רציתי לשתף אתכם

דקלה13

New member
רציתי לשתף אתכם

עכשיו חזרתי מיום הולדת של סבתא שלי אמא של אמא שלי הגענו כל המשפחה והיא היתה כל כך חסרה לי התגעגעתי לצחוקים שלה ולכיף שהיא היתה עושה באירועים משמחים היה לי נורא קשה לראות את אחותה עם כל הילדים והנכדים שלה ולדעת שלי כבר אין את זה ואמא שלי לא רואה איך הבנות שלי גודלות. אני לא יודעת מה לעשות אני לא נהנת כבר מדברים משפחתיים גדולים כי החוסר שלה רק מתעצם אני יודעת שאולי אני קצת אגואיסטית אבל אני לא יכולה לשלוט בזה זה פשוט הרגשה שתוקפת אותי כל פעם מחדש במיוחד בגלל שאין לי קשר טוב עם אחות של אמא שלי וזה קשה לי לראות אותם ולי אין את זה כבר אני כל כך שמחה שיש לי את הפורום הזה שפה אני יכולה לכתוב מה שאני מרגישה בלי לחשוש מהתגובות ושיבינו את המצוקה שלי ואת ההתנהגות בהתאם לזה תודה לכם שאתם כאן להקשיב לשמוע ולעזור ערב טוב דקלה.
 

אשבל1

New member
היי דיקלה

לצערי אני לא ממש יכולה לעודד אותך, כי אני חווה את אותו הקושי, ממש מבינה אותך...
 

maaiaa

New member
היי דקלה! :)

זה לא אגואיסטיות, זה מובן לחלוטין. לפני שאימא שלי נפטרה לא היה לי אפילו טיפת קשר למשפחה מצד אבא שלי, והיום, אני מאוד קשורה לאימא של אבא שלי 0סבתא שלי) וגם לאחותו ולילדים שלה, שהם הבני-דודים הכי מקסימים שיכולתי לבקש. אני רק מקווה שהקשר עם הזמן יתגבר ויתהדק, (ותאמיני לי שזה לא תלוי רק בך, אבל גם את יכולה לנסות... ) ושתמצאי את האחת במשפחה שתוכל להיות שם בשבילך. לא בתור אימא, אבל לפחות בתור דמוי-אימא. שולחת לך חיבוק גדול...
 

MIF2004

New member
הי דקלה

מאוד מאוד מבינה אותך, ומזדהה... אני חושבת שאם קשה לך את לא חייבת לפקוד את כל האירועים האלו, ואם כן, אז לא חייבים להגיע ראשונים ולזוז אחרונים, אלא לבוא באופן סמלי, כי יותר מזה קשה לך... הקנאה הזו לגמרי טבעית, אני עד היום מקנאת בכל חברותיי שיש להן אמא, על הכל: על זה שהיא עוזרת להן, על זה שהיא מתקשרת, על עצם זה שיש להן אמא ולי אין...אפילו באחותי (שהיא חצי אחותי, מאותו אב, אבל מאם שונה....) אני מוצאת את עצמי מקנאה לא פעם, כי יש לה אמא.... את לא אגואיסטית בכלל את פשוט כואבת וזה טבעי....
גדול גדול....
 
../images/Emo201.gif

מבינה אותך ... וחושבת שמירי נתנה עיצה טובה לגבי כמות הזמן שאת שוהה במפגשים.
 
למעלה