושא החשש מכעס. אני חושבת שיש ילדים שמאוד מפחדים מהעובדה שאנחנו כועסים, אולי כי הפרשנות שלהם לנושא אחרת משלנו.
 

לאה_מ

New member
אתם מוזמנים להתרחץ אצלנו -

אורי מת על אמבטיות, הוא מוכן לעשות 3 ביום. אתמול הוא עשה אמבטיה בערב, כשחזרנו מהגינה, ומאוחר יותר, כשבן זוגי הלך להתקלח, הוא התעקש להתקלח שוב יחד איתו
 

לורליי43

New member
החשש מהכעס

ההודעה שלך הזכירה לי הודעה שלי, (בשם משתמש אחר), בנושא החשש של הילד שלי מהעובדה שאני כועסת. מהדיון ההוא הבנתי שלפעמים הילד מפרש משהו שהוא מבחינתו כעס ומבחינתי הוא רגש יותר מורכב. לפעמים אני "סתם" עצבנית כי אני עייפה, ולא כל ה"כעס" הוא בגללו, זה רק לא עוזר
. אולי גם אצלכם, יש משהו ב"כעס" שמפחיד אותה, ואולי ירגיע אותה לדעת שמה שאת מרגישה זה לא בדיוק ה"כעס" זה.
 
"אני לא כועסת- אני עומדת על כך

שתעשי מקלחת" ונא לגבות את האמירה בטון המתאים (לא כועס
). רצוי מההתחלה לנסות להוציא את הכעס מהמשחק, כי הכעס מעמיד את ההורה בעמדת נחיתות. נחישות שקטה הרבה יותר יעילה מכעס.
 
למעלה