רסיסים של אושר
New member
זה למשל מה שהכי מעצבן אותי.
כפי שראית אני אדם מאוד גלוי ופתוח. כמו בפורום כך גם בחיים שלי. קשה לי מאוד להסתיר את רגשותיי. אני תמיד אומרת מה שעל לבי או מה שבראשי. וכך גם במערכת היחסים שלי עם בעלי. אני אומרת לו עד כמה מפריע לי שהוא לא מחמיא לי אלא אם אני שואלת אותו. זה פשוט מטריף אותי. כאילו... האללללו זו אני! תסתכל עלי. תאמר משהו, תתפעל, תעשה. לא יודעת מה אבל תגיב! שום כלום. אני לעומת זאת כל הזמן מחמיאה, מפרגנת, תומכת, מעודדת. כי כזו אני . והוא לא כזה. אז מה עושים? מה עוד אפשר לאמר אחרי שכבר אמרתי את הכל? לחיות כך אני מניחה.... ואיך השיר האהוב עלי אמר ? מהכאב הזה לא נמות...
כפי שראית אני אדם מאוד גלוי ופתוח. כמו בפורום כך גם בחיים שלי. קשה לי מאוד להסתיר את רגשותיי. אני תמיד אומרת מה שעל לבי או מה שבראשי. וכך גם במערכת היחסים שלי עם בעלי. אני אומרת לו עד כמה מפריע לי שהוא לא מחמיא לי אלא אם אני שואלת אותו. זה פשוט מטריף אותי. כאילו... האללללו זו אני! תסתכל עלי. תאמר משהו, תתפעל, תעשה. לא יודעת מה אבל תגיב! שום כלום. אני לעומת זאת כל הזמן מחמיאה, מפרגנת, תומכת, מעודדת. כי כזו אני . והוא לא כזה. אז מה עושים? מה עוד אפשר לאמר אחרי שכבר אמרתי את הכל? לחיות כך אני מניחה.... ואיך השיר האהוב עלי אמר ? מהכאב הזה לא נמות...