צלקת היפרטרופית
ישנם בע"ח שמסוגלים לשחזר את הרקמות שנפגעות לאחר פציעה בבני האדם היכולת הזו בעור אובדת במהלך החיים העובריים -בערך אחרי חודש 5 של ההריון כל פציעה לאחר מכן מלווה ביצירת רקמה צלקתית. בד"כ הצלקת הינה מוגבלת לפציעה אבל לפעמים יצירת הרקמה הצלקתית הינה עודפת מעבר למה שצריך בצלקת נורמלית תהליך זה ידוע בכינוי הצטלקות היפרטרופית (הצלקת מורמת מעל פני השטח) וכאשר הוא עוד יותר מוגזם הוא מכונה קלואיד. (הצלקת היא לא רק מורמת אלא אףפולשת לרקמות שמסביב לצלקת) . הצלקות ההיפרטרופיות נוטות להשתפר במש הזמן (מה שאינו נכון לגבי קלואידים) . בד"כ מה שרואים אם עוקבים אחר צלקות אלו לאורך הזמן הוא שתחילה האדמומיות שלהם פוחתת בהדרגה ולאחר מכן כעבור חודשים נוספים העובי של הצלקת פוחת. טיפולים שהוכחה יעילותם בצורה טובה הם הזרקות לתוך רקמת הצלקת של חומרים שונים - סטרואידים, interferon α2b , טיפולי לייזר שונים, על אף יעילותם של הטיפולים הללו הם עשויים להיות כואבים או יקרים ולכן לעיתים קרובות משתמשים בטיפולים פחות יעילים או פחות מוכחים מדעית ויש רבים כאלה - למשל יריעות הסיליקון לגביהם שאלת. היתרון של טיפול כזה ביריעות הסיליקון הוא פשטותו היחסית - קל לשימוש , לא גורם סבל. הוא מתבסס קרוב לודאי על העובדה שיריעת הסיליקון מונעת אידוי של מים מאזור הצלקת הדבר מביא להפחתת זרימת הדם המקומית דרך הנימים באזור ובעקיפין להפחתה בתהליך הדלקתי המביא ליצירת צלקת באזור. יש סוגים שונים - ברר אצל הרופא המטפל (עור, פלסטיקה) אין לי המלצה מיוחדת. בהצלחה. .
