רציתי להגיד לך...

[דיאבלו]

פעם אחת לפני שנים רבות

טבעה ספינה גדולה, מתוכה ניצלו רק 20 נשים בסירת הצלה. כ´כ הוקל להן שהן לא היו לבד שהן לא שמו לב שהן עולות על שרטון וטובעות. הן טבעו מאושרות בגלל שהן היו יחד. מה הקשר של להיתנחם בכך שיש איתך עוד אנשים??? הם נכנסים איתך למיטה בלילה?? הם עוזרים לך להעביר את חלומות הסיוטים?? הם עוזרים לך לשמר את מערכת היחסים ולשנות אותה לפי צרכייך??? לא ולא!!!!!! את צריכה להיתנחם במי שמגלה אהדה כלפייך אבל לא לחבק את זה ולהמשיך לחיות ככה כי יש עוד אנשים כאלה, את צריכה להתנער מהכל ולמצוא רק מה שטוב לך, האהדה והסימפטיה ילוו אותך בכל מקרה. די.

 

[רסיסים של אושר]

אז אולי לא ניסחתי את דבריי כראוי

ולא הצלחתי להעביר את כוונתי. אמרתי שברגע זה ממש. הרגע הנתון עכשיו מתאים לי להיות טיפשה ולהתנחם בצרת רבים. אבל זה רק לרגע זה. אני יודעת שזה כך ורבים אחרים נמצאים באותו המצב שלי. וזה ממש לא מנחם אותי. אני רוצה להיות מאושרת כמי שאני וזה הכל.

 

[mika2]

בסך הכל ??

אני חוזרת על עצמי ? או מה ? בסך הכל אהבה. וזה כל כך הרבה. תילחמי על זה כמו דינה. זה לא פשוט למצוא. עוד יותר לא פשוט לאבד.

 

[ירקרק]

כבר אמרתי לך שאני גאה בך?!

 

[אטיוד5]

לפני יום-יומיים ...

דיברתי עם מישהי שגם ניערה את בעלה חזק. אז הוא התנער. ומרוב תנופה הוא יצא לחוג בחלל, ולא חזר. אז יכול להיות שזה היה צריך ממילא להיות ככה. אבל תמיד מכרסם החשש, הספק, שאולי לא. אולי אפשר היה לנער קצת פחות חזק והכל היה מסתדר ?

 

[דינה.מיט]

תמיד מכרסם החשש...

נכון! בכל המלך כזה יש סיכון ויש סיכוי לשינוי זה בא ביחד בד"כ... אם היא ניערה אותו חזר עד שהוא התנער ממנה... אז אולי יותר עדיף לה כך? אי אפשר לדעת... ואם היתה מנערת אותו חלש יותר ולא היה מתנער בכלל? היה לה יותר טוב? תמיד זה אולי אולי כן ואולי לא... לא כך?

 

[אטיוד5]

כן, זה כך.

בגלל זה אני ממליץ לא לנקוט בצעדים דרסטיים. שוויה שוויה. אבל קיבינימאט, למי יש סבלנות? למה לעבוד קשה כשיש מוצא קל? אז המוצא הזה לא אידיאלי - נו טוב, מי אמר שהחיים הם פיקניק? יייווו, כמה קלישאות יצאו לי במכה אחת. חחחחחחחחחחח. והנה עוד אחת: זה לא מצחיק.

 

[mika2]

בסך הכל ?? בסך הכל ?????

 

[רסיסים של אושר]

מיקה... אני לא יודעת בפירוש למה

התכוונת שרשמת "בסך הכל?? בסך הכל ?????" אבל אני משערת שזה בהקשר לכך שרשמתי "בסך הכל אני אוהבת אותו". אני מחייכת עכשיו חיוך עצוב כי הדשא של השכן תמיד תמיד ירוק יותר. אני מסתכלת על החברות שלי, או אפילו על אחי, שאין להם אהבה ועד כמה הם מחפשים אהבה של אמת כמו שיש לי ואני גם רואה איך הן מקנאות בי על המשפחתיות והזוגיות שיש לי. אבל אני מקנאה בהם. בחופש שלהם. מה שלי אף פעם לא היה. נישאתי מוקדם לחבר הרציני הראשון שלי ומעודי לא הייתי רווקה. אני רוצה להיות רווקה. אבל זה כבר בלתי אפשרי. מהמון סיבות.

 

[mika2]

בסך הכל

כן, לאף אחד אין כוס מלאה. לאף אחד. ואם יש לך אהבה - זה כל כך הרבה - ממש כמו שאת אומרת. ואל תמעיטי בערכה, ואך תזלזלי במה שיש לך. ואף פעם אל תגידי - בסך הכל. כי אם יש לך אהבה - יש בידייך כל כך הרבה מה לעשות כדי להעשיר אותה, (תבקשי מפסיפלורה מתכון...) אז אל תפזלי לדשא של השכן, אלא אם כן את רוצה גם את הבעיות שלו. וכן- לכל אחד יש את ה"בלתי אפשרי" שלו שהוא אף פעם לא יממש. ותעשי שינוי רק כשרע לך. ושאין מוצא. אבל לך "בסך הכל" יש אהבה ומשפחה וזוגיות. טפחי אותה ותהני ממנה ותשלימי שאף פעם לא יהיה לך ה כ ל. אבל אל תקלקלי את מה שכבר יש לך !!! איזו נטייה הרסנית יש לרבים מאיתנו - לרצות את מה שאין !

 

[dona flor]

../images/Emo140.gif ../images/Emo24.gif

עכשיו כשאני מחבתק אותך אני מרגישה שאני מחבקת את עצמי. כל כך יודעת על מה את מדברת... יש לנו - לבני האדם- צורך בסיסי לקבע דברים,יחסים,אנשים. אבל כשזה קורה בסופו של דבר אנחנו מגיעים לנקודה של שיעמום של שגרה כי מה שהיצלחנו לקבע לפני 5 10 15 שנה היום זה כבר לא מתאים לנו כי אנחנו זורמים ומשתנים. הבעיה היא שכל אחד זורם ומתפתח בקצב שונה ואז נוצר הפרש. ואז אנחנו מגלים שהדבר הקבוע בחיינו בסופו של דבר הוא השינוי!!! חברה פעם אמרה לי את זה והיא ממש צודקת! לשנות ,לחפש ולההנות מזה ,להמשיך לאהוב!

 

[ירקרק]

לחבק ולעודד....

אוףףףף קשה להגיב בקלילות מול כזו פתיחות! במיוחד, שהדברים שציינת קיימים אצל כל אחד ואחת מאיתנו. כולנו סבלנו וסובלים ממחלת "השגרון" - השגרה שאוכלת כל חלקה טובה! כי מה בעצם כולנו חסרים… מעט ריגושים ופרפרים. לאחדים מאיתנו הנשואים מהווים מעין אזיקים הכובלים אותנו לבת/ן הזוג שלנו. "הריגושים" תפקידם לבטל את ההליך המצוי הזה, ולהפוך את האזיקים הללו שתפקידם לא לאפשר לבן/ת הזוג לברוח - לעבותות אהבה! בעוד שב"נשואים" קשרו בני הזוג את עצמם זה לזו וזו לזה בהיבטים טכניים (פרנסת המשפחה, גידול הילדים וכדומה) - "הריגושים" מקרבים בין בני הזוג וקושרים בניהם ברובד הנפשי-רגשי. המון דרכים ושיטות איך להגיע לאותם "ריגושים"… אציע לך אחד מהם. המחמאה - המחמאה כעידוד המחמאה כעידוד מוכרת לנו בייחוד כשהיא נאמרת כלפי ילד קטן. כאשר ילד קטן עושה, ולו את הדבר הפעוט ביותר, אנחנו משפחים אותו באופן ספונטני ואף מגדילים את עשייתו. לפעוט הזוחל , אנו אומרים בהתלהבות: "ואווו איזה יופי, איך שאתה רץ…". כאשר ילד קטן מביא את בקבוק החלב לשולחן אנו מריעים: יווו איזה גיבור אתה שהצלחת להרים מסע כל כך כבד" וכן הלאה והלאה. אין שום סיבה שעידוד דומה לא יינתן לבן/ת הזוג על כל פעולה חיובית שהוא עושה למעננו. וכשם שהעידוד מניע ועוזר לילד קטן, הוא יניע ויעזור למבוגר להתגבר על קשיים קטנים וגדולים. בטוחני, שרבים מאיתנו זוכרים את מילות העידוד והשבח שקבלנו מהורים, מורים ומעבידים שבעקבותיהן הלך וגדל ביטחוננו העצמי, והדבר הביא אותנו לעשיית פעולות חיוביות, שלא האמנו בעצמנו שאנו מסוגלים להם. כשנלמד לעודד עשיית פעולה זו או אחרת שנעשיית עבורנו הדבר יעודד את בן/ת הזוג להתאמץ עבורנו יותר ולעשות עבורנו דברים שלא היו נעשים על ידו בעבר. לעשייה הדדית - תפקיד חשוב בהפחת רוח חיים חדשה ורעננה במסגרת הזוגיות הקיימת ולמלא אותה בריגושים והתרגשויות (נגעתי בנושא על קצה המזלג… אם יש צורך הוסיף) ירקרק.... נ.ב. אני קורא במקביל את מה שאחרים כותבים ... לעניות דעתי, מעבר להשלמה ולמציאת "רסיסים של אושר" מחוץ למסגרת הזוגית-משפחתית, אפשר ורצוי גם לא לוותר על נסיונות נוספים לעידוד ושיפור הנשואים. יש סיכוי לנצח!

 

[דיאבלו]

מהם האזיקים הקטנים בעולם???

טבעת נישואין!!!!

יאאלה את יודעים משהו, זה מזכיר לי את הסרט "חומות של תקווה" היה שם בחור זקן אחד, הספרן ,למי שראה, שאחרי שלושים שנה בכלא, שחררו אותו והוא עשה הכל כדי שזה לא יקרה,אפילו ניסה לרצוח חבר טוב שלו, בקיצור שחררו אותו ואחרי שלושה ימים בחוץ הוא התאבד. זה בדיוק אותו הדבר בצערכת יחסים, מחפשים רק את הדברים הלא טובים ומי שמחפש גם מוצא. מקנאים תמיד בשכן שאצלו הדשא ירוק יותר, חשבתם פעם שאולי השכן הזה יוצא באמצע הלילה וצובע את הדשא שלו?????? אז זה ככה. מבפנים, כשמסתכלים החוצה, הכל קורץ ונראה מבריק. במחוץ, כשמסתכלים פנימה, רואים רק חמימות ואהבה. אנשים!!!! זה הכל מנק´ מבט וזהו, השקפת העולם היא האופציה היחידה להכניס את הדשא הירוק פנימה או להוציא את הכביסה המלוכלכת ולקבור אותה בגינה. לא טוב להסתכל על האחר ולקנאות בו, עדיף להסתכל על מה שיש לך ביד ולנסות ולשמר אותו. די.

 

[ירקרק]

דיאבלו ברגע של שפיות!

חברים - נצרו את הרגע !!!

 

[דיאבלו]

אתה יודע משהו???

גיליתי שגם טיפה של שפיות בים של חוסר שפיות הופכת גם היא לחוסר שפיות!!! תקרא את זה שלוש פעמים, תנשום עמוק ורק אז תגיב

די.

 

[קורין1]

אהבתי.................ומוסיפה משלי

אנחנו צריכים להסתכל בתוכנו, לבדוק מה לא טוב, ולנסות לתקן אם עשינו הכל ולא הצלחנו, אז ממשיכים הלאה... אם לא טוב לך בבית שלך, אתה ורק אתה יכול לשנות את זה כשהייתי נשואה לא היה לי טוב, במשך 5 שנים ניסיתי לתקן ניסיתי לשנות אותו, ניסית לשנות את עצמי אבל, לא הייתי מאושרת הגעתי להחלטה......לא נשארת אם לא מאושרת והתגרשתי, היו המון התנגדויות המשפחה שלי לא דיברה איתי חצי שנה, המשפחה שלו כעסה........ החיים קצרים, נכון לא קל להיות לבד אבל יותר קשה להיות ביחד ובכל זאת להיות לבד לא הייתי מוכנה להשאר בשביל כסף לא הייתי מוכנה להשאר בשביל הילדים ואני לא מצטערת טוב לי ואני מאושרת, עם כל הבעיות מסביב מי שלא טוב לו, שלא ישב בחיבוק ידיים שלא יסתכל על אחרים, שלא יבכה על מר גורלו שיקום ויעשה את מה שיעשה לו טוב ולסיום, שיר שאני מרגישה כאילו נכתב עליי "ילדה של אהבה" הכל תלוי בראש, הכל תלוי במוח לא מנסה לסחוב, מה שאפשר לשכוח הזמן עובר מהר, ואין לאן לברוח חבל על כל דקה, שאני סתם מפסידה הכל באהבה, הכל באושר הכל תלוי בראש, כבר מהבוקר ילדה של אהבה עושה שטויות גם בלי סיבה ילדה של אהבה, מספיק לה פרח לחבק אותך, באור ירח ילדה של אהבה, תשגע אותך הכל תלוי בראש, הכל תלוי ברגש יש לי חלומות, גדולים בתוך הנפש לחצות את העולם, לגעת בשמיים לחיות ורק לחיות, וכל השאר שטויות מקורין ילדה של אהבה

 

[dona flor]

אתה כל כך צודק!

הנה ממני כבר קיבלתה מחמאה ויצא לי מאוד בקלות... כי אני מסכימה איתך לגמרי. לילדי מאוד קל לי לעודד ולידרוש כי עליהם אני אחריאית על חינוכם ובנוסף לאחריות שאני מרגישה כלפיהם ,אהבה ענקית לכל אחד מהם ולאיחודם. לגבי בין זוגי הסיפור קצת אחר...מודה! לא קל...כי אולי כבר היגענו למצב של כעסים ניסתרים...דברים שמורים בתוך קופסה! לטנגו צריך שניים...(לסמבה...מספיק אחד!)

 

[ירקרק]

ועוד על עידוד...

אולי זה ישמע מוזר, אבל זה אחד הפרדוקסים הקיימים בנושא הזה. כולם מודים שאילו היו נאמרות מחמאות בחוג המשפחה, הייתה המערכת תקינה יותר ורבים מהניגודים הקיימים בין בני הזוג היו מתגמדים מול תחושת הנעימות, אף-על-פי-כן המחמאות לא נאמרות! רבים אף מספרים שקרה להם שכאשר הם כבר רצו לומר מחמאה - הם לא הצליחו להוציא את זה מהפה! יש מספר סיבות לאי הנוחות / לאי היכולת לומר מחמאות א. חוסר חינוך לעידוד. לעומת הרקע החינוכי הניתן להכרת הטוב ואמירת תודה, אין רקע חינוכי כזה לאמירת מילות עידוד. ב. עשיית בן/ת הזוג עלולה להיות נחשבת כמובנת מאליו ולעיתים גם מחויבת, ולכן לא נראה לנו שיש צורך בלעודד את בן/ת הזוג בעת מילוי חובתו. ג. גורם התחרות המצוי בין בני אדם מצוי גם בין בני זוג ובגללם אנו נמנעים לעודד ומתרצים את התנהגותנו בתירוצים קלושים כמו: למה הוא לא מעודד אותי? וכדומה. מניסיון - ככל שיגבר העידוד כך תגבר העשייה הנעימה וההדדית. ירקרק שכבר מוכן לרקוד סמבה

 

[dona flor]

ושוב איתך...

נכון...באיזה שהו שלב אנחנו לוקחים את בני זוגינו כמובן מאליו ומן הסתם אנחנו חושבים שהוא יודע מה אני חושבת עליו ובטח גם הוא חושב ככה ואז המחמאות והעידוד נישמעים לנו פטטים...לא נחוצים איך להחזיר את הגלגל כשפתאום מוצאים גלגל שנע בצורה נוחה יותר? זה ניראה בילתי אפשרי...

 

[ירקרק]

לא כל מה....

שנראה נוצץ - זהב! ולא כל מה שלא נראה - לא קיים! זה אפשרי! תנסי, גם אם בשלב ראשון זה יהיה סמבה (חד-צדדי) ותראי שהוא יסחף אחרייך לטנגו (הדדיות) <היה לי עוד מה לומר ומחקתי

>