רציתי לשלוח נקודה.

[כמהאפשר]

רציתי לשלוח נקודה.

מקום ריק.
אז ללא מילים.
פשוט מבקשת תמיכה.
לא חיבוק, לא כלום.

כי רוצה חיבוק.
אבל לא מסוגלת שיתקרבו.
הכל כואב, כבד, דוקר.

קשה לי.

 

[levshavur]

לכמה אפשר

שלום לך
הכאב שלך מורגש גם מעבר למילים.
לפעמים קשה לבטא בקשה לעזרה,פתאום חסרות המילים...זה כמו שכשאני בדיכאון קשה לי לצייר...
מה שבאמת כואב זה הלב שלך,הרגשות וכל המטען שיש איתן...
אבל למה מקום ריק? לי זה מרגיש שדווקא זה מלא מלא בדברים שקשה לבטא אותם במילים...האם את מכירה דרך ביטויי אחרת.?
למה את לא רוצה שיתקרבו ממה את פוחדת?מנטישה,, מיזה שלא תקבלי את התמיכה הרצוייה?
הינה פתחת הודעה,הצלחת לבטא קצת, גם זה-זה הרבה...

לבשה.

 

[כמהאפשר]

את ככ מדויקת, תמיד..

לא, אני לא מצליחה להוציא.
זה אפילו מתבטא בצעירות הכרונית שיש לי.

אחד הדברים המדהימים שיש בעיניי זה הכשרון הזה- לבטא את עצמך.
בכל דרך שהיא- אבל לבטא.
לרקוד, לפסל, לצייר, להתאמן.. לשיר, לנגן או להלחין..
כל דבר.
זה מדהים.
אפילו לכתוב אני כבר לא יכולה.

זה מדהים שאת מציירת, לבשה.

כואב לי כי.. סתם כי X וכיX אני פוגעת בעצמי כבר יומיים רצוף.

 

[levshavur]

לכמה אפשר

שלום לך
אני חושבת שעצוב שאת פוגעת בעצמך , אני מכירה את ההרגשה הזאת במובן הזה השהות בהוסטל עזרה לי מאוד כי כשהיה לי דחף לפגיעה עצמית פניתי למדריכה והיא מצאה זמן לדבר איתי עד שארגיש שזה נפסק.(למדריכים הגברים לא פניתי אף פעם.
רק פעם אחת דיברתי עם העובד הסוציאלי הגבר כי הייתי צריכה לנסוע למיון והוא היה צריך להסביר לנהג איך להגיע.
לבשה.

 

[כמהאפשר]

שלחתי לך מסר..

פשוט ימים לא פשוטים.

אני יכולה לכתוב הרבה דברים-
בסופו של דבר את צודקת. בסופו של דבר הבחירה היא אך ורק שלי.

 

[levshavur]

אני מקווה להסתכל בתיבת המסרים מחר...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אני דווקא מרגישה שאת מבטאה את עצמך מצוין

אני מבינה שאת מרגישה שעצמת הכאב שלך לא עוברת,
אבל אני חושבת שכל מי שקוראת כאן מכירה את התחושות האלו כדי לדעת גם ממעט המילים מה את מרגישה ועד כמה קשה לכאוב ככה, להפצע ככה מכל קרבה, לרצות חיבוק ולא להיות מסוגלת לו, לכאוב ככה שאי אפשר להכיל את זה יותר, ושמה שאת לא עושה לא מפסיק את הכאב.
אנחנו יודעות. גם בלי הרבה מילים.
בלי חיבוק, שולחת לך את ההבנה הזו, ואת זה שכאן יש מקום לכל זה.

 

[someone343]

יקרה.. לפעמים לא צריך לומר הרבה,
לפעמים, אפשר לשמוע מבעד לשתיקה שלך..
את הכאב שנמצא בתוכך, את הרצון הזה מצד אחד, שיתרחקו, שיעזבו,
ומצד שני, כמיהה לתמיכה, למילה, הגנה וקצת הבנה...

בעדינות, שולחת לך חיבוק מרחוק, שתרגישי טוב יותר

 

[כמהאפשר]

פשוט..

כל החרא הזה..
הגיע בדיוק בגלל הרצון והכמיהה.

מסר.