רציתי לשתף...

רציתי לשתף...

ההודעה של לא עוצרת באדום העלתה בי נשכחות... לפני שנה בערך נכנסתי לפורום הזה כדי לשתף אתכם... להזכירכם- אני הייתי בת 24 הוא בן 28, יוצאים 5 שנים והוא פשוט לא רצה להתחתן... וזה מאוד הפריע... הצבתי אולטימטום, הוא נכנע, הציע... התחלנו להיכנס למירוץ המטורף, הודענו לכולם, סגרנו אולם, אבל כל העת ליוותה אותי תחושה לא נעימה של לחץ... לחץ מהסוג הלא טוב... ואז התעוררתי, והבנתי שזה לא אמור להיות ככה, שמשהו לא בסדר... נפרדנו, חייתי תקופה מסויימת בסרט מטורף, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי ואיך הכל נעלם לי... לאט לאט אספתי את השברים, אחרי כחודשיים פגשתי בחור מקסים, ההפך הגמור מהאקס, אחרי שלושה חודשים עברנו לגור ביחד ונכון להיום אנחנו 10 חודשים ביחד עם הפנים לעתיד משותף. זכיתי לחוות שוב את אותם הרגשות שחשבתי שלעולם לא אזכה להם יותר... וטוב לי עכשיו, ואני מאוד מאושרת, ואני רוצה להודות לכם על התמיכה שנתתם, על האוזן הקשבת והעידוד, לדברים כנראה, יש נטייה להסתדר בסופו של דבר על הצד הטוב ביותר. תודה!
 
גל הירושלמית היקרה

זה רק מוכיח לך כמה חשוב ללכת עם תחושות הבטן. מה שמרגישים בבטן זוהי האמת ויש לזרום עימה. לאינטואיציה יש מקום נכבד בקבלת החלטות. אין ספק בכך. בכל מקרה אני מאחלת לך אהבה טובה! ובהצלחה!
 
למעלה