מתוך האתר Prog Archives
" Formed on the late 60's by the Shulmman brothers, GENTLE GIANT is known as the paradigmatic progressive rock band. " ואכן, ג'נטל ג'ייאנט זו אחת הדוגמאות המובהקות ביותר לרוק מתקדם בהתגלמותו הטהורה ביותר. אין ספק ששלושת האלבומים האחרונים שלהם לא עונים להגדרה הזו, אך שאר התשעה (או השמונה, אם לא מכלילים את אלבום ההופעה Playing The Fool) הם אלבומי מופת. אפשר, כמובן, להרחיב על כל אחד מהם ולנמק את הסיבות. אך כרגע רק אומר שמאוד מאוד נפוץ ברשת שלא להכליל את האלבום התשיעי, Interview, ברשימת האלבומים ה"טובים" שלהם, או לפחות לציין שהוא מהווה איזושהי חריגה מרמת המצוינות שאפיינה את כל אלבומיהם הקודמים. אני אף פעם לא הבנתי את הנטייה הזו. אני יודע שברשת ישנה תופעה שבה ביקורת אחת לעתים זוכה לציטוטים רבים ומשכפלת את עצמה, ובכך הדברים שכתובים בה הופכים למן "אמת" שכזאת שמשתרבבת לתת-מודע של כל אדם שקורא את הדברים מאוחר יותר. אז אולי מישהו אהב את האלבום הזה פחות, אולי הוא נרתע משיר אחד שיש בו גרוב בסגנון רגאיי (חס וחלילה, טפו טפו טפו), ובכך פסל מראש את האלבום עבור הרבה אנשים שרגילים להסתמך על המלצות ברשת (במקרים רבים בצדק). אבל אף פעם לא מאוחר מדי לנסות ולשנות את זה. השורה התחתונה - אני חושב שמהאלבום הראשון ועד זה התשיעי מדובר בתשעה אלבומים מצוינים שנמצאים בפסגה האמנותית של הרוק המתקדם.