יוסי וסרמן
New member
רץ על בטוח
מאת: אורן בוקשטיין
תחושת הפספוס הגדול של מרתון ווינר טבריה ה-35 הייתה של בריהון וובה. אחרי שהגיע לנקודת האמצע בזמן מצוין של 1:04:50 שע' והיה בקצב מסחרר של שבירת השיא הישראלי וקביעת הקריטריון האולימפי, ובגדול, בקילומטר ה-33 ה"קיר" חבט בו בעוצמה כזו שאפילו את המשחקים האולימפיים בלונדון הוא כבר לא יכול היה להשיג
צילום: טלי שיאצו דיגיטלי
בריהון וובה בן ה-30 הוא צעיר רצי המרתון הבכירים של ישראל כיום. לפני כשנה וחצי חצה את קו הגמר במרתון רוטרדם בתוצאה 2:17:17 שע' – שיאו האישי. באותו מרתון ראה את זוהר זימרו שובר אף הוא את שיאו האישי וקובע את הקריטריון למשחקים האולימפיים בלונדון. הוא ידע כל העת שיש בכוחו לשפר שוב את שיאו האישי, לרדת מ-2:15 ולרוץ לצדו של זימרו בלונדון. ההזדמנות הבאה שלו הגיעה במרתון ווינר טבריה ה-35 שהתקיים בתחילת השנה. מאמנו, היילה סטאין, רץ אף הוא באותו מרתון, ואולי זה היה לו לרועץ. וובה נצמד לחבורה המובילה והגיע למחצית המרחק בזמן של 1:04:50 שע' – קצב מסחרר של 2:09 למרתון כולו. הוא לא חשב באותם רגעים ששיפור של כ-8 דק' אינו ריאלי, קשה, ויש יאמרו לא הגיוני. ואולם, מאמנו שרץ מרחק מה אחריו, לא היה שם, לצדו, כדי לכוון אותו... להגיד לו להוריד מעט את הרגל מהדוושה. היו שם צעקות, אבל כשאתה רץ מרתון אינך יכול להרשות לעצמך לקבל עיצות מכל הסובבים את המסלול. בדיוק בשביל זה יש את המאמן עליו אתה אמור לסמוך ובקולו לשמוע. זימרו הגיע למחצית המרחק בזמן של 1:07:48 שע', משהו שנראה בהחלט ריאלי לקביעת תוצאה איכותית. וובה נראה אמנם בדרך לשבירת כל שיא ישראלי אפשרי, אבל רבים דווקא חשבו – ובצדק, כך יתברר בהמשך – שהוא בדרך להתרסקות.
בקילומטר ה-35 לערך הגיעה החבטה הגדולה ב"קיר". וובה אמנם לא נשבר לגמרי לכדי פרישה, אבל הוא בהחלט עבר לקצב ג'וגינג שהביאו לקו הגמר בתוצאה 2:21:15 שע' (הקצבים אתם סיים את הריצה היו 16:30 דק' בין הקילומטרים ה-30-25, 17:15 בין ה-35-30 ו-20:30 דק' בין ה-40-35). רבים מחובבי האתלטיקה שעודכנו בזמניו לאורך המסלול המתינו בציפייה גדולה בקו הגמר על מנת לראות במו עיניהם את המרתוניסט הישראלי השני בלונדון. אלא שהשניות שנקפו והתקדמו נשמעו באוזניהם כמו פעמון מבשר רעות. אחרי השמחה הגדולה שהייתה על שבירת שיא המסלול ועוד מספר רצים שחצו את קו הגמר בפחות מ-2:10, התפנו כולם להמתין לישראלי הראשון. כששעון שער הסיום הראה 2:14:30 ושום ישראלי לא נראה באופק, הזיעה החלה לזלוג על פניהם המודאגות של המנהלים ואפילו על אלו של העיתונאים שנסחפו בלהט התחושה, חרף מזכ האוויר הקריר. עוד שנייה ועוד שנייה ואז נגלה לעיני כל זימרו. השמחה הייתה גדולה על כך שהמרתוניסט שהבטיח את מקומו בלונדון הוכיח שיכולתו ראויה. אבל אולי הייתה זו סוג של אנחת רווחה ככיסוי מעטה עצבות שזימרו היה ונותר היחיד? בריהון חצה את קו הגמר בתוצאה מאכזבת של 2:21:15 שע'. לא היה איש שהאכזבה והעצבות ניבטה מעל פניו יותר מזו שלו עצמו. "לא היה מכתיב קצב לישראלים", הצביע בריהון כסיבה העיקרית לכשלונו. אחרים טענו שרץ ברמתו אמור להכיר את הקצבים בהם הוא יכול וצריך לרוץ, ואחרים טענו שכמה מילים ממאמן שהיה עוקב אחריו במהלך הריצה היו עושות אף הן את העבודה.
חודש לאחר מכן בריהון נפצע ברגלו. למרות הפציעה הוא החליט ללכת על ניסיון אחרון, במרתון רוטרדם, אבל הפציעה הכריעה אותו. לאחר מכן עוד השתתף, בתחילת חודש מאי, באליפות ישראל ב-10,000 מ' על המסלול בהדר יוסף וסיים שמיני בתוצאה 30:27.87 דק', אבל הבין שעדיף לנוח, לסיים את העונה הקצרה, להתאושש, להשתקם ולהתחיל, מוקדם ככל האפשר, מבחינתו, את ההכנות לקביעת שיא אישי חדש, הקריטריון לאליפות העולם במוסקבה (טוב משיאו האישי ב-17 שנ'), ואולי אפילו תוצאה טובה מהקריטריון שנדרש ממנו כדי להגיע ללונדון – כל זאת במרתון ווינר טבריה ה-36. זה אמנם לא יבטיח לו עדיין מקום בריו 2016, אבל בהחלט יגרום לו להבין שהוא ברשות עצמו ותלוי אך ורק בגופו, רגליו, והעיקר בראשו.
בריהון נמצא כבר מספר חודשים באתיופיה במחנה אימון ובהכנה למרתון בטבריה, שם הוא מתאמן עם מספר רצים בעזרת תכנית אימונים שהכין עבורו סטאין, עליה מבקרים מספר מאמנים של האתלטים שמתאמנים יחד אתו. "השאיפה שלי היא קודם כל לעשות תוצאה טובה מהקריטריון הדרוש כדי להבטיח את המקום לאליפות העולם", הוא מבטיח בשיחת טלפון עמו היום ומוסיף, "אחר כך יהיה אפשר לחשוב על תוצאה טובה מ-2:15, אבל אני לא רוצה לטפח שוב ציפיות שייראו לא ראליות מאוחר יותר. התאוששתי לגמרי מהפציעה ואני בהחלט חושב שאני ביכולת לעשות זאת". בנוגע לתוצאה ולקצב הוא עדיין מקווה שיהיו מכתיבי קצב עבור הישראלים, אם כי יצוין שבכל המהדורות הקודמות היו רצים שהובאו על מנת להכתיב קצב רצוי לישראלים. כשמגיעה השאלה המתעקשת על כך שהוא אמור להכיר ולסמוך על עצמו יותר מכל מכתיב קצב, בריהון משיב: "אני בטח לא אפתח בקצב בו פתחתי במרתון האחרון בטבריה. אני מתכנן קצב של 1:06 בחצי".
בין כל רצי המרתון המקצועיים בישראל בריהון וובה הוא הצעיר ביותר. אמנם נכנסו עוד מספר רצים, אולם עליהם יהיה עוד להוכיח שהם מסוגלים להגיע למהירויות שגובלות ב-2:20. כרגע, אין ספק שעל בריהון שקבע 2:17:17 שע', חלה עדיין חובת ההוכחה בקביעת תוצאה שתביא אותו, לראשונה בחייו, לייצג את ישראל באחת התחרויות הבינלאומיות הגדולות, אליה חלה חובת קביעת קריטריון קשיח.
מאת: אורן בוקשטיין
תחושת הפספוס הגדול של מרתון ווינר טבריה ה-35 הייתה של בריהון וובה. אחרי שהגיע לנקודת האמצע בזמן מצוין של 1:04:50 שע' והיה בקצב מסחרר של שבירת השיא הישראלי וקביעת הקריטריון האולימפי, ובגדול, בקילומטר ה-33 ה"קיר" חבט בו בעוצמה כזו שאפילו את המשחקים האולימפיים בלונדון הוא כבר לא יכול היה להשיג
צילום: טלי שיאצו דיגיטלי
בריהון וובה בן ה-30 הוא צעיר רצי המרתון הבכירים של ישראל כיום. לפני כשנה וחצי חצה את קו הגמר במרתון רוטרדם בתוצאה 2:17:17 שע' – שיאו האישי. באותו מרתון ראה את זוהר זימרו שובר אף הוא את שיאו האישי וקובע את הקריטריון למשחקים האולימפיים בלונדון. הוא ידע כל העת שיש בכוחו לשפר שוב את שיאו האישי, לרדת מ-2:15 ולרוץ לצדו של זימרו בלונדון. ההזדמנות הבאה שלו הגיעה במרתון ווינר טבריה ה-35 שהתקיים בתחילת השנה. מאמנו, היילה סטאין, רץ אף הוא באותו מרתון, ואולי זה היה לו לרועץ. וובה נצמד לחבורה המובילה והגיע למחצית המרחק בזמן של 1:04:50 שע' – קצב מסחרר של 2:09 למרתון כולו. הוא לא חשב באותם רגעים ששיפור של כ-8 דק' אינו ריאלי, קשה, ויש יאמרו לא הגיוני. ואולם, מאמנו שרץ מרחק מה אחריו, לא היה שם, לצדו, כדי לכוון אותו... להגיד לו להוריד מעט את הרגל מהדוושה. היו שם צעקות, אבל כשאתה רץ מרתון אינך יכול להרשות לעצמך לקבל עיצות מכל הסובבים את המסלול. בדיוק בשביל זה יש את המאמן עליו אתה אמור לסמוך ובקולו לשמוע. זימרו הגיע למחצית המרחק בזמן של 1:07:48 שע', משהו שנראה בהחלט ריאלי לקביעת תוצאה איכותית. וובה נראה אמנם בדרך לשבירת כל שיא ישראלי אפשרי, אבל רבים דווקא חשבו – ובצדק, כך יתברר בהמשך – שהוא בדרך להתרסקות.
בקילומטר ה-35 לערך הגיעה החבטה הגדולה ב"קיר". וובה אמנם לא נשבר לגמרי לכדי פרישה, אבל הוא בהחלט עבר לקצב ג'וגינג שהביאו לקו הגמר בתוצאה 2:21:15 שע' (הקצבים אתם סיים את הריצה היו 16:30 דק' בין הקילומטרים ה-30-25, 17:15 בין ה-35-30 ו-20:30 דק' בין ה-40-35). רבים מחובבי האתלטיקה שעודכנו בזמניו לאורך המסלול המתינו בציפייה גדולה בקו הגמר על מנת לראות במו עיניהם את המרתוניסט הישראלי השני בלונדון. אלא שהשניות שנקפו והתקדמו נשמעו באוזניהם כמו פעמון מבשר רעות. אחרי השמחה הגדולה שהייתה על שבירת שיא המסלול ועוד מספר רצים שחצו את קו הגמר בפחות מ-2:10, התפנו כולם להמתין לישראלי הראשון. כששעון שער הסיום הראה 2:14:30 ושום ישראלי לא נראה באופק, הזיעה החלה לזלוג על פניהם המודאגות של המנהלים ואפילו על אלו של העיתונאים שנסחפו בלהט התחושה, חרף מזכ האוויר הקריר. עוד שנייה ועוד שנייה ואז נגלה לעיני כל זימרו. השמחה הייתה גדולה על כך שהמרתוניסט שהבטיח את מקומו בלונדון הוכיח שיכולתו ראויה. אבל אולי הייתה זו סוג של אנחת רווחה ככיסוי מעטה עצבות שזימרו היה ונותר היחיד? בריהון חצה את קו הגמר בתוצאה מאכזבת של 2:21:15 שע'. לא היה איש שהאכזבה והעצבות ניבטה מעל פניו יותר מזו שלו עצמו. "לא היה מכתיב קצב לישראלים", הצביע בריהון כסיבה העיקרית לכשלונו. אחרים טענו שרץ ברמתו אמור להכיר את הקצבים בהם הוא יכול וצריך לרוץ, ואחרים טענו שכמה מילים ממאמן שהיה עוקב אחריו במהלך הריצה היו עושות אף הן את העבודה.
חודש לאחר מכן בריהון נפצע ברגלו. למרות הפציעה הוא החליט ללכת על ניסיון אחרון, במרתון רוטרדם, אבל הפציעה הכריעה אותו. לאחר מכן עוד השתתף, בתחילת חודש מאי, באליפות ישראל ב-10,000 מ' על המסלול בהדר יוסף וסיים שמיני בתוצאה 30:27.87 דק', אבל הבין שעדיף לנוח, לסיים את העונה הקצרה, להתאושש, להשתקם ולהתחיל, מוקדם ככל האפשר, מבחינתו, את ההכנות לקביעת שיא אישי חדש, הקריטריון לאליפות העולם במוסקבה (טוב משיאו האישי ב-17 שנ'), ואולי אפילו תוצאה טובה מהקריטריון שנדרש ממנו כדי להגיע ללונדון – כל זאת במרתון ווינר טבריה ה-36. זה אמנם לא יבטיח לו עדיין מקום בריו 2016, אבל בהחלט יגרום לו להבין שהוא ברשות עצמו ותלוי אך ורק בגופו, רגליו, והעיקר בראשו.
בריהון נמצא כבר מספר חודשים באתיופיה במחנה אימון ובהכנה למרתון בטבריה, שם הוא מתאמן עם מספר רצים בעזרת תכנית אימונים שהכין עבורו סטאין, עליה מבקרים מספר מאמנים של האתלטים שמתאמנים יחד אתו. "השאיפה שלי היא קודם כל לעשות תוצאה טובה מהקריטריון הדרוש כדי להבטיח את המקום לאליפות העולם", הוא מבטיח בשיחת טלפון עמו היום ומוסיף, "אחר כך יהיה אפשר לחשוב על תוצאה טובה מ-2:15, אבל אני לא רוצה לטפח שוב ציפיות שייראו לא ראליות מאוחר יותר. התאוששתי לגמרי מהפציעה ואני בהחלט חושב שאני ביכולת לעשות זאת". בנוגע לתוצאה ולקצב הוא עדיין מקווה שיהיו מכתיבי קצב עבור הישראלים, אם כי יצוין שבכל המהדורות הקודמות היו רצים שהובאו על מנת להכתיב קצב רצוי לישראלים. כשמגיעה השאלה המתעקשת על כך שהוא אמור להכיר ולסמוך על עצמו יותר מכל מכתיב קצב, בריהון משיב: "אני בטח לא אפתח בקצב בו פתחתי במרתון האחרון בטבריה. אני מתכנן קצב של 1:06 בחצי".
בין כל רצי המרתון המקצועיים בישראל בריהון וובה הוא הצעיר ביותר. אמנם נכנסו עוד מספר רצים, אולם עליהם יהיה עוד להוכיח שהם מסוגלים להגיע למהירויות שגובלות ב-2:20. כרגע, אין ספק שעל בריהון שקבע 2:17:17 שע', חלה עדיין חובת ההוכחה בקביעת תוצאה שתביא אותו, לראשונה בחייו, לייצג את ישראל באחת התחרויות הבינלאומיות הגדולות, אליה חלה חובת קביעת קריטריון קשיח.