רציתי לשתף...

[בת אדם22]

רציתי לשתף...

משהו שכתבתי לפני חודש, ומאז אמא שלי נפטרה מהמחלה שלה... רציתי לשתף אותכם, הכאב גדול, ואולי יעזור לי לשתף אותו עם אנשים שהיו שם... הלכתי אליו היום בצהריים, רציתי להגיד לו המון דברים רציתי להגיד לו שאמא מתגעגעת שיעל לא מפסיקה לשאול עליו ,שמיכל כועסת.. רציתי לספר לו על כל מה שהיה. לבקש ממנו סליחה, להגיד לו שסלחתי לו כמו שרצה.. לשאול אותו למה הוא לא עונה למכתבים שאני רושמת לו כול יום לפני השינה להביט לו בעיניים בשקט... להסביר לו למה אני עצובה לבקש ממנו שיספר לי שוב רק עוד פעם אחת סיפור לפני השינה להגיד לו שכול ה40 יום שעברו נראים לי כנצח.. לספר לו שכול מי שאמר שהזמן מרפא הוא שיקר להגיד לו שאין לי יותר כוח שקשה לי לטפל במחלה של אמא , שהחיוך כבר לא מה שהיה פעם אבל שום דבר לא יצא כאילו כול המילים נשכחו ממני ניסיתי לשלוח לעברו יד לגעת בתווי פניו, לעבור על הזיפים הקטנים שלא הקפיד לגלח אבל ידי נגעה רק באבן השיש הקרה , באותיות שרשמו באכזריות את שמו והנציחו אותו כול כך רחוק ממני..

 

[בת אדם22]

רציתי לשתף בעוד משהו...

מצטערת שאני ככה פתאום נופלת עליכם... זה הקטע שכתבתי בשבעה של אמי שהייתה לפני חודש בשיחה עם אחותי הקטנה בת 6, שעכשו אני מגדלת אותה: ושוב השיחה הזו, שיחה קשה וכואבת מאחורי המילים מסתתר עולם. הלב שלי מאתמול הפסיק לפעום דברתי איתה, הסברתי לה בעדינות, ניסיתי למצוא את המילים והיא שתקה והקשיבה. ניסיתי למצוא בעינייה מילים ולא מצאתי דבר. הלב שלי נודם ולא עוזר. המשכתי , אמרתי לה שאני תמיד אהיה איתה, ולעולם לא אעזוב אותה. היא אמרה בשקט בקול רפה ,כמעט ולא נשמע עד שגם את תצטרפי אליהם, שאלתי לאן? לאבא ואמא אמרה המלאך הקטן הלב רעש געש ושתק הדמעות הנצורות שלי התחילו לצאת החוצה, מאיפה אני אביא לה תעודת ביטוח שאני אשאר איתה תמיד? גם לי הבטיחו את זה עד לא מזמן. הלב שלי עמד להפסיק לפעום כמובן שאמרתי לה שיש לי עוד המון זמן, נהייה תמיד ביחד עודדתי אותה וחיבקתי אבל המילים שלה חתכו את ליבי היא מרגישה עזובה חשבתי ובצדק, עלה מתוכי המחשבה מה אני אומר לה עכשו נזעק מוחי הקודח הלב סירב להגיב נאמרו כמה מילים נשכחות ואז היא חייכה חיוך של מלאכים ואמרה: "אותך אני אוהבת הכי בעולם לאבא יש את אמא לי יש אותך. אלוהים סידר לאבא את אמא שלא יהיה בודד ואותך הוא משאיר לי". בפשטות האופינית לה כ"כ נתנה לי נשיקה והלכה לשחק כאילו כלום לא קרה אילו רק ידעה שהלב שלי חזר לפעום בגללה.

 

[em17]

../images/Emo24.gif

לילדים קטנים יש יכולות שלפעמים אנחנו לא יכולים להבין. פשוט תגידי לה שאת לא תעזבי אותה, שלך לא יקרה מה שקרה להורים שלכם..

 

[BooBee]

דמעות....

בת אדם, ברוכה הבאה לפורום הכי תומך בעולם. קראתי את המכתב ואת השיר והתרגשתי מאוד. תודה ששיתפת אותנו. שלך, רויטל.

 

[בת אדם22]

תודה רויטל ולונה../images/Emo140.gif

תודה לכן, בורכות הנמצאות

 

[לונה..]

...

אל תצטערי על שום דבר שאת כותבת. והאמת היא, שאין לי כל כך מה לומר כרגע, מתישהו אני אגיב יותר בהרחבה, פשוט הייתי חייבת לכתוב משהו, אפילו אם זה זמני. אז לפחות אשלח

ואאחל לך בהצלחה, שתעברי את התקופה הזו ולא תתייאשי, ושתשמרי על אחותך. הממ.. אם יתחשק לך לדבר או כל דבר, את יכולה לשלוח מסר.

 

[little bony]

../images/Emo24.gif מכל הלב

דבר ראשון את כותבת יפה. בכיתי, פשוט אין מילים..

 

[הורים גאים וכואבים]

שתפי, שתפי

דבריך קורעים את הלב פשוטו כמשמעו. היי עבור עצמך ועבור אחותך הקטנה והתמימה (ואולי כבר לא). מוזמנת לשתף את חברי הפורום ברגשותיך ובמחשבותיך ונשתדל להיות לך לעזר. אל תשארי לבד עם כל המשא הכבד הזה. מחבקים.

 

[BooBee]

היי אתם ../images/Emo23.gif

מה שלומכם? נעים לראות אתכם כותבים כאן, אחרי תקופת היעדרות ארוכה. חיבוקים, נשיקות ואיחולים לשנה חדשה וטובה. שלכם, תמיד, רויטל.

 

[הורים גאים וכואבים]

היי בובי וכל היתר

אמנם הרבה זמן לא היינו - אתם יודעים - עסוקים, מתרוצצים, חגים ונסיעות. אך, לעתים, עיינו בנכתב בפורום וכמו תמיד זה מרגש, נוגע וכואב, תומך ועוזר ונותן אוזן קשבת וכתף שאפשר להשען עליה. בס"ה אנחנו בסדר וכמו היתר - יום אסל ויום בסל. חיבוקים, הורים גאים וכואבים

 

[בת אדם22]

תודה../images/Emo9.gif ועוד משהו...

תודה רבה לכולם, גם להורים הגאים והכואבים וגם לליטל בוני על החיבוק,ועל כול מי שקורא אני משתדלת להיות לה לעזר יש לי גם עוד אחות בת 16, ואח בן כמעט 18, שאני אחראית עליהם, זה קשה לסחוב את המסע הזה ולהיות אחראית במקביל עליהם, זה כאילו אומרים לי מותר לך לבכות אבל תהי חזזקה עבור האחים שלך, איפה הקו הדק בין זה לבין זה? אני רוצ ה להביא לכם קטע שכתבתי ביום ששידרו את היובל לאגודה למען המלחמה בסרטן, , התרגשתי הרבה בגללם אבל כאב לי יותר עלי, מצטערת אם זה הופך אותי לאנוכית... "ראיתי את היובל לאגודה למלחמה בסרטן, ראיתי המון אנשים בריאים, צוחקים ושמחים צחקתי איתם, הוקסמתי, אבל עמוק עמוק בלב זכרתי.. זכרתי את כול הימים האלו, שגם אני קיוויתי שכול יום בבית חולים בלילה ליד המיטה של אימי דמיינתי לעצמי את היום שאחרי, את הרגע שלאמא יגדל השער, שהיא כבר לא תראה כמו בובה על חוטים, שהצבע יחזור לה לפנים. וגם שבאה מחשבה שחורה או שאיזה "נשמה" טובה הזכירה לי את המצב הגרוע, גירשתי אותה מהר, הזזתי אותה הצידה. תמיד ברגעים האלה שהמרה השחורה התקרבה, עשיתי לעצמי הרגל, דמיינתי את החתונה שלי, את אמא מלווה אותי ביחד לחופה את האושר שלה על הפנים את השמלה המדהימה דמיינתי לפרטי פרטים את השיחה של הרגע שלפני, את ההליכה לבית קפה יחד עם אמא, ואפילו סתם בבית, כשגיהצתי או בישלתי ואמא הייתה בבית חולים אמרתי לעצמי תמיד, הנה כשאמא תחזור אני אספר לה שסדרתי את התבלנים באופן שונה על המדף אני אתן לה לטעום את התבשיל החדש שהמצאתי רק שלא תכעס שזרקתי את הסמרטוט היישן. דמיינתי עד הרגע האחרון קיוותי עד השניה האחרונה אפילו במילים האחרונות של אמא, גם כשהיא כבר נפרדה ממני לשלום, קיוותי לעוד.. ועכשו, כשכול המחלימים יושבים באולפן והמצלמה מתמקדת בבני משפחתם, אני חושבת לעצמי בשקט, בפנים זה כול מה שדמיינתי לעצמי הנה האושר שחיכיתי לו כול כך הרבה זמן. ויש לי רק בקשה אחת בלב שלעולם לא תוכל להתממש הלוואי ויכולתי להיות חלק מהם." אני שמחה שמצאתי את הפורם הזה...

 

[תמימו]

אני חושבת...

שאני קצת יותר שמחה שמצאת הפורום הזה...

 

[בת אדם22]

תודה../images/Emo9.gif../images/Emo24.gif

 

[הורים גאים וכואבים]

הקו הדק

שלום לבת אדם, כמה שהכינוי מתאים לך, לכנותך ולרגישותך. הקו הדק, לדעתנו, נמצא במקום בו תוכלי לשתף את אחיך ואחיותיך בזכרונות לגבי ההורים ובביטוי הרגשי אודות מה שעובר עליכם - געגועים, עצב, צער, כאב, חוסר אונים, כעס, קנאה במחלימים, אכזבה, החמצה, אך אולי גם בשמחה על השנים הטובות עמם וההקלה שבסיום הסבל של אמכם. בכך יש חוזק ולא חולשה. החוזק מתבטא ביכולת שלך, והיא אינה פשוטה וקלה, להיות מסורה, דואגת, אכפתית ואחראית לאחיך. מחבקים אתכם.

 

[liat1953]

תודה לך שאת כזו מקסימה

כל מילה שלך חודרת עמוק פנימה, נוגעת ,מרגשת,מרטיטה. כינויך כל כך מתאים לך המשיכי להיות מה שאת. חיבוק ענק

 

[בת אדם22]

תודה... ליטל בוני ולהורים...

תודה רבה.. אני משתדלת להיות בסדר ולנסות שהכול יסתדר.. אני כול כך מודה לכם על התמיכה... סליחה שאני רק נתמכת ולא תמוכת או שואלת שאלות.. אבל אני פה גם עבור כולם. בקשר להעביר להם את הכול כתבתי על זה משהו.. (כמו לכול דבר בערך) קראתי לו- אבא של תמונה.... אבא, אתמול במשמרת לילה, ראיתי מישהו מאוד דומה לך כשהיית צעיר עם ילדה קטנה יושבת לידו מדברים צוחקים ובעיקר הכי משפחתיים שאפשר. ונזכרתי בנו, בך אני מתגעגעת אבא, הכאב לא מתקהה עם החודשיים הוא מתעצם הגעגוע גודל החור בלב נפער לאט לאט עולים לי מדי פעם שברירים של זכרונות של פעם, החיוך המדבק שלך הצעירות שלך העיניים הכחולות שלך לפעמים כשאני מביטה בטל, יש משהו שמזכיר אותך גם בחיצוני וגם בפנימי העקשנות והאחריות שלך לא פסחו עליו, אבל אני מפחדת שיעל לא תזכור אותך שהיא תזכר בך רק לפי תמונות לפי הזכרונות שלנו תהיה אבא מהתמונה איך אני אראה לה אבא, אותך כאנושי? איזה מילים ימחישו לה את הדמות המקסימה שאצלי בזכרון אני רוצה להראות לה אותך יחד עם העקשנות, הכעסים ועם אהבה העצומה אני לא רוצה שתהיה אבא של תמונה. כמו שאני אחראית לבטחונה, ללימודים שלה, לחיוך שעל פניה אני אחראית גם להעביר לה אותכם כי אולי אני יתומה, אבא אבל לפחות אצלי אתם חיים בזכרונות אצלה גם את זה אין. אני מנסה מאז להעביר לה ולאחיי האחרים את אבא ואמא כאנשים, כפי שאני זוכרת אותם ביום יום, לא להקצין את הטוב בהם כדי שלא יהפכו לדמות מתוך תמונה או למשהו מתוך אגדות או רק זכרון אני מקווה שאחותי הקטנה בת ה6 תזדכור את האבא האמיתי עבורה את ההורים האמיתיים שלה, את הזכרון האמיתי שלה את מה שהיא לוקחת ממה שאני מנסה להעביר לה. אני מקוה שאני עושה טוב...

 

[btuv]

וואו, את פשוט מדהימה

את מעלה שאלות כל-כך מהותיות שמעסיקות אותי כל הזמן הפחד שלא יזכרו, הצורך להעביר את הדמות האמיתית, הרצון שידעו איך אבא היה, הרגיש התנהג (ולא רק איך הוא נראה בתמונות), אבל אני כבר אמא לארבעה ילדים ואת עוד ילדה בעצמך וצריכה לגדל את אחייך... מהמעט נסיון שלי נשמע לי שאת פועלת כל-כך נכון ועם המון הגיון וגם רגש. ועצם הכתיבה שלך היא נהדרת - גם בשבילך עכשיו וגם בשבילם בעתיד. אני בטוחה שתצליחי (והלוואי והייתי בטוחה כל-כך לגבי עצמי...) אם תרצי לשלוח לי מסר אישי, לשאול, להתייעץ, את מוזמנת. אני לא בטוחה שיש לי תשובות למשהו, אבל נוכל להתלבט ביחד.

 

[ornusha]

קוראת ובוכה....

הי... נתקלתי רק עכשיו בכל הדברים שכתבת, ולא יכולתי שלא להגיב. אני לא יכולה להגיד שאני מבינה אותך, כי אני לא יכולה וגם לא יוכל. אבל הדברים שלך כל כך נכנסו לי ללב וגרמו לי להיזכר. גם אני וגם אבי חלינו. אבי היה חולה שנתיים ולצערי, נפטר לפני חודש, ואני הייתי חולה בחצי שנה האחרונה, והחלמתי. גם אני הייתי רוצה להיות כמוך בתוכנית בה הראו מחלימים ובני משפחתם, אל לא רק בצד המחלים אלא גם בצד בני המשפחה. מה שכתבת נכנס לי כל כך בפנים שפשוט הרגשתי צורך לכתוב לך, לחבק אותך, לחזק אותך.... לא יודעת.... פשוט הרגשתי ככה...