רציתי לשאול

[לנדסמן]

רציתי לשאול

ואני בכוונה מדבר בכלליות: לפני זמן לא רב, קרה לי דבר שרציתי בו עד מאד שנים רבות, ואחרי כמה זמן (שנה בערך) התחלתי להרגיש רע מאד...ברמות שבהם אני לא יכול להתרכז ביומיום. אני מרגיש סוג של חוסר אושר קיצוני על סף דכאון (דבר שלא חוויתי אותו), כל הזמן מהרהר וחושב על הדבר, שבעצם זה לא כ"כ טוב מה שרציתי. חוץ מהדכאון הזה שאני חווה, החוויה המשונה הזאת התחילה לערער בי את הבטחון העצמי שלי, האם הדברים שאותם אני רוצה הם טובים לי? האם כושר השיפוט שלי תקין? איך אני יכול לבטוח בעצמי בהמשך החיים? ממש ממש מפחיד... אשמח לייעוץ.

 

[מאמן אישי6]

ברוך הבא למועדון...

מה שאתה מתאר משותף לרוב אוכלוסית העולם. רוב האנשים הולכים אחרי משהו כי זה מה שהם מאמינים שנכון להם, ואחרי שהשיגו אותו, בחלק מהפעמים הם מגלים שזה בכלל לא עושה להם טוב. זה כי אנחנו מותנים ללכת אחרי מה שנהוג ומצפים מאיתנו ולא ממש אחרי מה שבאמת מתאים לנו ויעשה אותנו מאושרים. אם אתה מזהה שהדבר שקרה מייצר אצלך תחושה שלילית, לא התנתקת מעצמך לגמרי... לא פשוט להודות שבזבזת כל כך הרבה זמן ואנרגיה על משהו שגורם לך להרגיש רע. כל עוד אתה מחובר לאיך אתה מרגיש - כושר השיפוט שלך תקין. המצפן הכי חשוב הוא התחושות שלך. אין גם אף אחד שיודע בדיוק מה תהיה התוצאה של משהו לפני מעשה, אז תשתדל לא להחמיר עם עצמך יותר מדי. ... ולמה זה חשוב לבטוח בעצמך?

 

[לנדסמן]

תודה על התשובה!

התחושה חדשה לי, והיא ממש לא טובה, יש ימים שאני ממש בדיכאון, עם חוסר תיאבון ועצבות, ויש ימים שאני שוכח מזה (אבל בסתר ליבי יודע שזה יחזור). יותר מזה, רציונלית אני יודע שזה לא נורא כ"כ, אך עדיין התחושות קשות. השאלה היא איך מתנתקים מזה? מקבלים שמה שהיה היה, ואין דרך להחזיר את הגלגל אחורה? האם הזמן מרפא? ולמה חשוב לי לבטוח בעצמי? כי זה גרם לי להסס בכל החלטה שאני עושה, שואל את עצמי 10 פעמים אם זה הדבר הנכון? הוריד לי את הבטחון העצמי.

 

[מאמן אישי6]

המשך...

התחושות יותר רלבנטיות מהרציונליות. הזמן לא מרפא - הוא מאפשר להתרגל לג'יפה. הרציונליות היא אחד הכלים שלו. אם ב"מתנתקים" אתה מתכוון להתנתק ממה שאתה חש - התשובה היא לא, לא כדאי. עשית בחירה, קיבלת תוצאה והתחושה היא הפידבק על הבחירה. אם תתעלם מהפידבק, זה כאילו כיבית אזעקה לרכב שגונבים אותו. מטרת התחושה להסב את תשומת לבך לכך שעשית בחירה שלא מתאימה לך. הדבר שאתה מגדיר כחוסר בטחון הוא שלב משמעותי בדרך. ממצב שבו אתה שם סימן קריאה והכל ברור מאליו, אתה מתחיל לשים סימני שאלה ולבדוק מחדש. אמצעי קבלת ההחלטות שהשתמש בו עד עכשיו לא תמיד משרת אותך. נשאר רק להבין שהבעיה היא לא בעיה שורשית מהותית בך כאדם, אלא רק באמצעי שהשתמשת בו. את האמצעי - אפשר להחליף. מה הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות אם תמשיך להסס בכל החלטה שתעשה?

 

[bridges]

קשה לענות על שאלה כזאת כללית...

אני אינני מאמין בתשובות כלליות. אני בכלל לא בטוח שמה שקודמי אמר לך הוא נכון לגביך. ובמאמר מוסגר: אינני מסכים עמו לגבי המסקנה, אנשים הרבה פעמים מרגישים מדוכאים משום שהם חושבים שהם עושים את מה שהסביבה ציפתה מהם ולא את מי שהם אמורים להיות כשלמעשה הם בחרו בזה. השלב הראשון במימוש מי שאנחנו רוצים להיות ובייעוד שלנו זה לבחור במצב הנוכחי שבו אנחנו נמצאים כבחירה שלנו. זה נקרא לקחת אחריות על חיינו. מספר שאלות מכוונות:

מה חשבת שיקרה כאשר אותו הדבר שרצית יקרה? איזה אדם חשבת שתהיה בעקבות זה שזה יקרה?

מאיזה בחינה מה שרצית לא טוב? האם מבחינת התוצאות? האם מבחינת התחושות שיש לך? בהצלחה, רונן

 

[לנדסמן]

תשובות

קודם כל, תודה על התשובה. חשבתי שדברים יסתדרו לי, שארגיש יותר טוב, ובאמת במשך שנה הרגשתי טוב, אבל היה איזשהו רגע (או אולי רגעים הדרגתיים), שבו התחלתי לחוש לא נוח, הצטערתי על הדבר ורציתי לחזור אחורה ולתקן הכל. התוצאה היא התוצאה שלה ייחלתי (ופה מגיע החשש שלי), כי מה שרציתי קרה, וזה גרם להחמרת המצב. וכמו שהגבתי קודם, רציונלית זה לא נורא, אפילו כשדיברתי על כך עם הסביבה, טענו כי הכל בראש שלי, אבל התחושות הקשות לא מרפות ממני כבר חודשיים, ואני לא יודע מה לעשות כדי להתגבר על כך.

 

[bridges]

כלומר...

מה שחשבת שיקרה היה בעצם פנטזיה. אתה דמיינת שאם תשיג את התוצאות שרצית אז ההרגשה שלך תשתפר, אולם למעשה לאחר שנה הבנת שההרגשה לא השתפרה אלא אפילו התדרדרה. הרבה פעמים יש לנו פנטזיה לגבי מה יקרה כשנמצא זוגיות, כשנתחתן, כשנמצא את העבודה המתאימה וכו'. ואז כשאנחנו מגלים שהפנטזיה לא מתממשת כפי שציפינו שהיא תתממש אז אנחנו מתחילים לשלם את המחיר. אני מאמין שהדרך לעבור את עיוות המחשבה הזה היא לגלות את רוח הפנטזיה, את הרצון האמיתי שעומד מאחוריה: בוא נגיד שהפנטזיה אכן הייתה מתממשת כפי שציפית שהיא תתממש, לאיזה אדם היית הופך להיות? מי היית כלפי עצמך וכלפי אחרים? מה זה היה מאפשר לך?

 

[סאלי תדמור]

מקום לא נוח, אבל טוב

שלום שלום לך

בשלב זה או אחר בחיים אנחנו שואלים את עצמנו, מה אנחנו באמת רוצים? זה קורה בגילאים שונים, במצבים שונים, ולחלק מהאנשים (עצוב קצת) - לעולם לא. לפעמים הטריגר הוא הצלחה גדולה, וכמו שאמרו הקולגות שלי - זה מאוד נפוץ. למעשה זה קרה לי אישית יותר מפעם אחת. השגתי את מה ש(חשבתי ש)רציתי, ופתאום השאלה מכה יותר חזק: אז מה אני רוצה? מה אני רוצה באמת? לאן אני הולכת? האם כושר השיפוט שלך תקין? אולי לא היה תקין עד עכשיו, ואולי מה שקורה עכשיו מתקן אותו קצת. דניאל גילברט כותב בספרו "להתקל באושר" על כמה כושר החיזוי שלנו גרוע, ואיך אפשר לשפר אותו... לגבי מה לעשות. רובנו כאן חיים ונושמים אימון, מסוגים שונים. זה מה שאנחנו מציעים בכל נושא בחיים שרוצים לקדם, או ליצור תחושות שונות בו.

 

[Edna Maimon]

שאלה

שלום לך, אתה שואל: "איך אני יכול לבטוח בעצמי בהמשך החיים?" כדי שתדע איך אתה יכול לעשות זאת, תחילה תציין בבקשה, כשאתה תבטח בעצמך, איך תדע שאתה בוטח בעצמך? מה קורה כשאתה בוטח בעצמך? מהי ההוכחה לכך שאתה בוטח בעצמך?