על קצה המזלג - חלק III
סיכול ממוקד סיכול ממוקד הוא מונח שנוצר בישראל במהלך אינתיפאדת אל-אקצה כתחליף למילה "חיסול". עם תחילת השימוש במונח נטען על ידי ישראל כי בכל המקרים מדובר בפעולה כנגד "פצצה מתקתקת", שמסכלת באופן ברור ומיידי פעולות טרור ספציפיות. בהמשך הורחב השימוש במושג, והוא מתאר כל פעולת חיסול של פעיל פלסטינאי, בין אם הוא פעיל טרור בעצמו, או מנהיג בארגון שעוסק בטרור. פעילות מסוג זה נעשתה גם קודם לכן, כדוגמת חיסולם של יחיא עייש או אבו ג'יהאד, אך לכינוי ספציפי זכתה רק במהלך אינתיפאדת אל-אקצה. ישראל רואה בפעילות הסיכול הממוקד, המופנית נגד פעילי טרור, תוך השתדלות שלא לפגוע באזרחים שאינם עוסקים בטרור, בגדר הגנה עצמית המותרת על פי כללי החוק והמוסר.
מטרות הסיכול הממוקד לסיכול הממוקד יש מטרות אחדות:
מניעה - במקרה של "פצצה מתקתקת", חיסול מחבל העומד לבצע פיגוע הוא דרך למניעת פיגוע זה.
ענישה - להעניש את ראשי אירגוני טרור על פעולותיהם.
הרתעה - לגרום ליורשים אפשריים ולתושבים לפחד מלבצע פיגועי טרור, ובפרט לחיות במאמץ מתמיד לשמור על חייהם, תוך הגבלת חופש התמרון שלהם.
פגיעה - הסיכול הממוקד אמור לפגוע בתשתיות הטרור ומעכב את התפתחותן.
מניעים פוליטיים - להראות לציבור הישראלי ש"דם ישראלי אינו הפקר". ישראל רואה בסיכול הממוקד גישה שיש בה שמירה על טוהר הנשק, משום שבסכסוך המתמשך בין שני העמים החיים בין הירדן לים, נוקטים הפלשתינאים באופן שיטתי בטרור חסר הבחנה, המכוון כלפי תושבי ישראל באשר הם. ישראל אינה מגיבה בפעולות תגמול ברוטליות של עין תחת עין, אף שפעולות מסוג זה היו מקובלות בעשור הראשון לקיום המדינה, ומקובלות גם כיום במדינות המערב כאשר הן מותקפות, אלא מנסה להתמקד רק במי שנלחם נגדה, באמצעות הסיכול הממוקד.
ביצוע הסיכול הממוקד האמצעי המקובל ביותר לביצוע סיכול הממוקד הוא מסוקי קרב, היורים טילים אל מטרתם. המודיעין מאתר את המטרה וכשניתן אור ירוק מוזנקים מסוקים לאוויר ופוגעים במיועד לחיסול. אמצעים נוספים הם הטמנת פצצה והפעלתה ברגע הנכון, הטלת פצצה ממטוס קרב, ירי צלפים ועוד. חרף השם "סיכול ממוקד", לא תמיד הסיכול הוא אכן ממוקד. המחבלים הפלשתינאים חיים בקרב האוכלוסייה האזרחית, ופגיעה מדויקת, שבה ייפגעו אך ורק מחבלים, קשה מאוד לביצוע. כתוצאה מכך פעמים רבות בפעולות הסיכול הממוקד נפגעים גם עוברי אורח תמימים. לשיא הגיעו הדברים בחיסולו של פעיל החמאס סלאח שחאדה ביולי 2002, כשפצצה במשקל של טון הוטלה על ביתו בלב שכונה צפופה בעזה. כתוצאה מהפעולה נהרגו לא רק שחאדה ועוזרו, אלא גם אשתו וילדיו, וכן דיירי בתים אחרים בסביבה. בסה"כ נהרגו 15 פלסטינאים, בהם שמונה ילדים. מצד שני, הניסיון לצמצם פגיעה בעוברי אורח הביא לכישלונן, המלא או החלקי, של פעולות אחדות. דוגמה בולטת לכך היא הניסיונות לחסל את מוחמד דף, מנהיג הזרוע הצבאית של החמאס. הפלסטיני הבכיר ביותר שנהרג בסיכול ממוקד הוא אחמד יאסין, שהיה מנהיג תנועת חמאס.
ביקורת על הסיכול הממוקד הסיכול הממוקד זוכה לביקורת קשה בקהילה הבין לאומית, בעיקר בקרב מדינות אירופה ומדינות ערב. בעיתונות הערבית מכונות פעולות אלה اغتيالات, כלומר "התנקשויות". ארצות הברית ברוב המקרים, במיוחד אחרי ה11 בספטמבר, מסכימה שזכותה של ישראל להגן על עצמה. בעיתונות האמריקנית מקובל לתרגם את הביטוי "סיכול ממוקד" ל-targeted killing ("הריגה ממוקדת"). גם בישראל מבקרים חוגי השמאל את פעולות הסיכול הממוקד, בנימוקים הבאים: גם אל מול מתקפת טרור אכזרית כדוגמת זו שישראל נתונה בה באינתיפאדת אל-אקצה, על ישראל, כמדינת חוק, לפעול להעמדת המחבלים לדין, ולתת לבתי המשפט לקבוע את עונשם. אין להותיר החלטה על הוצאה להורג בידי צוות מצומצם של שרים ואנשי מערכת הביטחון. גם אם המחוסלים הם רוצחים, מותר להורגם רק כאשר הדבר מהווה הגנה עצמית ברורה ומיידית. הוצאה להורג ללא משפט היא רצח, גם אם קורבנה הוא רוצח בעצמו. הסיכול הממוקד אינו מופנה רק נגד מי שהם בגדר "פצצה מתקתקת", אלא גם נגד פעילי התנגדות פלסטינאים, העוסקים בפעילות פוליטית, ולא בביצוע ישיר של טרור. לעתים בא הסיכול הממוקד לגרום להרתעה, או לנקמה ולצרכים פוליטיים. ארגוני הטרור מגיבים על סיכול ממוקד בסדרה של פעולת נקם אכזריות ביותר, ולכן הימנעות מסיכול ממוקד והתמקדות בפעילות הגנתית בלבד תחסוך בחיי אדם בישראל. מאידך ישנם רבים בישראל המצדדים בסיכול הממוקד ונימוקיהם עמהם: מי שנכנס למעגל דמים של פעילות טרור ורוצח אזרחים שלווים, אינו יכול לצפות להגנה הקבועה בחוק כלפי אזרחים רגילים. אין לאפשר למנהיגי ופעילי טרור להמשיך לייצר פיגועים, בשם זכויות האזרח והתפיסה ההומניסטית. המוסר היהודי צידד בתפיסה של "הבא להורגך השכם להורגו", במיוחד כאשר מדובר במצב של מלחמה ושל פעולות טרור רצחניות. במקרים כאלו לעיתים אין אפשרות ללכוד אותם, או לא אפשרי לגייס את הראיות הקבילות בבתי משפט, לכך שפעילי טרור עוסקים בטרור, בין היתר בגלל שהם מסתתרים באזורים עויינים ובעייתיים, שאין אפשרות לשלוח אליהם משטרה בכדי לעוצרם. מבחינה פרקטית, טרור מאויים רק בטרור נגדי. כך היה כאשר הבריטים פעלו כנגד הפירטים, וכך ארה"ב פועלת כנגד אל קעידה. כאשר מרכינים את הראש בפניו, הוא חובט ביתר עוצמה, שכן מטרתו היא הפחדה של האוכלוסיה האזרחית. ולכן ככל שיכו בו ביתר חוזקה, כך אנשים רבים בצד השני יפחדו להצטרף למעגל הטרור, בראותם את גורלם המר של מנהיגיהם.
פלשתינאים שהיוו יעד לסיכול ממוקד הערה: תיאור התפקידים הינו עפ"י דובר צה"ל.
יחיא עייש "המהנדס" - מפקד הזרוע הצבאית של החמאס 6 בינואר 1996
האחים עוודאללה מפקדי הזרוע הצבאית של החמאס בגדה אוגוסט 1998
תאבת תאבת ראש הפתח בטול כרם
ג'מאל מנסור ראש הזרוע המדינית של החמאס בשכם
מוחמד אבו-הנוד מפקד הזרוע הצבאית של החמאס בגדה 23 בנובמבר 2001
סאלח שחאדה ראש הזרוע הצבאית של החמאס בעזה יולי 2002
איברהים מקאדמה ראש הזרוע הצבאית של החמאס בעזה
איסמאעיל אבו שנב מראשי החמאס ברצועת עזה 21 באוגוסט 2003
מקלד חמיד מראשי הג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה 25 בדצמבר 2003
אחמד יאסין המנהיג הרוחני של החמאס 22 במרץ 2004
עבד אל-עזיז רנטיסי מנהיג "מפקדת הפנים" של החמאס לאחר חיסולו של אחמד יאסין 17 באפריל 2004
נאדר אבו ליל ועוד 3 מחבלים בפת"ח בכיר בגדודי חללי אל-אקצה בשכם 2 במאי 2004
ואאל נסאר ממנהיגי גדודי עז א-דין אל קסאם ברצועת עזה 30 במאי 2004
חליל מרשוד ראש גדודי חללי אל-אקצה במחנה הפלטים בלאטה 14 ביוני 2004
מחמוד אבו-חליפה סגנו של זכיירה זוביידי, גדודי אל-אקצא בג'נין 14 בספטמבר 2004
חאלד אבו סלמייה חמאס, עזה 19 בספטמבר 2004
באשיר דבש ראש הזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה 6
באוקטובר 2004
עדנאן אל רול חמאס, עזה 21 באוקטובר 2004