רציפות במדיטציה

רציפות במדיטציה

מתי הופכים להיות רציפים במדיטציה?
הלא תחילה המדיטציה נדמית כמטוטלת, כתהליך של "הלוך ובוא"?

תחילה המתרגל מנסה לשים לב לדבר מה (לדוגמה, אל הנשימה שלו) ומצליח בכך במידה מסויימת, המתפוגגת חיש קל.
הוא מבחין בכך ומנסה שוב וכך הוא עשוי להתקדם טיפה... או לסגת הרבה לאחור.
בעזרת הדרכה מתאימה, הוא ימשיך ויתקדם וילקט את מה שביכולתו ללקט בשלב מוקדם זה, שאותו אפשר לכנות "חזרה שלילית".
בלי בסיס טוב ובלי הדרכה טובה, המתרגל יישאר כל חייו בשלב הזה, הלוך וחזור בין ריכוז מותנה לבין העדר ריכוז כלל.

בזכות ההוראה הטובה שהוא קיבל והדברים הנכונים שהוא עשה איתה, עלה בידו להמריא ולעבור אל מכניזם אחר לגמרי, שאותו אפשר לכנות "חזרה חיובית".
בשלב זה, המתרגל מלקט מטבעות זהב. תשומת לבו עשויה להיות מופרעת תמידית, הלוך ושוב, אולם זה כבר לא מפריע לו.
הוא יודע לזהות את הזהב וללקט אותו, לצבור אותו, אל תוך אוצרו.
החוויה שלו שונה מאד מזו שהיתה לו בשלב הקודם; הוא מואר באורו של הזהב.
וכל רגע של תרגול, עבורו, שווה יותר מאלף רגעי תרגול כפי שהיו בשלב הקודם.

בזכות התרגול המתגבר והאוצר המצטבר, שהתערבבו עם ההוראה הנהדרת שהמשיכה להגיע אליו, הצליח המתרגל לעבור לשלב השלישי.
הליקוט האקראי של מטבעות הזהב מהשלב הקודם, נראה עתה כמו נסיון לרוקן בריכה בעזרת קערית, בהשוואה למכניזם החדש שפועל בו עכשיו.
עכשיו, סופסוף, המתרגל כבר לא זוחל... הוא קם והתחיל ללכת. השביל נראה שונה לחלוטין.
ניתן לקרוא לכך "חזרה יעילה".

בכוחה העצום של החזרה היעילה, מוצא המתרגל את עצמו שוב ושוב, במקום היחיד שבו הוא נמצא אי-פעם.
ההדרכה מוסיפה לשמור על נתיבו, בעוד התמונה הולכת ונחשפת, עד אשר היא איננה יכולה לדהות יותר.
הוא שב וחוזר, אולם גם כאשר הוא איננו, הוא נמצא. הרקע של כל הדברים נחשף, התגלה. והוא איננו יכול להיעלם עוד.
ניתן לקרוא לשלב הזה, "חזרת רקע".

ניתן לזהות עוד שלוש דרגות של רציפות: החמישית, השישית והשביעית, אולם די לעת עתה בַּקְּרִיאָה על ארבע הראשונות.
 
וווואווו שאלות:


למה השלב הראשון נקרא כלשונך חזרה שלילית?
למה הכוונה במשפט: "מוצא המתרגל את עצמו שוב ושוב, במקום היחיד שבו הוא נמצא אי-פעם"
ומה זאת אומרת שגם כאשר הוא איננו הוא נמצא?
 
שאלות טובות

חזרה זו הינה שלילית מהרבה בחינות. בראש ובראשונה, היא נחווית כשלילית. מהווה לכשעצמה מעין זעזוע או מצוקה.

המתרגל מוצא את ההווה... ובו את עצמו, היכול לבחור.

גם בהיותו שקוע בחלום כלשהו, משהו בו עדיין יודע את עצמו; נותרת ערות ברקע, מעין מודעות שלווה, בלתי-מותנית.
 

neophile

New member
זה לא בהכרח השלב הראשון

וגם אם זה שלילי , יש שלילי נכון ויש שלילי לא נכון .
&nbsp
להכיר בכך שאתה מצפה לאיזה שהוא שינוי כפי שהובטח לך בידע שניתן לך בזמן שלא קורה לך שום דבר מיוחד - זה חיובי .
להכנס לרגש שלילי בעקבות ציפייה דמיונית שלא התממשה זה חסר תועלת ושלילי .
&nbsp
צריך לתרגל תקופה מסויימת בשביל בכלל להתחיל לראות את השום דבר המיוחד שקורה לך כל הזמן
&nbsp
&nbsp
 
אתה צודק ולא זאת בלבד!

יכול להיות גם חיובי שהוא שלילי ושלילי שהוא חיובי... העולם הוא לא כזה שטוח כמו שאנחנו עושים ממנו... הרי מאן ניפקא לְהִין שונרא דה בלי זוזים? אהה! ויש עוד מורכבות לעניין הזה:

להתוודע לכך ששינוי אינו צפוי בלא הבטחה בלתי ממומשת, זה ממש כמו להיבלע בתוך לווייתן דו-כנפי משושה!
הרי להיכנס לרגש שלילי בלי להזדעזע קודם לכן כדבעי, זה כמו לנסות לרכב על אופניים מבלי לאכול דגים לפני כן...

צריך לתרגל קצת כדי להבין... אחרת כל דבר הופך להיות מלים שמכסות את המשמעות הבלתי נסתרת של הדברים.
אני רק מרחיב את דבריך, כן? לא חולק עליהם...
 
Take Two:
זה לא בהכרח מה שכתוב

וגם אם זה צהוב, יש צהוב שמח ויש צהוב עצוב.

להכיר בכך שאתה מצפה לאיזו הבנה בזמן הקריאה בזמן שהיא לא קורית - זה מעולה.
להכנס לתוך תחושת אי-נוחות כעוסה בעקבות אי-הלימה מילולית זה חסר תועלת ומלא בתחושת אי-נוחות כעוסה.

צריך לתרגל תקופה מסויימת בשביל בכלל להתחיל להשתמש בתפקודים באופן משולב, במקום שהתפקוד המחשבתי ינסה להבין דברים שאין בכוחו להבין בלי עזרת התפקודים האחרים.
 

neophile

New member
לוויתן דו כנפי משושה זה ה-דבר


"
להתוודע לכך ששינוי אינו צפוי בלא הבטחה בלתי ממומשת, זה ממש כמו להיבלע בתוך לווייתן דו-כנפי משושה!"
&nbsp
כן זה גם חלק מהעניין למרות שיש עוד וריאציות על "להיבלע בתוך לווייתן דו-כנפי משושה!"
&nbsp
לכן אני חוזר ואומר ולא מתבייש לומר בבירור שיש צורך בידע .
בכל המסורות יש גוף של ידע , האם אתה ממציא את הגלגל מחדש ואומר שאין צורך בידע ?
&nbsp
כמו כן זה התפקוד המחשבתי שצריך להבין מה הוא לא יכול להבין .. זה גם חלק מהדרך כפי שניסחת את זה בעצמך
המחשבה היא הנהג - יש לה תפקיד גם כששאר התפקודים מתעוררים - ואפילו בייחוד בזמן הזה !
למעשה עד שהתפקודים לא משתפים פעולה - המחשבה לא יכולה לבצע את התפקיד שלה בכלל .
&nbsp
הכנה טובה לקראת זה שאדם יוכל להגיע למצב שבו המחשבה שלו מסוגלת לבצע את התפקיד שלה - זה להעניק לו ידע נכון .
&nbsp
ידע על המצב שלו כפי שהוא וגם ידע על האפשרות שלו לשנות את מצבו הנוכחי .
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

neophile

New member
לתת ידע נכון , זה להסביר למה הידע עצמו הוא חשוב

כן , יש בזה משהו פרדוקסלי ואולי אפילו היפנוטי .
במצבנו הנוכחי אנחנו צריכים ללמוד להפנט את עצמנו ממצב שינה אחד למצב שינה אחר ... זאת הערות האפשרית לנו .
&nbsp
&nbsp
 
רגע, שאני אבין!

אתה קורא לי שהידע שאני נותן אינו נכון?!

אתה רומז שאני שמן?!?
 

neophile

New member
אני רואה שהדברים שלי מציקים לך

אז אני לוקח אותם בחזרה ... אם אפשר .. אפשר ? תרשה לי ? ואפילו אני יוסיף לזה התנצלות .
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
לא זו היתה חווייתי... אבל תודה רבה על ההתחשבות


בשרשור הזה אנחנו שנינו נמצאים במקומות שונים, מנסים לתקשר זה עם זה... אך עדיין לא נפגשים.
כלומר, בשרשור הזה עדיין לא עלה בידינו להגיע זה לזה, לכדי תקשורת.
שנינו ניסינו בדרכים שונות, הושטנו יד... והצד השני לא נטל אותה.

אנחנו יכולים לנסות לשפר את התקשורת, על-ידי כך שנקרא שוב, ממקום חדש, את הדברים שנכתבו.
במקרה שלך, כדאי להתחיל מההודעה הפותחת את השרשור הזה.
במקרה שלי, כדאי להתחיל מהתגובה הראשונה שכתבת.
אם ההבנה מעמיקה דיה, התקשורת עשויה להתאפשר.

איננו חייבים, אבל תמיד אנחנו מוזמנים להקשיב מחדש - זהו אחד מהיתרונות של טקסט כתוב.
 
Take Three:


הפעם אני נעצר על המשפט הראשון שכתבת ולא ממשיך הלאה, בטרם אבין כוונתך יותר לעומק, אחרת, היכן התקשורת ומה משמעותה של תגובתי?

ובכן, "זה לא בהכרח השלב הראשון" - על מה אתה מגיב בעזרת חמש מלים אלה? מה זה "זה"?

האם ב"זה" כוונתך לכל שש השורות הבאות:

"מתי הופכים להיות רציפים במדיטציה?
הלא תחילה המדיטציה נדמית כמטוטלת, כתהליך של 'הלוך ובוא'?
תחילה המתרגל מנסה לשים לב לדבר מה (לדוגמה, אל הנשימה שלו) ומצליח בכך במידה מסויימת, המתפוגגת חיש קל.
הוא מבחין בכך ומנסה שוב וכך הוא עשוי להתקדם טיפה... או לסגת הרבה לאחור.
בעזרת הדרכה מתאימה, הוא ימשיך ויתקדם וילקט את מה שביכולתו ללקט בשלב מוקדם זה, שאותו אפשר לכנות 'חזרה שלילית'.
בלי בסיס טוב ובלי הדרכה טובה, המתרגל יישאר כל חייו בשלב הזה, הלוך וחזור בין ריכוז מותנה לבין העדר ריכוז כלל"

?

אם לא תשיב על שאלתי בפשטות, ב"כן" או ב"לא" (בהנחה שאפשרי הדבר), כנראה אסוג מהמשך התקשורת הזאת כרגע, מפני שאבין שכרגע, בנקודה מסויימת זו, במצב התודעה הנוכחי של שנינו (נכון לרגע זה), היא בלתי אפשרית.

תקשורת (שחורגת ממילוי טפסים ומהשוואת בלוקים של מלים) אפשרית רק כשיש מידה מסויימת של שקט והבנה בשני צדדיה.
אנחנו מתקשרים כרגע בעזרת מלים, אז נדרשת סבלנות מסויימת, במידה ורצוננו להבין זה את זה.
 

neophile

New member
אולי

בעיקרון כן , התייחסתי לשורות האלה .
&nbsp
נראה לי שהשורה הכי אינפורמטיבית מכל זה היא "בעזרת הדרכה מתאימה, הוא ימשיך ויתקדם וילקט את מה שביכולתו ללקט בשלב מוקדם זה, שאותו אפשר לכנות 'חזרה שלילית'."
&nbsp
רק לא ברור לי אם הטקסט הזה עצמו הוא סוג של הדרכה מתאימה ?
&nbsp
 
נהדר.

לא, הטקסט הזה (וכל טקסט אחר) אין בכוחו להוות "הדרכה מתאימה" במובן הנ"ל.
ואני ממשיך בתהליך של הבנת כוונתך.
אני עדיין בשורה הראשונה: "זה לא בהכרח השלב הראשון". עכשיו אני כבר יודע לאיזה חלק בדברים, בערך, התייחסת במלים האלה.
זוהי התקדמות.

עכשיו, בדרך להבנת כוונתך, עלי להבין אל מה בדיוק בדברים התייחסת.
האם כל השורות הנ"ל אינן "השלב הראשון"?
נתחיל בראשונה:
"תחילה המתרגל מנסה לשים לב לדבר מה (לדוגמה, אל הנשימה שלו) ומצליח בכך במידה מסויימת, המתפוגגת חיש קל" - האם כוונתך כי אין זה בהכרח השלב הראשון של רכישת רציפות מדיטטיבית? (אם תשיב שזה כן פחות או יותר השלב הראשון, אמשיך בהדרגה לשורות הבאות, כדי לגלות מהו "לא בהכרח השלב הראשון". אם לחלופין תשיב שכבר שורה זו, אכן, איננה בהכרח השלב הראשון, ודאי אנסה לברר איתך את כוונתך במלים "זה לא בהכרח השלב הראשון").
אם וכאשר יעלה בידי להבין בהמשך את כוונתם של דבריך, אוכל להתייחס אליהם, אם ארצה.
 
*

הערת שוליים מעניינת למי שעוקבים אחרי הדיאלוג הזה:
כאשר לומדים את אמנות העבודה הפנימית בבית-ספר טוב, אזי התהליך המודגם כאן, ההכרחי ליצירת רמה מסויימת של הבנה הדדית במקרה הזה, איננו נחוץ כלל, מפני שתחילה נוטעים את הבסיס המאפשר תקשורת טובה ומדוייקת מאד בין כל המשתתפים, בהתאם לשלב הלימודי שבו הם נמצאים בכל עת ועת (ולא נוגעים בנושאים לפני שיש עם מה לגעת בהם). לפיכך, התקשורת הפנימית בבית-ספר טוב היא מיידית, מהירה ומדוייקת מאד, ללא צורך בהבהרות רבות; בשונה מאד ממה שמתרחש בדיאלוג האמיץ הזה, אשר איננו נערך בהקשר לימודי מסודר; וכמובן איננו נערך בתוך בית-ספר כלשהו (ולכן זה שונה לחלוטין). פורום באינטרנט איננו מאפשר למידה פנימית של ממש, בערך כמו שאיננו מאפשר לימוד שחיה של ממש; בשני המקרים, נדרשת עבודה "על רטוב", שהמלים הינן החלק הכי שולי בה. התקשורת בבית-ספר טוב נוטה להתחולל "במהירות האור", הרבה מעבר למלים המועברות בין המשתתפים - וההבנה הינה מיידית ושלמה, שוב, בהתאם לשלב הלימודי בו נמצא כל אחד מהלומדים.
מבלי לכונן תקשורת יעילה, חיצונית ופנימית (בין האדם לבין עצמו), המלים אינן יכולות להועיל הרבה.
 

neophile

New member
זה מה שצריך להיות בתיאוריה

אם אדם לא מבין את עצמו הוא גם לא יבין אחרים ודרך השיתוף של חוסר ההבנה העצמי אפשר ללמוד הרבה מאוד אחד מהשני אבל זה לא שבהכרח עוברים את אותו תהליך סובייקטיבי (כמעט תמיד לא ) אלה שהיסוד האובייקטיבי יותר בחוויה הוא משותף .
&nbsp
בגלל זה יש קווי עבודה נפרדים - למען עצמי , למען הקבוצה וגם למען העבודה עצמה .
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
מהי המטרה של הודעה זו?

מבלי לדעת מהי מטרת ההודעה, לא ניתן לקרוא אותה בצורה נכונה.
לפעמים אנשים מבינים אינטואיטיבית את מטרתך ואז אין בעיה, אך זה לא המקרה שלפנינו - אינני מבין מהי מטרת ההודעה שכתבת הפעם ולכן קראתי אותה באופן ניטרלי, מבלי שעלתה בי כל תגובה שהיא (חוץ מאשר המהומים פנימיים כאלה ואחרים ואסוציאציות אישיות בנוגע לנאמר).
אין לי בעיה עם זה, אך אני סקרן לדעת מה כתבת בה... ואולי לשתף איתך פעולה עם זה.
אז אם בא לך, ספר... ואקרא אותה שוב.
 

neophile

New member
אני אומר שזה בסדר גמור להיות בבית ספר

ושלא תהיה לך כתלמיד תקשורת אידיאלית שכזאת כמו שאתה מתאר , זה גם לא עניין שחשוב במיוחד לצפות לו ... כל מה שיש בו צורך זה רצון לעבוד למען עצמך .
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
למעלה