רציתי לעדכן

pruvence

New member
רציתי לעדכן

לא יודעת אם אתן זוכרות אותי עם הילד האלים בגן..
בכל אופן אתמול איחרתי בשתי דקות לגן והלקתי את עצמי אחר כך נמרצות כי בדיוק בשתי דקות האלה הילד האלים בגן נשך את בני בפעם השלישית מזה שבוע!!!! הבן שלי בדמעות והילד משתולל וצורח אימים. אני נחרדתי ואמרתי לגננת-"מה יהיה????" אז היא אמרה לי שהוא כל היום היה בגן ולא יצא לחצר לשחק, שהוא היה בעונש ושהיא בפירוש הזהירה את ההורים, שהוא עוד חודש בן 3 ואז אפשר לעשות משהו...לא כל כך הבנתי למה הכוונה, אולי מישהי יודעת? זה היה מאד מרגיז והבן שלי לא מפסיק לדבר עליו, אני ממש כאובה ומתוסכלת.קשה.
 

פישים

New member
לא לתת לו לצאת ולהוציא אנרגיה נשמע טעות

של הצוות.

מה עוזר להן להזהיר את ההורים? הטיפול צריך להיות מערכתי וקודם כל של הצוות - הם שם בזמן אמת ... זו גם צריכה להיות הדרישה שלך, לא לתת להם לזרוק את הבעיה על ההורים ובינתיים לא להתמודד עם הילד (או בכל מקרה לא להכן על הבן שלך).

בגיל הזה נשיכות הן בד"כ תולדה של תסכול וחוסר יכולת להתבטא. ילד כזה צריך יותר קשב בתור התחלה.
 

pruvence

New member
תקשיבי

אני ראיתי את זה אתמול בשידור חי- כל הילדים יושבים יפה בשולחן, לכל אחד פיסת בצק ומשחקים בשקט מופתי ורק הוא רץ ומתרוצץ, מציק לילדים, חוטף בצק, מרביץ, צורח. א. זה מפחיד
ב. כל הילדים מביטים בו מזועזעים כאילו הוא איזה מפלץ.
ג. הגננת אמרה לו שמספיק ושהוא ישב בצד אם הוא לא רוצה לשחק וכל שנייה הוא בא ובכל זאת הרביץ ונשך והשתולל אימים.

זה כבר לא צחוק, רואים שהן לא יכולות לשלוט בו ושמשהו באמת לא בסדר. אני לא יודעת איפה ומה כי אני לא מומחית, אבל בוודאות משהו לא בסדר. הוא יודע לדבר מאד יפה, אז הוא כן יודע להביע את עצמו, אבל הוא פשוט מציק בלי סוף. אמרתי לבן שלי שלא ישחק איתו כי הוא מרביץ לו כל הזמן, שישחק עם ילדים אחרים...אבל זה לא עוזר! הילד פשוט רודף ילדים אחרים בלי קשר למשחק. וחוץ מזה, היא לא הוציאה אותו לחצר כי הוא הציק לילדים, זו הייתה דרך ענישה וגם שלא יציק לכולם, יש בזה משהו מאד הגיוני, אני אומרת לכן זה מצב שנמשך כבר חצי שנה!
 

D X 9

New member
תשמעי משהו

ילד שיושב כל היום בעונש בצד, מבודד חברתית ו"כבול" לכסא הוא ילד מתוסכל שצריך להוציא איכשהו את האנרגיות , התסכול והפחד שלו, כי להיות כל הזמן בעונש ושיכעסו עליו כל הזמן ז המאד מפחיד בגיל הזה.
נשמע מהצד שההתנהלות של הגננת (גם הגננת הזו, לעזזאל) לא נכונה מיסודה.
 

Ahsoka Tano

New member
כמה דברים

קודם כל, מצטערת לשמוע על הכאב של בנך, נשיכות זה מאד כואב.
נשמע לי שהיד הקשה שהגגנת אולי רוצה לשדר או את מחפשת, היא טעות במקרה של ילד נושך או מציק אפילו.
ילד שנושך הוא הרבה דברים חוץ מהנשיכות, יש לו נשמה, הוא בונה בלגו או מצייר ציורים, ילד, שונה משלך אבל עדיין ילד.
מבעד למילים, אני שומעת את הסערה שלך ומבינה אותה אבל אם הילד משתולל ככה בגן ואין מי שישים לו גבולות (וגבולות זה ממש לא עונשים, הרחקות וצווי מניעה),
אז הגן הוא הבעיה, חד משמעית כשמדובר בילד בן שלוש, שלוש בסך הכל!
ילדים כאלו יש כמעט בכל גן, הגננת לא יודעת להתמודד ומגלגלת את זה לילד, הרבה יותר קל לה עם ילד שלא דורשים יחס ואפשר לטאטא אותם.
אני אימא לילד שנשך, ילד שהיה לו קושי ורבאלי ובעיה בויסות חושי והוא נשך.
כשהוא היה בגן פרטי, הגננת נתנה לי הרגשה שאני מגדלת רוצח סידרתי בפוטנציה, שהילד סובל מאוטיזים, פיגור ובהכל אנחנו אשמים.
לא היתה לה יכולת להתמודד ובמקום להוציא את הילד החוצה לשעת משחק עם החברים או לשלבו עם שאר הילדים וללמד אותו חיברות ואינטראקציה, גם את שלי, כמו את זה שלכם, הרחיקה.
הדבר הכי טוב שקרה לנו היה גן עירוני וגננת שעושה את העבודה שלה (ואפילו לא היתה שם מטפלת מודה שסייעה לו)
כשילד מרגיש שלא שופטים אותו, מכילים אותו, לא מרחקים אותו כאילו הוא נגיף מדבק, כשרואים שהוא ילד כמו שאר הילדים ומעניקים לו רוך וכלים, הוא לא יתנהג ככה.
ואני אחדש לך כמה דברים, ילד בן שלוש לא נולד עם כישורי סוציאליזציה, הוא לומד אותם עכשו והרבה אנשים יכולים להיות שותפים להתהליך הזה, גם הגן אם הוא גן טוב ולכן, ילד בן שלוש (שלוש!), בהחלט רודף אחרי ילדים כשהוא לא יודע איך לגשת אליהם בצורה אחרת והגננת לא מספקת לו אלטרנטיבה.
מצטערת על הכאב והזעזוע שלך, אבל לא יכולה לראות בילד כזה מקור הבעיה או מפלצת. הגננת/מנהלת הגן הן הבעיה (ועוד יותר כשהן מדסקסות אותו איך) ואם הייתי האימא של הילד הזה, או כל אימא בגן למען האמת, הייתי מטיסה את הילד שלי משם.
 

gaia17

New member
כאילו סיפרת את הסיפור שלי


אצלנו היא גם הגדילה וביקשה מאיתנו שנביא סייעת בתשלום שלנו שתהיה איתו בגן ורמזה לנו בכל הזדמנות שהילד צריך גן טיפולי

אני העברתי לגן פרטי אחר והכל השתנה...אם יכולתי הייתי מעבירה באמצע השנה.
 

אמירות

New member
היה לי מקרה דומה

של ילד אלים, בגיל 3+, שגם היה מתעלל בילדים.
הגננת הציבה אולטימטום להורים של הילד, שאם הם לא דואגים למלווה צמודה לילד, הילד לא נכנס לגן.
ההורים דאגו לסייעת לילד, ואחרי כמה חודשים העבירו את הילד לגן תקשורתי.
בקיצור, זה מאוד תלוי בגננת.
הגננת שלי היתה מאוד ותיקה ומנוסה, באמת אחת המעולות.
האם הוא הילד היחידי שחוטף?
אם לא, כדאי להתארגן מספר הורים, ולבוא בדרישות לגננת שתוציא את הילד מהגן, או שתדרוש מההורים ליווי צמוד לילד.
זה משהו שאי אפשר לעבור עליו בשתיקה.
 

D X 9

New member
אסור להוציא ילד מהגן!!

זה לא חוקי, ואסור לאיים על הגננת!
כן לדרוש לטפל, לערב את ההורים לפנות לגורמים מקצועיים.
 

D X 9

New member
כן!

תאמיני לי שבדקתי מכל הכיוונים וזה הסביר את הטיפול בנו בזמנו בכפפות של משי והמון התחנחנויות.
 

kmiki

New member
מנסה לעזור

ראשית כל אני מאד מבינה אותך, בגיל כזה באמת אין שום הצדקה.
כוונתה היתה כנראה שגיל 3 הוא רף מסויים שבו כבר אפשר להזמין מישהו לצפות על הילד ובמדית הצורך אולי להתריע על בעיה מסויימת שדורשת טיפול, כי לא סתם ככה ילד בן 3 נושך, זו התנהגות שמתאימה יותר לגילאים צעירים כשלא מדבריםע דיין.
מעבר לכך, נסי לדבר עם ההורים של הילד באופן ישיר ולא דרך הגננת.
איזה גן זה? תמת, פרטי?
אני הייתי מאיימת להוציא את הילד שלי מהגן אם הנושא אל מטופל מיידית כולל הרחקה מוחלטת של שני הילדים.
 

Ahsoka Tano

New member
בגיל שלוש ישנם ילדים שעדיין לא מדברים

ונשיכות בהחלט מתאימות גם לגיל שלוש (המופלג), הבן שלי למשל, לא דיבר בגיל שלוש עדיין (עכשו לא סותם את הפה...)
אני מאמינה שעם מאמץ של הגן, אפשר לשלב כל ילד, אפילו תקשרותי או PDD כך שבטח ילדים רגילים שנושכים.
להוציא, להרחיק, לסלק ילדים כאלו כשאפשר לפתור את הבעיה אם מתמודדים באמת איתה, זה בעיני חוסר רגישות לילד אחר ןגרימת עוול משווע שאין לכן מושג כמה הוא עמוק ומערער כל בסיס בחיי הילד הנושך והוריו הרבה יותר מהצד השני, בדוק.
 

D X 9

New member
את יודעת משהו, אני שמחה שיש פה אמהות

משני הצדדים של אותו סיפור, כי ככה אמהות לילדים שחוטפים יכולות לשמוע את הצד השני, אני מקווה מאד שאמהות שקוראות אותנו לא יעשו לאמהות של ילדים נושכים מה שעשו לי, ומן הסתם לאמהות נוספות.


אולי מישהו ילמד משהו מהחוויות הקשות שעברנו והילדים שלנו עברו
 
D X 9 היא לא ממש דוג' ל"צד השני"

כי כשהיא היתה שם היא היתה אמא מעורבת ומטפלת ולא מזניחה. היא היתה אמא שלקחה את מלוא האחריות ועשתה מה שצריך לעשות. האמהות שיצאו נגדה יצאו למרות שהיא כן טיפלה וזה מכעיס.
כאן מדובר על הורים שלא עושים כנראה כי אין טיפול.

הייתי בשני הצדדים.
בצד הננשך והגיע לידי כך שדרשתי נוכחות תמידית של מטפלת בינהם או איתם עד לפתרון הבעיה
והייתי גם בצד הנושך ולקחתי אחריות מלאה. גם בטיפול מהיר בילד שלי וגם התקשרתי באותו ערב לאמא שבני נשך את בנה. הסברתי איפה אנחנו עומדים מבחינת טיפול בבעיה והתנצלתי. כן, התנצלתי. ואת אותה דרישה של מטפלת משגיחה ביקשתי גם הפעם. זה התפקיד שלנו כהורים ושלהן כמטפלות בגן. במקרה שהובא כאן למיטב הבנתי שני הצדדים האלה - הורי הנושך והמטפלות ממש לא ממלאים את תפקידם בנקודה זו.
 

D X 9

New member
אבל צפלולית

לא הצלחתי להבין מאין הבטחון שהאמא לא מטפלת.
בנשיכות הראשונות גם אני התקשרתי להתנצל, באחרונות כבר לא העזתי להיישיר מבט. לא לכולם הרגשתי צורך לדווח מה אני עושה בנדון. (למרות שהאמהות שיצאו נגדי ידעו לפרטי פרטים מה אני עושה. וזה מרתיח, לא מרגיז...חחח).


כאן קראתי בעיקר נקודת הנחה שהאמא לא עושה כלום, וקראתי גננת שמתמודדת מזעזע עם העסק
 

פישים

New member
תשמעי, אם לא היה לי את הידע המצטבר מהפורום

אני מניחה שגם אני הייתי תוקפת את האמא של הילדה שהפכה את הבת שלי למטרה (בגיל שנתיים וקצת). אבל חיכיתי בסבלנות וסמכתי על הגן. נשברתי כשראיתי מולי איך ההיא דוחפת את שלי ואיך הגננות משום מה ניגשות לנחם את התוקפת ומתעלמות מהבת שלי (אמנם הייתי שם אבל עדיין). הודעתי לגננת שנגמרה לי הסבלנות, דרשתי לדעת שהדברים מטופלים (והיה שם טיפול בעירוב ההורים ויועצת הגן וכו') וביקשתי שכיוון שיש בגן ההוא בדיוק ילדה אחת שנושכת/צובטת/דוחפת/מרביצה והמון צוות - שעד שהטיפול ישיג תוצאות שתמיד יהיה מבוגר בקרבתה.

הם כנראה היו צריכים את הניעור ממני - או שבדיוק הייתה נקודת פריצה בטיפול - כי כמעט ולא היו אירועים נוספים אחרי כן.
 

D X 9

New member
זו בדיוק הסיבה שאני עונה, מסבירה משתפת

כדי שיבינו שיש עשייה גם בצד השני, גם אם לא רואים ויודעים עליה. לפחות בחלק מהמקרים.


ואני מאמינה שהאמפטיה שלכם אליי משנה את התגובה שלכן למה שקורה בגנים שלכן, לטוב ולרע
 
יש הורים שלא מטפלים. סיפור:

אני פניתי לאמא שבנה היכה אולי בפעם החמישית את בני. אותה פעם היתה קיצונית והגענו למיון בגלל פגיעה בעין (רק זה היה חסר לו בעיניים אז).
הגענו ליום המשפחה כשהעין חבושה. התגובה שלה היתה - "לא אחריותי מה שקורה בגן, אני שומרת עליו בבית ותבואי בטענות למטפלות". כן, אני פניתי אליה במטרה לידע אותה וגם לגרום לאיזה זעזוע כי דבר אחר לא עזר. שתתעורר ותתחיל להתייחס. כבר ראיתי בגן המשחקים את הבן שלה מכה ואותה יושבת בצד ואומרת "הילדים צריכים להתנסות ולהסתדר בינהם וגם ממכות גדלים".
אז יש גם אמהות כאלה.
אחרי שפניתי אליה מול הורים אחרים היא התקשרה לגננת לדווח שהלבנתי את פניה ברבים. יודעת מה? אחרי המקרה הזה לא היו מכות והיא כבר קפצה על הבן שלה כל פעם שהרים יד, כמו שאת ואני קופצות על שלנו.
ניסויים חינוכיים זה טוב אבל לא על חשבון אחרים.
אולי כשקראתי כאן את המקרה מיהרתי להסיק שמדובר בעוד אמא כזו.
 
זה בדיוק ממחיש את הנקודה שצריך לפנות לגננת

והיא הכתובת, לא ההורים של הילד שמטפלים / לא מטפלים.

ההורים של הילד המכה / נושך / ווטאבר לא נמצאים בגן. דיבורים, הסברים , עונשים בבית לא ישפיעו על ההתנהגות של בן 3 בגן.
הצוות בגן צריך לטפל ולדאוג למלווה צמוד לילד עם הקושי, ותפקיד ההורים האחרים הוא לדרוש את זה מהגן. לא מהורי הילד
 
למעלה