רציתי לשתף אותכם...
אני אמא לתינוק בן חצי שנה כמעט...ומשתתפת בפורום מסויים.ולאחרונה בשל קשיים להיות בבית כל הזמן,החלטתי ליזום ולהכיר בנות חדשות שהן גם אמהות. ופרסמתי הודעה בפורום.ובאותו פורום משתתפת בחורה שהיינו בקשר מסויים,ואני החלטתי יום אחד שאני משנה את הכינוי שלי.כי לא רציתי שהיא ועוד שתי בנות מסויימות יקראו על חיי.כי סוג הקשר שהיה לי איתה לא היה כזה אישי ולא ממש סמכתי עליה כחברה אמיתית. ומה גם שטוב לי עם האנונימיות שלי,מבלי שאנשים שמכירים אותי יידעו כל פיפס על חיי.כי הם יכולים לשפוט אותי ממש לא כמו שצריך.ואני לא מעוניינת בכך! בכל אופן...יום אחד,דיברנו בטלפון,והיא אומנם ידעה שקשה לי בבית,ושאני רוצה להכיר אמהות חדשות,והיא אמרה לי:"את יודעת ראיתי הודעה בפורום שמישהי רשמה שהיא עושה מפגש אמהות..." ואני באותו רגע הייתי מבולבלת מאוד,אם להגיד לה שזו אני או לא.אבל קול פנימי אמר לי-אל תגידי לה. וכך עשיתי!אבל לאחר השיחה נותרתי עם הרגשה ממש מרירה בלב.כי אני מטבעי אדם ישר והיה קשה לי שהסתרתי ממנה מידע מסויים,אפילו שזו זכותי המלאה לשמור על דיסקרטיות. בינתיים התבשלתי עם המחשבות,מה לעשות איתה...ויום יומיים אחרי,היא שלחה לי מסר,מבלי לדעת שזו אני,שהיא נורא רוצה לבוא למפגש וכל הכבוד על היוזמה!ואז כבר ממש הרגשתי שאני חייבת לספר לה שזו אני. והיה דרוש לכך המון אומץ,אבל אמרתי שמגיע לה לדעת שזו אני מצד אחד...ומצד שני כי אני אדם אמיתי וישר,ולא יכולתי לשמור את זה יותר בבטן. בקיצור,ביום חמישי,התקשרתי אליה,והיא היתה בממתינה,וכשניסיתי מאוחר יותר,היא כבר לא ענתה.ואז השארתי לה הודעה שתתקשר.אבל הגברת לא התקשרה.ובשבת שלחתי לה מסר בפלאפון אם היא קיבלה את ההודעה שלי.והיא שוב לא ענתה.ואני מצידי הרגשתי שמשהו מסריח פה.ואמרתי לעצמי שאני חייבת ללבן איתה את העניין.אבל היא פשוט חסמה אותי ולא נתנה לי צ'אנס להסביר לה את הצד שלי.ורשמה לי שלא אתקשר אליה.ושהיא תשלח לי מייל. במייל היא הסבירה איך גילתה.ואמרה שתקעתי לה סכין בגב,ושאני בן אדם לא אמין .וזה האשמות קשות,וממש לא מתאימות לאופיי.אבל ככה היא הרגישה.בקיצור,רשמה שם עוד כל מיני דברים שלדעתי הראו כמה היא ילדותית,ופרינססה כזו...וגם פה הגברת ביקשה שלא אגיב למייל הזה!ואני חושבת שזו ממש חוצפה מצידה.כי לכל אדם יש זכות להסביר את עצמו.כמו במשפט...שומעים את שני הצדדים!אז שלחתי לה מייל עם התגובה שלי,ועם ההסברים שלי.ובסופו של דבר,לא קשה להבין שהקשר הזה ניתק.אבל לי מאוד הפריע איך שהיא ציירה אותי בצורה שלילית כזו.ואפשר לחשוב מה כבר עשיתי לה?זה לא שהיא שאלה אותי ושיקרתי לה.אני פשוט לא שיתפתי אותה במידע שיש לי.וזו זכותי גם אני חושבת.לשמור על האנונימיותשלי. אני גם מרגישה שזה לא כזה נורא שהפסקנו להיות בקשר,כי היה משהו שלילי בבחורה הזו.ואני לא אומרת את זה מתוך כעס עכשיווי...אלא הרגשתי את זה מההתחלה!אבל בכל זאת הייתי בקשר איתה על להבה נמוכה.יש כל מיני סוגים של חברים. אני כרגע פשוט מרגישה רע עם כל העניין כי אני שונאת עימותים עם אנשים...וגם מטריד אותי שאולי היא לא קראה את התגובה שלי.כי גם לי יש מה להגיד,וזו חוצפה שהיא סתמה לי ככה את הפה,ושהיא חושבת שרק מה שהיא חושבת הוא הנכון והצודק! מצטערת אם עייפתי אותכם בהודעה הארוכה הזו...אבל הרגשתי צורך לשתף ובכל הפרטים. אשמח מאוד לשמוע את דעתכם ותגובותיכם לכאן או לכאן... יום נפלא לכולנו!
אני אמא לתינוק בן חצי שנה כמעט...ומשתתפת בפורום מסויים.ולאחרונה בשל קשיים להיות בבית כל הזמן,החלטתי ליזום ולהכיר בנות חדשות שהן גם אמהות. ופרסמתי הודעה בפורום.ובאותו פורום משתתפת בחורה שהיינו בקשר מסויים,ואני החלטתי יום אחד שאני משנה את הכינוי שלי.כי לא רציתי שהיא ועוד שתי בנות מסויימות יקראו על חיי.כי סוג הקשר שהיה לי איתה לא היה כזה אישי ולא ממש סמכתי עליה כחברה אמיתית. ומה גם שטוב לי עם האנונימיות שלי,מבלי שאנשים שמכירים אותי יידעו כל פיפס על חיי.כי הם יכולים לשפוט אותי ממש לא כמו שצריך.ואני לא מעוניינת בכך! בכל אופן...יום אחד,דיברנו בטלפון,והיא אומנם ידעה שקשה לי בבית,ושאני רוצה להכיר אמהות חדשות,והיא אמרה לי:"את יודעת ראיתי הודעה בפורום שמישהי רשמה שהיא עושה מפגש אמהות..." ואני באותו רגע הייתי מבולבלת מאוד,אם להגיד לה שזו אני או לא.אבל קול פנימי אמר לי-אל תגידי לה. וכך עשיתי!אבל לאחר השיחה נותרתי עם הרגשה ממש מרירה בלב.כי אני מטבעי אדם ישר והיה קשה לי שהסתרתי ממנה מידע מסויים,אפילו שזו זכותי המלאה לשמור על דיסקרטיות. בינתיים התבשלתי עם המחשבות,מה לעשות איתה...ויום יומיים אחרי,היא שלחה לי מסר,מבלי לדעת שזו אני,שהיא נורא רוצה לבוא למפגש וכל הכבוד על היוזמה!ואז כבר ממש הרגשתי שאני חייבת לספר לה שזו אני. והיה דרוש לכך המון אומץ,אבל אמרתי שמגיע לה לדעת שזו אני מצד אחד...ומצד שני כי אני אדם אמיתי וישר,ולא יכולתי לשמור את זה יותר בבטן. בקיצור,ביום חמישי,התקשרתי אליה,והיא היתה בממתינה,וכשניסיתי מאוחר יותר,היא כבר לא ענתה.ואז השארתי לה הודעה שתתקשר.אבל הגברת לא התקשרה.ובשבת שלחתי לה מסר בפלאפון אם היא קיבלה את ההודעה שלי.והיא שוב לא ענתה.ואני מצידי הרגשתי שמשהו מסריח פה.ואמרתי לעצמי שאני חייבת ללבן איתה את העניין.אבל היא פשוט חסמה אותי ולא נתנה לי צ'אנס להסביר לה את הצד שלי.ורשמה לי שלא אתקשר אליה.ושהיא תשלח לי מייל. במייל היא הסבירה איך גילתה.ואמרה שתקעתי לה סכין בגב,ושאני בן אדם לא אמין .וזה האשמות קשות,וממש לא מתאימות לאופיי.אבל ככה היא הרגישה.בקיצור,רשמה שם עוד כל מיני דברים שלדעתי הראו כמה היא ילדותית,ופרינססה כזו...וגם פה הגברת ביקשה שלא אגיב למייל הזה!ואני חושבת שזו ממש חוצפה מצידה.כי לכל אדם יש זכות להסביר את עצמו.כמו במשפט...שומעים את שני הצדדים!אז שלחתי לה מייל עם התגובה שלי,ועם ההסברים שלי.ובסופו של דבר,לא קשה להבין שהקשר הזה ניתק.אבל לי מאוד הפריע איך שהיא ציירה אותי בצורה שלילית כזו.ואפשר לחשוב מה כבר עשיתי לה?זה לא שהיא שאלה אותי ושיקרתי לה.אני פשוט לא שיתפתי אותה במידע שיש לי.וזו זכותי גם אני חושבת.לשמור על האנונימיותשלי. אני גם מרגישה שזה לא כזה נורא שהפסקנו להיות בקשר,כי היה משהו שלילי בבחורה הזו.ואני לא אומרת את זה מתוך כעס עכשיווי...אלא הרגשתי את זה מההתחלה!אבל בכל זאת הייתי בקשר איתה על להבה נמוכה.יש כל מיני סוגים של חברים. אני כרגע פשוט מרגישה רע עם כל העניין כי אני שונאת עימותים עם אנשים...וגם מטריד אותי שאולי היא לא קראה את התגובה שלי.כי גם לי יש מה להגיד,וזו חוצפה שהיא סתמה לי ככה את הפה,ושהיא חושבת שרק מה שהיא חושבת הוא הנכון והצודק! מצטערת אם עייפתי אותכם בהודעה הארוכה הזו...אבל הרגשתי צורך לשתף ובכל הפרטים. אשמח מאוד לשמוע את דעתכם ותגובותיכם לכאן או לכאן... יום נפלא לכולנו!
דנה יניב מאמנת אישית לנשות אנשי קבע