צודק. הכבוד לחזקים, לא לבכיינים
הזלזול העולמי בישראל נגרם בין היתר בגלל המדיניות הרחמנית והחנפנית של ממשלות ישראל השמאלניות כלפי טרוריסטים פלסטיניים. עם הזמן העם הפלסטיני למד לשחק את הילד המוכה וגרם לארץ ישראל להיראות כמו הבריון השנוא חסר השליטה. שהרי באירופה ידוע על פי כל אדם שישראל היא מדינה מיליטנטית תוקפנית שכל רצונותיה וחלומותיה זה לגרום סבל לעם הפלסטיני המסכן. איש באירופה לא מוכן לשמוע כלל על איך שכל זה התחיל, איש לא מוכן להודות בטרור שנופל עלינו ולא ננקם. אלה אם כן הריסת בית של מחבל זאת נקמה... שמעתי פעם מישהו שהציע רעיון מאוד לא הומני לבלימת הטרור. במקום להרוס בית של מחבל, להרוג את משפחתו. איזה פלסטיני יהיה מוכן להתאבד, אם הוא יידע שמשפחתו על כף המאזניים? מצד שני, מדובר באותם האנשים (אנשים?) ששולחים נשים להתאבד ומלבישים תינוקות בחגורות נפץ. על כל פנים זהו רעיון רצחני שלא ידובר עליו עוד. ההדברות עם ערפאת, העבר ביום טוב מהעולם, צריכה להיות מוגדרת כאסון לאומי (כך גם הסכמי אוסלו). שכן במקום להכריז עליו כעל אויב ומבוקש מספר אחת של המדינה, לוחצים איתו ידיים וחותמים איתו על הסכמים??? עם רוצח??? זאת בושה לעם היהודי ולארץ ישראל, בושה שלא תישטף בקלות, אם בכלל. אני בטוח לחלוטין שאם ארץ ישראל הייתה יותר תקיפה נגד אויביה ופחות מתלקקת אחר דעת העולם, גם הכבוד אליה היה מגיע ביתר זריזות. כשיש בידך גורם הרתעה, כמו הנחישות והאומץ, איש לא יעז לזלזל בך. איש לא העז לזלזל מעולם בבריה"מ. שכן יותר מהכוח העצום שלה, חוסר הסטביליות המוחלט של מנהיגיה הסובייטיים, שלא נתן שום דרך אפשרית לצפות את מהלכיה מראש, והעובדה שהיה ידוע ברבים כי היא מסוגלת לכל מעשה, הפחידו את מדינות העולם בהרבה מהכוח שלה. ברמה ההיסטורית, איש לא פחד מארה"ב כמו מבריה"מ, והיא הייתה חזקה לא פחות, אם לא יותר. אמנם זאת דוגמא מופשטת למדיי, אך מתאימה. שכן המזה"ת שימש זמן רב מאוד למגרש הניסויים של עמידות כלי הנשק האמריקאיים שברשותנו כנגד הסובייטיים שברשות מדינות ערב.