אני רק מקווה שאף אחד
לא יתאכזב... באיזה שהוא עולם אידאלי נטול זיהום אויר, מחלות, מלחמות, טרור, עוני, כאב, נכות, מוות אולי היא תמצא חיים טובים, ילדים עצמאיים, מלאי בטחון ומקסימים... אז אני אכן מקווה שיש דבר כזה. בינתיים בעולם שלי...יש נכות והתמודדות עם כאב, עם קשיים, עם קיום בדוחק, מלחמה שמתרחשת בדלת האחורית. אני עצמי מחנכת של אותם ילדים נכים, חולים, סובלים. אני רואה אותם יום יום מלווה אותם לאורך ההתמודדות שלהם עם העולם. אנחנו מנסים לתת להם הכל אבל את המרפא אנחנו לא יכולים. אולי אשלח אותם ליונת והיא תצליח... אני קצת קודרת היום, מזג אויר מזופת. אפרורפו אני מגדלת 5 ילדים מקסימים, אסרטיביים, חכמים ויפים במסגרת חינוך פורמאלית שיודעת לדרוש ויודעת לתמוך. אני לא מפחדת מלחץ סביבתי ומדרישות...אלה החיים שלנו, דהירה קדימה, שאיפה למצויינות, חומרנות, אינטרסים נוגדים. אז השאלה היא האם להכין אותם לחיים כמו שהם או לחיות באיזה אוטופיה אידיאלית? כולנו, מן הסתם שואפים לעתיד טוב יותר, לחינוך טוב יותר, אבל למה לא ללמוד לחיות עם מה שיש ולשלב כוחות עם בתי הספר הקיימים ולעבוד ביחד. מערכת החינוך אינה נגד ילדים ונגד הורים. להשכירכם היא נועדה למען ילדים. אנחנו כבר לא מכירים מורים חשוכים, שמכים בסרגל על האצבעות. המורות והמורים שעובדים איתי הם אנשים בעלי חזון, אוהבי ילדים, רואים בעבודתם שליחות - למרות משכורת מגוחכת - יודעים את עבודתם ומשתדלים לעשות כמיטב יכולתם. אז אני נגד הכללות גסות, מן הסתם הגברת הזאת אינה מכירה את כל מסגרות החינוך בארץ וזו שיש לי הזכות להימנות בצוות החינוכית שלה היא אחת היפות והטובות שבהן. אבל אני משוכנעת שאנחנו לא היחידים. יש עוד בתי ספר טובים ומצויינים, מורים מטפחים ותומכים, צוותים חושבים ומקדמים.
