רציתי לשתף אותכם

[vbev]

רציתי לשתף אותכם ../images/Emo13.gif

שחר שנתיים ועשרה חודשיים מצייר כבר חודש פנים עגולות עיניים בדיוק במקום וכאשר הוא מצייר הוא מספר לי בקול רם מה הוא מצייר "אומר 2 עיניים" "אף אחד" ומצייר קו ולפעמיים אליפסה במרכז הפנים "אומר פה " ומצייר פה מחייך עם עובי ובפנים בתוך הפה מצייר קווים שאלתי אותו מה הקווים הוא אמר לי שיניים מצייר שתי ידיים ושלוש רגלים שאלתי אותו שחר כמה רגלים יש לנו הוא אמר 2 אמרתי לו כמה רגלים יש בציור הוא אמר לי 3 שאלתי אותו מה הרגל השלישית והוא אמר לי הבולבול. צחקתיייי והתלהבתי וחיבקתי אותו אני לפעמים נדהמת ויום שבת היינו אצל הורים שלי ופעם ראשונה הוא התחיל לצייר אופנוע ממש עם קידון וגלגלים 2 וכו'. סבא ביקש שהוא יצר גם בשבילו אז שחר צייר הפוך כך שיוצא שסבא שיושב מולו רואה את זה טוב נדהמתי שחר עשה חישוב שאם הוא יצייר רגיל סבא יראה את זה הפוך אז הוא צייר הפוך כדי שסבא יראה את זה ישר שיהיו בריאיםםםםם!!!!

 

[vbev]

האם ציור בגיל כזה מראה על התפתחות

האמת שאני די מעודדת אותו בכל מה שהוא מצייר אפילו אם זה לא תמיד יוצא איך שהוא רוצה אני שמה לב שהוא די ביקורתי כלפי עצמו אם הציור לא יוצא לו כמו שהוא רוצה הוא מצייר שוב אני לא מעונינת שיהיה ביקורתי אני רוצה שהוא יזרום עם זה לכן אני לא מביאה לו לצייר לבד אלא רק כאשר הוא מבקש האם נכון לעשות כך?

 

[נעה גל]

קודם כל, זה בהחלט מוקדם לציור

כזה (הבן שלי בן שלוש ועדין לא מצייר כך. בגן תלו ציור שלו וכשהתלהבתי ואמרתי לו שזה נראה לי כמו זחל הוא אמר לי "לא, אמא, זה סתם קשקושים"

). לעומת זאת, הבת שלי ציירה כך בגיל מאוד צעיר - מהניסיון שלי זה מעיד על כך שהם מציירים דברים מתקדמים בגיל צעיר - אבל לא הרבה יותר. רוב הילדים מישרים קו לקראת גילאי 5 עם הציור שלהם (והילדים המתקדמים לא ממשיכים להתקדם באותו קצב). והבת שלי, עם כל זה שהיא ציירה מוקדם ומאוד אוהבת לצייר ומאוד יצירתי - רמברנט היא כבר לא תהיה, כנראה. לגבי ביקורתיות על ציורים. יכול להיות שדווקא העידוד וההתלהבות יוצרים עבורו רמת ציפיות שקשה לו לעמוד בה ("פעם שעברה אמא התלהבה מהציור ההוא, כדאי שהציור הזה יהיה אותו דבר ואולי אפילו יפה יותר").

 

[vbev]

אני תמיד מראה לו התלהבות

והוא לבד אומר לי לא לא זה לא יצא טוב ולא רק בציורים אלא גם כאשר הוא בונה בלגו או עושה הדבקות שאלה נוספת: למשל כאשר אנחנו עובדים בחוברות הדבקה (שהוא מאוד אוהב, כאשר אנחנו בחנות ספרים הוא מבקש שאני אקנה לו חוברת מדבקות) האם כאשר הוא מדביק קצת עקום או לא בדיוק בעמוד המתאים (והאמת מה זה באמת עמוד מתאים, כי במקום שהוא הדביק היה רעיון מאחורי זה וכאשר אני מסתכלת אני אומרת לעצמי זה ממש הגיוני יותר מהעמוד ששם הם כתבו שזה צריך להיות מודבק). בקיצור בדרך כלל אני לא מסדרת את ההדבקה שיצאה עקומה, וגם לא מסדרת אם הוא הדביק בעמוד אחר שהיה נראה לו מתאים להיות שם. כי אני רוצה לתת לו להפעיל את ההגיון לראות דברים מהזוית שלו בלי להגיד לו שככה זה צריך להיות. האם אני טועה בזה שאני לא מתקנת אותו?

 

[לאה_מ]

לדעתי את מאד צודקת.

והצעה - אני לא תמיד מתפעלת מהציורים של אורי. לפעמים הם באמת "רק קשקושים"

, אבל כשהוא מראה לי אני אומרת משהו על הציור. למשל, אני רואה שהשתמשת כאן בהרבה כחול או הציור שלך מאד צבעוני או אני רואה שהשתמשת בהרבה סוגים של צבעי אצבעות... וא-פרופו ראיה אחרת - בכתה א' עובדים בחוברת "קוראים וחושבים" שאמורה ללמד הבנת הנקרא. בין היתר, יש שם קבוצות של 4 מילים, שצריך להקיף את יוצא הדופן ביניהן. ראיתי שבקבוצה {אורן, רותי, עזי, יותם} עומר, כשהיה בכתה א' הקיף את "רותי" כי זה שם של בת, ושירה השנה הקיפה את "עזי" כי יש לו רק 3 אותיות, והמורה כתבה ליד זה "נכון. בעזי אין ו'". אז יש הרבה דרכים להסתכל על הקבוצה הזו, וכולן נכונות.

 

[vbev]

כאשר הוא נמצא עם חמתי

אני לא אוהבת שהיא עובדת איתו על חוברות כי היא אומרת לא לא ככה או "הדבקת עקום " וכמה פעמים הערתי לה ואמרתי לה שצריך לתת לו לעשות את זה לבד (להדביק) ולא לקחת לו את זה מהיד אפילו אם זה יוצא עקום כי ככה אנחנו מעניקים לו בטחון גם אם הוא מדביק במקום אחר כי זה נראה לו הגיוני היא מוציאה ואומרת לו שזה לא במקום הנכון אני לא אוהבת את זה בכלל!!!!! אני מעירה לה וזה לא עוזר, גם אני לא אוהבת שהיא אומרת לו תפעיל את הראש אמרתי לה תפסיקי מה זאת אומרת אתה לא מפעיל את הראש הוא תמיד מפעיל !!! מה לעשות??? שחר אוהב אותה וכייף לו מאוד להיות אצלהם וגם לי אבל יש דברים שכמה שאני יגיד לא לעשות זה לא עוזר אני יודעת שהיא רוצה לטובתו אבל מה עושים אני שונאת להעיר כל הזמן

 

[נעה גל]

לא להביא לשם חוברות עבודה?

 

[החתולה השחורה]

כמה נקודות:

1. " אני לא מביאה לו לצייר לבד אלא רק כאשר הוא מבקש" האם הכוונה שניירות וצבעים נמצאים מחוץ להשג ידו והוא צריך לבקש אותם ממך? האם יש סיבה מיוחדת? לדעתי כדאי שתהיה לו גישה חופשית. 2. תמיד מתפעלת? כדאי להתפעל רק ממה שבאמת מעורר התפעלות. אם יראה שאת מתפעלת מכל דבר, הוא יפסיק להחשיב את דעתך, או שיפסיק להאמין לך. מותר אפילו מעט ביקורת בונה. אם הוא לא ילד רגיש במיוחד, הוא יקשיב וילמד. אפשר גם סתם לשוחח על היצירה, כמו שלאה מ הדגימה. 3. בקשר לחמות: הגישה שלי היא להבהיר מי ההורה ובעל הסמכות, אבל אני יודעת שזה לא מתאים לכל המשפחות. האם הערת לה בניחותא, בזמן רגוע ושקט כששחר לא נמצא בסביבה?

 

[עירית ל]

../images/Emo45.gif

אני מסכימה לכל מילה, אבל בנוגע לחמות נהגתי אחרת (השתפנתי). אצלנו אין חוברות עבודה, אבל יונתן קיבל במתנה כל מיני חוברות הדבקה והוא לפעמים לוקח משם מדבקות כך שסיטואציה מאוד דומה קרתה אצלנו כאשר חמותי מנסה לכוון אותו להדביק בדף ה"נכון". היא אמנם לא מוציאה מפיה משפטים כמו "תפעיל את הראש" שזה נראה לי ממש מעליב, אבל כן "תחשוב שוב" ו-"אתה בטוח" בטון שרומז לו שכדאי שהוא ישנה את דעתו. אני מנסה להציג את תפיסת עולמי בדרכים עקיפות. מדי פעם נקרות הזדמנויות בדרכי. למשל בשבוע שעבר היינו שלושתנו במין הפנינג ויונתן צבע תבנית גבס בצורת דב בצבעי מים. הוא רצה לצבוע את הבטן שוב ושוב בעוד שכבה ועוד שכבה והיא נסתה לכוון אותו לצבוע גם את העיניים/אזניים/רגליים. לידינו צבעה ילדה אחרת חמניה - עלי כותרת צהובים, עלים ירוקים, חום באמצע - ריאליזם במיטבו. חמותי אמרה לי שזה מאוד יפה, אז אמרתי "כן, עם הגיל המיומנויות משתכללות והיצירתיות נעלמת.". בתקווה שמשהו יקלט...

 

[לאה_מ]

אני מסכימה עם כל מילה שלך, עירית,

אבל לדעתי זו לא השתפנות. אני חושבת שיחסים טובים עם סבא וסבתא חשובים יותר מאשר חינוך מחדש של הסבא והסבתא, ולמעט במקרים קיצוניים אני לא נוטה להתערב באינטראקציה שלהם עם הילדים, גם אם היא לא תמיד עומדת בסטנדרטים שאני קבעתי לעצמי. אגב, אני משערת שאם יצירה משותפת עם סבא וסבתא תהיה לא נעימה לילדים (למשל, בשל הערות שהם מקבלים), הם ימצאו פעילות אחרת משותפת שמהנה אותם.

 

[vbev]

אני לא בטוחה

בנוגע להערות. ז"א בדרך כלל בחיים כאשר אנחנו מקבלים הערות חלקם משפעים לטווח ארוך. אני לא בטוחה שמשפטים כאלו יגרמו לילד הרגשה לא נעימה לשחק עם סבא וסבתא הרי בגדול כייף לו מאוד איתם ואני שמחה אבל אני פוחדת שהוא יאמין במשפטים האלו שאני כל כך לא אוהבת " תפעיל את הראש" או דבר שני ממש כועסת ממנו לפעמים יש לה צורך להרגיז אותו אנחנו נוסעים ברכב לקניון ואז היא אומרת "טוב אתה נשאר באוטו לא בא איתנו" ואז אני ישר אני "תפסיקי עם זה" (ובעלי ישר אומר לה תפסיקי לעצבן אותו בכוונה") ושחר בוכה ואני מרגיעה אותו ואומרת לו "מתוק אתה בא איתנו, אף פעם לא נשאיר אותך אתה בא איתנו "!!!. מה יש לסבתות שמנסות לקבל תשומת לב על חשבון הילד (מכל הבחינות היא בסדר) אבל בקטע של לעצבן זה מטריף אותי היו כמה פעמים שהיא עצבנה אותו אמרתי לה בצד תפסיקי לגרום לו להתעצבן גם בעלה וגם בעלי מעירים לה על זה וכאילו לא קרה כלום היא ממשיכה

 

[החתולה השחורה]

זה מרושע.

 

[עירית ל]

וואו, היא ממש רוצה ברעתו.

לא נתקלתי בכאלה סיטואציות. נראה שממש יוצא ממנה רוע ביחסים איתו. אני לא יודעת מה לחשוב על זה, מצטערת.

 

[לאה_מ]

אני לא בטוחה שזה רוע.

נשמע לי יותר כמו חוש הומור מאד לא מוצלח... זה מזכיר לי, שפעם נסענו לחיפה דרך בית אורן, ובן זוגי עצר את האוטו ליד כלא דמון ואמר לעומר (שהיה בן 3.5 או 4) "טוב, אתה יורד כאן, בכלא" ועומר התחיל לבכות... מאז זו כבר נהייתה בדיחה (שחוקה) שלהם, אבל זה התחיל סתם מבדיחה לא מוצלחת של בן זוגי - לא מרוע או מרצון לעצבן אותו. אני חושבת שהיחסים עם הסבא והסבתא מאד חשובים, ואם הילדים נהנים מהיחסים ורוצים בחברת סבא וסבתא, אז שווה להתעלם מדברים, לרכך אותם ("סבתא סתם אומרת בצחוק... אנחנו אף פעם לא נשאיר אותך לבד באוטו...") ולא לעשות עניין.

 

[vbev]

זה בטוח לא מרוע והיא לא מתכוונת ...

היא משוגעת עליו ומתנהגת אליו מקסים והיא היתה גננת אבל לפעמים אני רואה שהוא לא מתיחס אליה היא מנסה למשוך את תשומת ליבו בעזרת הדברים האלו כמו למשל אנחנו אצלהם בבית והוא משחק והיא רוצה לשחק איתו והוא אומר לא אני רוצה את סבא אז היא אומרת לו בסדר סבתא הולכת .... ואתה לא בא איתי היא ממש מתנהגת מקסים חוץ מהקטע הזה של רצון ביחס אבל מה עושים ברגע שמעירים וזה לא משתנה כי בקלות אני יכולה להתעלם מזה אבל אני לא רוצה שזה יפגע בבטחון שלו