רציתי לקיים דיון על מחירים

רציתי לקיים דיון על מחירים

הי, רציתי לקיים דיון על המחירים האישיים שאנו משלמים כדי להשיג את התוצאה הסופית של דוקטורט/תזה מאושרים או מאמר שיעבור את כל משוכות השיפוט בכתב עת...... לאו דווקא מהמקום הפולני של 'להתלונן', אלא לפעמים כשיש דרך לפניך, ואתה נחוש להגיע לנקודת הגמר, ידיעת המחירים שמשלמים בדרך, ו'תשלומם' ב'יד חזקה ובזרוע נטויה' היא חלק מהעניין. אצלי לפחות אני יכולה לאמר שהכושר הגופני שלי עכשיו לא בדיוק במיטבו (למי יש זמן לריצות הבוקר אשר מתוכננות, על הנייר?), גזרת הקרלה ברוני שהייתה לי בעבר אבדה לי לנצח (טוב, זאת לא הייתה ממש גזרת קרלה ברוני, זה היה הכי טוב שיכולתי בנתונים שאלוהים נתן לי וזה פשוט אבד לטובת ישיבה על קפה ועוגיות ליד המחשב בשעות לא שעות), חברים שלי כבר הפסיקו לשאול 'איפה את'. צבע עורי לבן מכל לבן (בניגוד לכל אלו שצבע עורם המאדים-משחים מספר לכולם "ירדתי לאילת"). הכלבה שלי לא זוכה לדי תשומת לב, ויש לי כל מיני 'סופר ננים' שמספרים לי איך הייתי צריכה לחנך אותה, מזמן הפסקתי לראות טלווזיה (ביטלתי מנוי לכבלים לאחר שלא הגעתי לשם). שלא לדבר על הפחתת שעות עבודה, שלא לדבר על כך שאנשים בגילי עובדים שעות רבות יותר ומרוויחים יותר, למרות שאצלי זו בחירה מודעת להקדיש זמן רב למחקר, בידיעה שהתגמול לא בהכרח יגיע. ואם מישהו חשב שכעת יבוא משפט כגון "אני אשב לי בשקט בחושך ואאכל מרק קר" ו"אנוח רק בקבר" הוא דווקא טעה... אני חושבת שמחירים שאני משלמת הם חלק מן העניין, ואני רואה בהם זכות ולא 'נטל'. כלומר, ביננו, מרבית האנשים בעולם אינם יכולים להגיע ללימודים אקדמים (אם נכליל את העולם השלישי, עיירות פיתוח בהם המשימה היא השרדות, הגדה המערבית ששם הליכה בת שני מטרים כרוכה ב 4 מחסומים וכו'). אני חושבת שלהגשים את עצמך, לפתח רעיון ייחודי שגם אם נניח מחר תחודש האינתיפדה ותמות בפיגוע, יוותר אחריך, אין דבר מופלא מזה! קרן
 

22ק ו ס ם

New member
אני חושב שיש נטייה של הרבה סטודנטים

להתמקד בצד השלילי של הלימודים. לא יודע, אני לא מרגיש שאני משלם מחיר בכלל אלא להיפך. אני תמיד חושב שבמקום ללמוד יכלתי לעבוד בעבודה יומיומית באיזה משרד ואז כל מה שאת מתארת היה הרבה יותר קשה. איזו עוד עבודה מאפשרת לך גמישות גדולה כל כך בשעות? אני גם לא מסתכל על כל הדוקטורט בתור טיפוס בלתי אפשרי על הר, אלא מסתכל על המשימות הקטנות שיש בדרך ואיך משלימים אותן בדרך לתואר. זה נשמע לי יותר תירוץ לומר שאין זמן לשמור על כושר, ואם לא היו לימודים היית יכולה למצוא לזה סיבות אחרות. כל אחד קובע את סדר העדיפויות שלו בין הלימודים לדברים אחרים ובאמת שאין שום סיבה לוותר על שום דבר אחר בצורה קיצונית.
 
תירוץ זו לא הטרמינולוגיה הנכונה

אני מקדישה כל יום 'טיפה' למחקר, כלומר חילקתי את המחקר למנות קטנות קטנות יום יומיות. ועם זאת, אתה לא יכול להחליט במחקר 'לעבוד שעה ביום'. כי יש פה אלמנט של היסחפות. לעיתים אני חושבת לאתר חומר במקום מסוים, וזה אורך כפול זמן ממה שתיארתי או הרבה יותר, כך שלפעמים אפילו אם אני מתכננת ריצת ערב, נניח, אבל זמן המחקר גולש מעבר למתוכנן, אז הריצה מתבטלת. בעוד שסוגי פעילות אחרת ניתן לתחום לזמן, מחקר מטבעו הוא מרתק, לא צפוי, מוביל למקומות משלו, וגולש לשעות לא שעות. קורה לי לא פעם שאני מוצאת דרכים לנסח את הדברים לתוך המאמר ואז אני מנצלת את המומנטום ויושבת וכותבת וכותבת, ומקדישה לכך זמן רב יותר מכפי שתכננתי. אם אני מחליטה לחפש פיסת מידע מסוימת אני לא יכולה לתחום זאת ל X זמן אלא לעיתים זה גולש מעבר לכך... וכן, זה בא על חשבון דברים אחרים כי זו אחת המטלות ש'אין להן אלוהים' מבחינת כמות הזמן שהן תופסות
 

22ק ו ס ם

New member
אני חושב שלרוב האנשים יש בעייה להתמודד עם

החופש והגמישות של האקדמיה ובסופו של דבר פועלים טוב יותר במשטר נוקשה שנכפה עלינו. נכון שלפעמים לוקח יותר זמן למשימות מסוימות אבל אני לא מקבל שזו סיבה לא לרוץ. קודם כל, תמיד אפשר לעשות הפסקה מהמחקר. דבר שני, על כל אותם פעמים שהערכנו שזה יקח פחות זמן יש גם את הפעמים שזה לוקח פחות זמן ואז יש לך יותר זמן פנוי. ואם באמת זה משהו דחוף שאי אפשר לדחות למחר, אז מחר מפנים זמן לריצה.
 
אני מרגישה די בחופשה מתמשכת

אחרי מספר לא קטן של שנים של עבודה בהייטק, ואחרי תואר שני תוך שנה בלבד, אני מוכרחה להודות שהדוקטורט הוא חממה. בבריטניה לא לוקחים קורסים בזמן הדוקטורט כי זה מכוסה כבר בתואר השני. הלו"ז שלי בימים אלו מאד מאד מאד עמוס ויחד עם זאת גמיש לחלוטין ומותאם לאיך שבא לי לסדר אותו. אני בכושר שיא, מגיעה לחד"כ 3 פעמים בשבוע לאימונים של בין שעה לשעתיים וחוץ מזה אני הולכת בכל יום לפחות חצי שעה ברגל (למשרד וחזרה). באופן כללי אני די בהלם מהשאננות ובזבוז הזמן באקדמיה וכולם סביבי מנסים לשכנע אותי שככה זה, ככה עדיף, ומחקר טוב נעשה בצורה איטית עם הרבה זמן למחשבה. לשחרר גרסא תוך לילה לבן ללקוח בשיקאגו? לא, פה לא שמעו על זה
המחיר היחיד שאני משלמת (וגם זה לא ממש מחיר, אלא כורח המציאות) הוא חיי חברה פחות שופעים מאלו שהיו לי בישראל אבל זה במגמת שיפור וזה גם לא ממש שייך לדוקטורט. עוד דבר הוא הפאן הכספי. משכורת של הייטק אני לא מקבלת כאן, אז זה מחיר שאני משלמת תרתי משמע
 

tulkin

New member
מסכים!!!!

אמנם אני לא ממש בחופשה, ואני משקיע הרבה שעות בלימודים (אני עוד בשלב של הקורסים) - אבל אחרי 7 שנים בהייטק, אי אפשר בכלל להשוות את ה"מחירים" בתחום החיים האישיים בלימודים אקדמיים מול עבודה. לפחות לא במקרה שלי. עם הצד הכלכלי אני מסכים לחלוטין.. אני חושב שעבור כל דוקטורנט מוכשר, ה"אופורטוניטי קוסט" של הלימודים גבוה יותר מכל מלגה שאי פעם אפשר לקבל. ולכן במובן הזה דפנה צודקת, אם לא נקבל בסוף משרה אקדמית שתצדיק (לפחות ברמת הציפיות האישיות) עבודה באקדמיה (למי שזו הסיבה בשבילה הוא למד לדוקטורט) - אז האופורטיניטי קוסט הזה שכולנו משלמים ירד לטמיון וזה יהיה מבאס למדי.
 

22ק ו ס ם

New member
זה בהנחה שאתה מודד את ההפסדים בכסף

אותי הכסף הוא לא זה שמניע אותי ללמוד, ולכן הכסף שהפסדתי כביכול מעבודות אחרות ממש לא מטריד אותי. לא זו הסיבה שאני ארגיש מבואס אם לא אקבל עבודה באקדמיה, ובכל מקרה יתכן שדווקא עבודות אחרות מחוץ לאקדמיה יכניסו לי יותר כסף אחרי סיום הדוקטורט.
 

tulkin

New member
שים לב למה בדיוק כתבתי...

ראשית, הקדמתי לפסקה את המלים "מהצד הכלכלי". ברור שישנם עוד צדדים. שנית, אופורטוניטי קוסט מודדים בכסף. אם אתה רואה במספר הזה רווח או הפסד או סתם מספר שלא רלוונטי למערכת קבלת ההחלטות שלך זה כבר עניין אינדיבידואלי. בס"הכ לא נראה לי שיש בינינו אי הסכמה. וגם אני לא לומד בשביל כסף. לא בהווה ולא בעתיד. אני לומד כי זה מה שאני אוהב לעשות. זה אחד הדברים שאני הכי טוב בהם, וזה מה שאני רוצה להמשיך לעשות בעתיד אם אוכל.
 

22ק ו ס ם

New member
אופורטונטי קוסט נמדד גם בדברים אחרים

בכלכלה אולי זה רק כסף אבל בתחומים אחרים זה כל דבר שיכל לקרות ולא קרה. מתייחסים למחיר במובן הרחב שלו ולא רק המילולי.
 

avshalomat

New member
בכלכלה זה ממש לא רק כסף

האמת שהכלכלה בכל התיארויות על תועלת מיקסום וכן להאה, המילה כסף לא מוזכרת (רק בקורסים מקרו כלכליים שנוגעים ישירות לנושא של כסף כלומר השפעה של הדפסת מטבע חוץ וכן הלאה) בכלל לכלכה דימוי קצת מטעה , כמו שמבמדעי המחשב זה לא בדיוק מדעי המחשב אלא מדעי החישוב כך כלכלה עוסקת באופן כלללי בחלוקת משאבים
 

d a p h n a

New member
המחיר העיקרי

הוא המעבר למדינה זרה, שיש לו יתרונות, אבל גם הרבה חסרונות. מעבר לזה, הלימודים עצמם לא נראים לי כמו מחיר. אני יודעת שהסטטוס של דוקטורנט אמור להיות "לחוץ באופן תמידי", אבל אני מודה שאפילו בסמסטר הנוכחי, שהוא הסמסטר העמוס ביותר בתכנית שלי, אני לא מרגישה במיוחד לחוצה. יש לי מספיק זמן להפגש עם מעט החברים שיש לי כאן, לבלות עם בן זוגי, אפילו להעביר כמה שעות בצפייה חסרת פשר בטלוויזיה. אין לי בעיה לראות אור שמש (כשהיא מועילה בטובה לצאת והטמפרטורה עולה מעל ה-0), ואין לי גם בעיה למצוא זמן ללכת להתעמל. אם לא הלכתי להתעמל בחודשים האחרונים זה היה בגלל עצלנות גרידא, לא חוסר זמן. כמו שכבר טענתי כאן בעבר, חלק גדול מזה קשור לניהול זמן. אני עובדת בשעות שבהן אני אפקטיבית, ואז אני עובדת הרבה ובמרוכז. בשעות שאני לא אפקטיבית, ממילא אין טעם לנסות לעבוד, אז אני מנצלת אותן לכל הדברים האחרים. כמו הקוסם ומיס סקוטלנד, גם אני מודה יום יום על זה שה"עבודה" שלי היא לשבת וללמוד ועל הגמישות שזה נותן לי (אני אמנם לא עבדתי בהיי-טק, אבל יש לי בן זוג שעובד בהיי-טק אז זה מוכר לי). אני עוד יותר מודה יום יום על זה שיש אשכרה מישהו שמוכן לשלם לי (אמנם לא המון כסף, אבל בכל זאת) בשביל בתכל'ס לשבת ולקרוא ולכתוב ומדי פעם ללמד קצת. שוב, המחיר הגדול במקרה שלי הוא המרחק מהבית, המשפחה והחברים. בנוסף, אני משערת שיש מחיר פוטנציאלי: אם בסוף התהליך הזה לא אצליח לקבל עבודה אקדמית ראויה, מן הסתם זה יהיה די מעצבן לפצוח בקריירה חדשה בגיל 30. אבל זה מחיר ששווה לי לשלם בשביל לדעת שלכל הפחות ניסיתי להגשים את החלום שלי.
 
למעלה