רפרטואר אזורי

[פלורנס1]

רפרטואר אזורי

מהשתתפותי במחולות ניצנים שמתי לב לתופעה, אגדיר אותה אולי כאזורית במה דברים אמורים? כשעלו המרקידים להנחות את הזמן שהוקצב להם שמתי לב לרפרטואר שכל מרקיד העביר בזמנו והוא היה שונה מאזור לאזור, התופעה שאני מתכוונת אליה זו שבאזור הצפון למשל נרקדו ריקודים שונים לגמרי שהמרקידים הדרומיים כלל לא מרקידים אותם. הייתי מגדירה זאת כאחדות אזורית למרקידי הצפון למרקידי הדרום. שאלתי היא האם יש איזו שהיא אחוות מרקידים לפי אזורים הקובעים בניהם מה ללמד, ומה להרקיד או איך נראה לכם שזה עובד? תודה

 

[דני יש רק אחד]

לא צריך אחוות מרקידים

(א) היוצרים באיזור מסויים מכירים את המרקידים באותו איזור (ולהיפך) ודוחפים את הריקודים שלהם אצל מרקידים שהם מכירים. (ב) יותר קל ליוצר להגיע לחוגים באיזור שלו כדי ללמד את הריקוד.

 

[ירון מישר]

אין כאן עניין של אחווה

יש כאן תהליך של "לוקאליזציה", עליו כבר התרעתי בעבר. אני יודע על מה אני מדבר כיוון שאני מקבל משוב מכל הארץ והעולם ולכן "מרגיש" טוב יותר את השטח מאלה העובדים ומדריכים באזור מגוריהם בלבד. התהליך מביא לבידול ברפרטואר בין אזורים שונים בארץ ובין הארצות השונות בעולם. מצד אחד יש לנו "גלובליזציה" המביאה לתקשורת ישירה ומהירה והעברת כל שיר/ריקוד לכל קצווי הגלובוס. מצד שני, כיוון שהרוקדים אינם יכולים "לעכל" כל כך הרבה ריקודים והמרקידים מצידם מכניסים שיקולים שונים (לא אכנס כאן לפירוט) בבחירת הרפרטואר - נוצר מצב בו רוקד מהמרכז מתקשה להשתלב בדרום או בצפון (וכמובן להיפך) והמכנה המשותף בין כל הרוקדים קטן והולך. במצב זה קיים פוטנציאל גדול של פגיעה בכל ריקודי העם.

 

[רוח ים והוד גלים]

רפרטואר רק של השנתיים האחרונות

לא רק תחום איזורי.. לריקודים שמלאו להם יותר משנתיים לא נמצא קהל רוב הערב. כשטיפקס שרו את "זה נכון כבר לא חושב עלייך..." נזכרתי בגעגועים בריקוד שרק לפני שנתיים היה להיט, ובניצנים לא היה קהל שירקוד אותו.(בעצם, בכלל אני לא זוכרת שרקדתי אותו באיזו הרקדה בשנה האחרונה). ולא היה מרקיד שהעיז להיות קצת מקורי, פרט כמובן לאייל עוזרי. רק בשעה שלו נעשה נסיון לצאת קצת מהמעגל המגביל של החומר ה"טרי" ביותר, ומייד היה ברור שמרבית הקהל נסוגה לאחור. כואב הלב.

 

[דב אורבך]

קוראים לזה "זמנים קטנים"

וזה ריקוד זוגות של נפתלי קדוש משנת 95. מילים ולחן קובי אוז ומבצעת "טיפקס". עדיין רוקדים אותו במקומות רבים ! דבל'ה. פזמון : זה נכון כבר לא חולם עליך אך למרות הכל היו ביננו רגעים לפעמים אני אחשוב עליך אני אזכור אותנו יחד בזמנים קטנים.

 

[רוח ים והוד גלים]

איפה למשל?

 

[ירון מישר]

לא הייתי בזמן שאייל הרקיד,

אך נכחתי בהרקדה של מוטי מנחם ואף טרחתי ואמרתי לו: "מוטי, יש לך אומץ ציבורי וזה יפה מאד". כן, הוא נתן לקהל הרוקדים גם ריקודים "לא קונבנצינאליים" שמצד אחד חיממו את הלב ומצד שני הביאו ל"דקירת חרדה" כיוון שרבים נסוגו לאחור. אם גם אייל נהג כמותו, לא נותר לי אלא לשגר גם לאייל ברכה חמה. ולגופו של עניין, שימו לב מה קורה ואל תשתקו! ה"חומר הטרי" הזה יוריד שאולה, בסופו של דבר, הרבה דברים טובים וגם את האפשרות לרקוד ערב שלם ביחד. אכן כואב הלב!