רציתי לשתף...

noa135

New member
רציתי לשתף...

לפני שנה כמעט היא התחילה עם עסקי תפוז. היא גלשה בכמה פורומים. הוא היה עוקב אחרי ההודעות שלה (Vסתבר אח"כ בדיעבד). הוא היה קורא את כל ההודעות שלה ומגיב בעקבניות. לפתע, הוא שלח לה מסר. התחילו לשוחח. היא נדהמה ממנו ללא ספק, והפוך אפשר לומר גם כן. הוא היה בן 26. חי ולומד במרחק ארבע שעות מביתה. היא .היתי עוד קטנה. אחת שזה עתה סיימה ב"יס, חיכתה לתוצאות מזימונים לצה"ל. אחת שכל עולמה היה בערך לצאת למסיבות ולהשתכר עד כלות נשמתה. הוא בדיוק נפרד מהחברה שלו. והיא הייתה הרוסה מכל בחורים שזלזלו בה. הם החלו לדבר, עברו לטלפון.. ודיברו ודיברו. נוצר ביניהם קשר עמוק . הם יודעים הכל אחד על השני, הכירו כבר אחים ומשפחה אחד של השני( הכל דרך תמונות ומצלמה). הם ידעו ה-כ-ל! הוא נכנס לחייה. כל החברות שלה ידעו עליו, וההפך. הם היו כמו זוג נשוי, רבים בטלפון. אוהבים בטלפון. הכל מהכל. הוא ידע שתמיד תיהיה לו כתף אצלה, וההיפך כמובן. היא הייתה חוזרת ממסיבות בשעות הקטנות של הלילה והייתה מוצאת כתף לבכות על הדברים שעשתה, מפני שהוא קם לעבודה. היא באה ממשפחה דיי שמרנית, פערים בגילאים היו משמעותיים( במיוחד מפני שהיא עדין ילדה וגדלה בבית, ילדה טובה של אמא כזו..) אבל היא אהבה אותו כ"כ. הם דיברו שעות על גבי שעות.קשר עמוק. לא היו סודות. אהבו כפי שלא נראה שהיא תאהב שוב. כך זה נמשך כמעט 10 חודשים: לו היו תקופות טובות, ותקופות רעות. מבחנים רבים, בת מצווה של אחותו( שהיא הוזמנה סתם לא הגיעה) .רבו הרבה בתקופות האלו. היא? היו לה זימונים לצבא. חו"K. מריבות עם אמא. הכל מהכל.. אתמול אחרי כמעט 10 חודשים הם נפגשו. הוא ,שדאג כ"כ שלא ימצא עבודה. הגיע איתה לחתום על חוזה בחברת החדשה בה יתחיל לעבוד באותו היום שהיא תתגייס לצהל.( התחלות חדשות יחד.......). הם נפגשו. לעולם היא לא תשכח את אותה הנשיקה. אותה נשיקה ראשונה בה היא התרגשה. אותו בחור שסוף סוף מעריך אותה. את האישיות,ולא את הגוף. לא עוד בחור שפוגש בה במסיבה בה היא משתרללת....אלא בחור שהעריך.הכיר.אהב. תמך. והיה כאן בשבילה. היא מתגייסת בראש שקט ביום שלישי. החיים אצלו ממשיכים. רק משהו קטן. רסיס קטנמטן נסק למעלה, אחרי הפגישה.. שלכם, נעה
 
../images/Emo24.gifלנעה וברוכה הבאה...

נשמע נפלא...מרגש! אבל למה יש לך הרגשה שהכל נגמר? הרי הנשיקה המדהימה הזו יכולה להיות התחלה של משהו גדול יותר... למה בעצם לסיים קשר שרק מתחיל להתרקם? ואשם שכחתי,
בצבא!
 

noa135

New member
יש חלומות.

יש חלומות, ויש פנטזיות. יש דברים שיפים על הנייר ולא במצאיות. לא הכל מתאים. ויש לחיות את ההיגיון והמציאות אם כי לעיתים מודה אני, כי הרגש עולה על ההיגיון,אך יש סביבי חברה תובעית. עצוב .נכון. אבל יש דברים שנועדו להישאר בגדר פנטזיה. חוץ מזה. זה הופך את הכל ליפה יותר. מבחינתי לפחות. חייתי שנים רבות תחת שמות חסוים. חייתי שנים אחרי האנונימיות.חששתי לחשוף את עצמי. כזו אני.אופי שלי.
 
תסלחי לי אם אני טועה

אבל זה נישמע כאילו את מעדיפה להשאיר את הכל כפנטזיה כדי להמנע מפגיעה (ושוב סליחה אם אני טועה ומנתחת בלי להכיר אותך). אם זה נכון את מפסידה המון. יש ב"עולם האמיתי" הרבה כאב שאין בעולם הפנטזיה, אבל כגודל האכזבות כך גם גודל הרגעים המאושרים. את רגעי האושר הקטנים והאמיתיים פנטזיה לעולם לא תוכל להחליף.
 

noa135

New member
קודםפ כל אני בחורה:))..אבל לעצם

הענין..נכון..את דווקא ניתחת נכון. אני מפדת להיפגע.אני אדם שחושש לקחת סיכונים מהסיבה הזו. את צודקת.יש המון אושר כמו שיש כאב ואכזבות-ללא ספק את צדק בכל מילה אבל.. העולם האמיתי לעייתם "עולה" על עולם הפנטזיות. לא לכל אדם יש את הכוחות המספיקים האלו.אותם כוחות פנימים שיוכלו לעזור ולהגן עליו מפני ה"חברה" אותה חברה תובענית. יש כאלו שיגידו שאני טועה ושעלי להתמודד,אבל לפחות לא כעת. אני מתגייסת בעוד יום וחצי(כן ..ביום שלישי) וקשה לי גם ככה בכלל 1001 סיבות. מה שאומר שאין לי א הכוח להתמודד. אולי בעתיד.כשאהיה אחרת. שונה.אולי קצת יותר בוגרת.
 
קודם כל , מזל טוב!

(ראיתי שאת בחורה, בטעות שכחתי את הי'..
) אולי היום באמת יותר קל לבחור לעולמות אחרים כי באמצעות הורטואליות את יכולה לשתף אנשים בעולם שאת יצרת, מה שלא היה אפשרי בעבר. יכול להיות שבעתיד יהיה לך יותר קל, אני די מאמינה שהצבא גם עוזר, הוא מחייב אותך ראשית להתנתק מהעולם הזה, ושנית להכיר עולמות שלא הכרת לפני. אצלי לפחות הצבא היתה תקופה מדהימה, מקווה שגם לך..
 
למעלה