א ו פ ט י מ י ת 3
New member
רציתי לשתף.
(מצטערת על אורך הכתוב). הביטחון העצמי שלי יורד מיום ליום יותר ויותר וזה גורם לי לתקיעות נוראית. אני פוחדת להתמודד בעיקר לבוא במגע עם אנשים ולא חשוב איזה. בכל יום אני מנסה לעשות לפחות דבר אחד או שניים שמצריך ממני להתמודד עם סיטואציה כזאת למרות המבוכה. אני מצליחה להתגבר על המבוכה, אבל אחרי השלמת המשימות האלו שקבעתי לעצמי, אני מרגישה שלא עמדתי בהם. לפעמים אני מגיעה עם המון ביטחון ואז בבת אחת הכל מתנפץ לי בפנים, מתחילות לי תופעות חרדה פזיולוגיות כמו רעידות קשות בידיים ודפיקות לב מואצות, בלבול במחשבות וחוסר ריכוז במה ששמתי לי למטרה לעשות באותו יום. אני מנסה להתרכז דווקא בהצלחות שלי ולא באי ההצלחות. וזה לא מצליח לי, תמיד באיםלי לראש כל אותן תמונות המבוכה והמבטים של האנשים שצופים בי ומבחינים ברעידות הידיים האלו ובלבול המחשבות והדיבור. למשל היום אני צריכה לגשת לרשום את הילדים לבית ספר, אולי זה ישמע מוזר, אבל אפילו רישום צ'ק זאת משימה לא פשוטה כל כך, כשאני במצב חרדה שכזה, ידיי רועדות עד כדי כך שאני לא מצליחה להחזיק את העט ביד, וכולם מסתכלים ומחכים מסביבי שארשום צ'ק, וזה מכיך כל כך עד דמעות, ואני נאבקת בעט ומצליחה בכוח לייצב את היד וזה לא הולך ואני מנסה שוב בכוח עד אשר יוצא לי כתב זיגזג, וכול מי שנמצא לידי רואה את זה, זה כל כך מביך.... עכשיו תוך כדי כתיבה אני פשוט בוכה מזה. (כי זה קרה לי בעבר פעמים רבות, ודווקא באותם פעמים בהם הרגשתי טוב לפניי). אני אדם שמאוד שומר על אופטימיות, ואני דיי מהר שוכחת דברים שקרו אתמול, ואצלי כל בוקר מתחיל יום חדש ולמרות הכל הזיכרון של המבוכות האלו לא עוזב אותי וכל פעם יש לי תזכורת חדשה לכך, ולאחריה מפח נפש גדול מאוד. זאת רק דוגמא קטנה. לפני מספר ימים פגשתי , במקרה ברחוב, אדם שאיתו עבדתי בעבר, פתאום הרגשתי בלבול וכל אותן תופעות ואז צילצל הטלפון הסלולרי שלי ורציתי לענות ואז שמתי לב שידיי רועדות מאוד ואיך אאחוז בטלפון, ביקשתי סליחה הפניתי את גבי הוצאתי את הטלפון מהתיק ובכוח בקושי אחזתי אותו בידיי ואז עניתי לשיחה והייתי מבולבלת מאוד אבל , איך שהוא שרדתי את זה וכשרציתי להמשיך בשיחת החולין הזו, הרגשתי תקיעות ולא הצלחתי לפתח שיחה כל המילים כאילו התאדו לי מהראש . כל מה שרציתי שהוא יגיד שהוא ממהר וצריך ללכת שלא אצטרך להמשיך להביך את עצמי כך. הוא דווקא התחיל לספר לי כל מיני דברים מעניינים על עצמו, אבל אני לא הצלחתי לגלגל את השיחה ולשאול אותו שאלות שדווקא רציתי כן לשמוע. הוא הסתכל עליי במין מבט כזה שאומר "מה קרה לך, השתנית, רואים שאת מאוד חסרת ביטחון, העזיבה של העבודה עשתה לך רע, מסכנה" לבסוף נפרדנו בקרירות אחד מהשניה וכל אחד המשיך בדרכו. בדרכי הביתה ניסיתי לדבר אל עצמי ולהסביר לעצמי שבעצם לא קרה דבר, ויכול להיות שלא הצלחנו לפתח נושא שיחה מכיוון שלא התראינו הרבה מאוד זמן (אני מובטלת כבר קרוב לשנתיים), וכל הפגישה הזאת נפלה עליי כשלא הייתי מוכנה, כך באמצע הרחוב, כשחם כל כך, וכך הצלחתי קצת לרכך את התחושה הרעה שהשטלתה עליי. ממה נובעת בעצם החרדה הזאת? האם מחוסר ביטחון? אני מאוד רגישה, והרגישות הזו מאוד תוקעת אותי. אני צריכה להתחיל לחפש לי עבודה חדשה, אבל, איך אוכל לעבור את המחסום הזה. האם עליי קודם כל לטפל בבעיות החרדה האלו? האם יש לזה טיפול? האם אפשר להעלים את התופעות האלו לתמיד? וכמה זמו וכמה כסף עליי להכין לטיפול כזה? אני נמנעת מלהתחיל, בעיקר בגלל החשש שלא אוכל לממן טיפול כזה לאורך זמן, וחבל להתחיל משהו שאח"כ לא אוכל לסיים. יש לי גם בעיות בריאות שהרפואה הקונבנציונלית לא הצליחה לפתור, אז פניתי לדיקור סיני שמאוד עזר לי אבל הטיפולים היו כל כך יקרים, כשהתחלתי אותם לא ידעתי מתיי יגמרו, ולבסוף הפסקתי מיוזמתי כי לא יכולתי לעמוד בזה מבחינה פיננסית. וחבל. לא הייתי רוצה שאותו דבר יקרה לי גם כאן.
(מצטערת על אורך הכתוב). הביטחון העצמי שלי יורד מיום ליום יותר ויותר וזה גורם לי לתקיעות נוראית. אני פוחדת להתמודד בעיקר לבוא במגע עם אנשים ולא חשוב איזה. בכל יום אני מנסה לעשות לפחות דבר אחד או שניים שמצריך ממני להתמודד עם סיטואציה כזאת למרות המבוכה. אני מצליחה להתגבר על המבוכה, אבל אחרי השלמת המשימות האלו שקבעתי לעצמי, אני מרגישה שלא עמדתי בהם. לפעמים אני מגיעה עם המון ביטחון ואז בבת אחת הכל מתנפץ לי בפנים, מתחילות לי תופעות חרדה פזיולוגיות כמו רעידות קשות בידיים ודפיקות לב מואצות, בלבול במחשבות וחוסר ריכוז במה ששמתי לי למטרה לעשות באותו יום. אני מנסה להתרכז דווקא בהצלחות שלי ולא באי ההצלחות. וזה לא מצליח לי, תמיד באיםלי לראש כל אותן תמונות המבוכה והמבטים של האנשים שצופים בי ומבחינים ברעידות הידיים האלו ובלבול המחשבות והדיבור. למשל היום אני צריכה לגשת לרשום את הילדים לבית ספר, אולי זה ישמע מוזר, אבל אפילו רישום צ'ק זאת משימה לא פשוטה כל כך, כשאני במצב חרדה שכזה, ידיי רועדות עד כדי כך שאני לא מצליחה להחזיק את העט ביד, וכולם מסתכלים ומחכים מסביבי שארשום צ'ק, וזה מכיך כל כך עד דמעות, ואני נאבקת בעט ומצליחה בכוח לייצב את היד וזה לא הולך ואני מנסה שוב בכוח עד אשר יוצא לי כתב זיגזג, וכול מי שנמצא לידי רואה את זה, זה כל כך מביך.... עכשיו תוך כדי כתיבה אני פשוט בוכה מזה. (כי זה קרה לי בעבר פעמים רבות, ודווקא באותם פעמים בהם הרגשתי טוב לפניי). אני אדם שמאוד שומר על אופטימיות, ואני דיי מהר שוכחת דברים שקרו אתמול, ואצלי כל בוקר מתחיל יום חדש ולמרות הכל הזיכרון של המבוכות האלו לא עוזב אותי וכל פעם יש לי תזכורת חדשה לכך, ולאחריה מפח נפש גדול מאוד. זאת רק דוגמא קטנה. לפני מספר ימים פגשתי , במקרה ברחוב, אדם שאיתו עבדתי בעבר, פתאום הרגשתי בלבול וכל אותן תופעות ואז צילצל הטלפון הסלולרי שלי ורציתי לענות ואז שמתי לב שידיי רועדות מאוד ואיך אאחוז בטלפון, ביקשתי סליחה הפניתי את גבי הוצאתי את הטלפון מהתיק ובכוח בקושי אחזתי אותו בידיי ואז עניתי לשיחה והייתי מבולבלת מאוד אבל , איך שהוא שרדתי את זה וכשרציתי להמשיך בשיחת החולין הזו, הרגשתי תקיעות ולא הצלחתי לפתח שיחה כל המילים כאילו התאדו לי מהראש . כל מה שרציתי שהוא יגיד שהוא ממהר וצריך ללכת שלא אצטרך להמשיך להביך את עצמי כך. הוא דווקא התחיל לספר לי כל מיני דברים מעניינים על עצמו, אבל אני לא הצלחתי לגלגל את השיחה ולשאול אותו שאלות שדווקא רציתי כן לשמוע. הוא הסתכל עליי במין מבט כזה שאומר "מה קרה לך, השתנית, רואים שאת מאוד חסרת ביטחון, העזיבה של העבודה עשתה לך רע, מסכנה" לבסוף נפרדנו בקרירות אחד מהשניה וכל אחד המשיך בדרכו. בדרכי הביתה ניסיתי לדבר אל עצמי ולהסביר לעצמי שבעצם לא קרה דבר, ויכול להיות שלא הצלחנו לפתח נושא שיחה מכיוון שלא התראינו הרבה מאוד זמן (אני מובטלת כבר קרוב לשנתיים), וכל הפגישה הזאת נפלה עליי כשלא הייתי מוכנה, כך באמצע הרחוב, כשחם כל כך, וכך הצלחתי קצת לרכך את התחושה הרעה שהשטלתה עליי. ממה נובעת בעצם החרדה הזאת? האם מחוסר ביטחון? אני מאוד רגישה, והרגישות הזו מאוד תוקעת אותי. אני צריכה להתחיל לחפש לי עבודה חדשה, אבל, איך אוכל לעבור את המחסום הזה. האם עליי קודם כל לטפל בבעיות החרדה האלו? האם יש לזה טיפול? האם אפשר להעלים את התופעות האלו לתמיד? וכמה זמו וכמה כסף עליי להכין לטיפול כזה? אני נמנעת מלהתחיל, בעיקר בגלל החשש שלא אוכל לממן טיפול כזה לאורך זמן, וחבל להתחיל משהו שאח"כ לא אוכל לסיים. יש לי גם בעיות בריאות שהרפואה הקונבנציונלית לא הצליחה לפתור, אז פניתי לדיקור סיני שמאוד עזר לי אבל הטיפולים היו כל כך יקרים, כשהתחלתי אותם לא ידעתי מתיי יגמרו, ולבסוף הפסקתי מיוזמתי כי לא יכולתי לעמוד בזה מבחינה פיננסית. וחבל. לא הייתי רוצה שאותו דבר יקרה לי גם כאן.
