רפורמת יאשיהו

[invAsion]

רפורמת יאשיהו

שלום לכולם! אחת השאלות בעבודה שאני מכין בתנ"ך (אני יודע מה אתם חושבים - לשלוח אותי לפורום לימודים ושיעורי בית - אבל אשמח אם תקראו עד הסוף

) עוסקת במעמדו של הלוי כחלש בחברה בספר דברים. מבקשים להוכיח זאת בהקשר לנחלה ולריכוז הפולחן. את עניין הנחלה הבנתי והוכחתי - הבעיה היא שאלת ריכוז הפולחן. בכיתה המורה הסבירה שלאחר הרפורמה של יאשיהו וריכוז הפולחן בירושלים בוטלו כל הבמות והמקדשים שהיו פזורים ברחבי הארץ הלויים נשארו "מובטלים" וחסרי פרנסה. כמו כן, היא גם אמרה הרבה פעמים שהספר שנמצא בבית המקדש בעית טיהורו היה ספר דברים - והרי אם אלו פני הדברים אז יש סתירה. איך זה יתכן שהספר שנמצא בעת הרפורמה היה ספר דברים, ובאותו הספר ממש מתואר הלוי כחלש בחברה בגלל אותה הרפורמה? האם הספר נערך מחדש? או שבכלל אני בלבלתי מושגים, שמות, זמנים ותאריכים? תודה רבה.

 

[סוריאל]

נזוף במורתך

הטענה שספר דברים, כפי שהוא לפנינו, הוא הספר שנמצא במקדש היא טענה פשטנית, בלשון המעטה. לכל היותר אפשר לומר שנמצא שם גרעין קדום כלשהוא של ספר זה. הספר שלפנינו, לעומת זאת, עבר כמה וכמה שלבי עריכה: שים לב למשל שיש בו לפחות שלוש מסגרות ספרותיות שונות (באופן כללי פרקים א-ד; ה-י + כח; כט-ל), שרק אחת מהן כוללת גם קובץ חוקים. יתר על כן, גם ההנחה שמציאת הספר היא שגרמה למהפך הדרמטי מפולחן פזור לריכוזי אינה סבירה לא ע"פ השכל הישר (ספר קטן אחד גורם למהפך כולל? נו באמת. אם יאשיהו היה דוגל בפולחן מפורז, הספר הזה לא היה מזיז לו; אם הספר היה כל כך חשוב לו, כנראה כבר היה למקדש בירושלים מעמד מכריע) ולא ע"פ העדויות ההיסטוריות. כאשר צר סנחריב על ירושלים שלח את שר צבאו רבשקה לנאום באזני יושבי העיר כדי שיסגירו עצמם לידיו (מלכים ב, יח), ובין שאר טיעוניו אמר רבשקה: "וכי תאמרון אלי אל ה' אלהינו בטחנו - הלוא הוא אשר הסיר חזקיהו את במתיו ואת מזבחתיו ויאמר ליהודה ולירושלם לפני המזבח הזה תשתחוו בירושלם" (פס' כב) - שמנים שנה לפני שספר התורה שנמצא בבית ה' הובא ליאשיהו. ועל המלכים שמלכו אחרי יאשיהו אמנם נאמר כי עשו הרע בעיני ה' ככל אשר עשו אבתיהם, אבל לניסוח השבלוני הזה לא נוספה ההערה הרגילה כל כך ביחס למלכי יהודה הראשונים, שחטאו בבניין במות; ואולי מותר להסיק מכאן שהעם לא חזר לעבוד בבמות גם אחרי שהמלך שהיה אחראי לריכוז הפולחן נסתלק מכסאו (באופן מחפיר למדי). ושוב, אם לא נניח שמגמה ריכוזית כלשהיא כבר שררה בעם זמן רב לפני שיאשיהו הפך אותה למדיניות ממלכתית יהיה קשה להסביר את התקבלותה המפליאה של הרפורמה החריפה שהנהיג יאשיהו. אם נתקבל על דעתך כל האמור לעיל, נוכל להתקדם צעד נוסף אחד: ספר דברים אינו (רק) הגורם לריכוז הפולחן; לפחות באותה המידה הוא תוצר של מגמות ריכוזיות שכבר התקיימו בעם. ייתכן שהוא תרם להפיכתה של מגמה זו לרשמית, אולם אין הכרח להניח מעבר חד וחריף מפולחן מבוזר ומשגשג לפני פרסום הספר לפולחן ריכוזי (ולויים עניים) אחרי פרסומו. וממילא גם ההשלכות הסוציו-אקונומיות של ריכוז פולחני כנ"ל כבר ניכרו לעיני מחבר(י) הספר.

 

[מ י נ ר ל י]

אתה מבטל כאן

הררי מחקר, באיזו זכות?? יש שתי גישות: גישה מסורתית הגורסת שהספר שמצא יאשיהו הוא החומש, והגישה השניה - המחקרית גורסת כי הספר שמצא יאשיהו הוא ספר דברים, בגלל שלושה דברים: ריכוז הפולחן שאינו נזכר בקובצי החוקים האחרים, חוץ מבספר דברים, דבר שני - הקללות הנזכרות בפרקים כ"ז-כ"ח שיבואו על כל מי שיפר את צווי ה' - עובדה שמזכירה חולדה הנביאה, ודבר שלישי חג הפסח שצריך להחגג במקום אשר יבחר ה', כאשר דבר זה אינו נזכר בקובצי החוקים האחרים וזה הדבר שהנהיג יאשיהו. שכל אחד יבחר בגישה שנראית לו, אבל לומר לבחור לנזוף במורתו?? איך בכלל עלה על דעתך לכתוב לו דבר כזה?

 

[invAsion]

זה בסדר, לא הייתי נוזף בה ../images/Emo13.gif

בכל מקרה, תודה לשניכם על התשובות - השכלתי. לילה טוב!

 

[סוריאל]

לא אני ביטלתי הררי מחקר

אלא המורה הנ"ל. ומכל מקום הזכות שנטלתי לעצמי מתבססת על הכתובים עצמם: הן אופיו של ספר דברים הן העדויות ההיסטוריות - הבעיתיות, כמובן - שבספר מלכים. אני חושב שזו זכות גדולה למדי. מכל מקום, ההבחנה בין עריכות שונות בספר דברים, או לפחות ההכרה בכך שאינו עשוי מעור אחד (ואפילו משולבים בו כמה קטעים מחוגי JE) מקובלת למדי במחקר. עייני למשל בחלק ב' של 'האסופה המקראית' למנחם הרן.

 

[eyalnadav]

כמה דברים על לוי "חלש"

הלוים הם חיל ה' והם לומדים ומלמדים את שאר שבטי ישראל את התורה והמצוות. כנזכר בברכת משה לשבט לוי בפרשת וזאת הברכה ספר דברים. הלווים קיבלו מעשרות כדי שיוכלו להתקיים בכבוד. בנוסף קיבלו 48 ערים שהתחלקו בין כל השבטים. בנוסף יש להם תפקיד של מעמד בבית המקדש וגם שמירת המקדש ביחד עם הכוהנים. החסרון- הם לא מחויבים לצאת למלחמה ואין להם חלק בשלל המלחמה.והם לא תופסים תפקידים שלטוניים - אותו דבר לגבי הכוהנים - רק שהם עובדים בבית המקדש והם המקריבים ולא הלווים!!! לא ברור לי מה הקשר בין הלוי לבין ריכוז הפולחן- הקשר הוא רק לכוהנים. כאשר היה מזבחות ובממות ברחבי הארץ ובכל מקום , לא היו הלווים הכוהנים במזבח אלא ישראלים משאר השבטים (ראה במלכים את אמציה וצדקיה בן כנענה שלא היו לווים.) בנוסף רואים זאת מהכתוב לגבי ירבעם שהתחיל עם העגלים שבחר כוהנים מקצי העם ולא לווים, ושאר מלכי ישראל הלכו בעקבותיו , ולא מצוין שהעסיקו לווים - בנוסף כדי להקריב בבמה לא צריך לוי או כהן , גם ישראל יכול להקריב וכל אחד (גם לפי ההלכה היהודית , כמו ששלמה הקריב בגבעון) גם בשופטים לגבי פסל מיכה שהיה לוי שלקחו אותו שבט דן אין ראיה ,ויש אפילו ראיה הפוכה -כי הם אמרו טוב שאתה לוי (למרות שצריך כהן ולא לוי) אבל גם שאר השבטים היו בסדר להיות כוהנים. כך שלפי דעתי אין דעת המורה מוסכמת כלל לגבי הפסוקים בנביא.

 

[eyalnadav]

כמה דברים על ריכוז פולחן

המצווה שכתובה בתורה היא שכאשר יש בית מקדש -אפשר להקריב קורבנות רק בו ו אסור להקריב בבמות ובמזבחות בשאר חלקי הארץ. ולכן עד שלא הוקם בית המקדש בי"ם היה מותר להקריב בכל מקום - המשכן במדבר, הגלגל,שילה, נוב, וגדעון היו במות שהקריבו עליהם קורבנות ציבור (כמו פסחים) , ולא יכולים להקריב אותם בבמות בשאר חלקי הארץ. מלכים ששמרו על ציווי התורה כמו המלכים הצדיקים בבית דוד כמו חזקיהו ויאשיהו - לא אפשרו להקריב בבמות וטהרו את הארץ מכך, חזקיהו היה הסבא של יאשיהו - מה היה מצב הלווים בזמנו? הרי כבר שבטי ישראל גלו ע"י מלך אשור לגמרי? מזכיר לי את הבדיחה של ילד שלמד אותיות ושאל על האות פא למה יש רק 2 אותיות - והשיב עוזר המלמד למה לא שאלת על האות הא הקודמת לפא? הסיבה העיקרית שעדין הקריבו בבמות גם בשאר המלכים הצדיקים כמו אסא ויהושפט מכיוון שאסור להרוס ולהחריב את הבמות וולכן הן נשארו וזו חלק מהסיבה שאנשים חשבו שמותר והמשיכו להקריב.

 

[masorti]

חזקיהו היה הסבא של יאשיהו?

"וַיִּשְׁכַּב חִזְקִיָּהוּ עִם-אֲבֹתָיו; וַיִּמְלֹךְ מְנַשֶּׁה |העתק|בְנוֹ תַּחְתָּיו." (מל"ב כ', כ"א) "וַיִּשְׁכַּב מְנַשֶּׁה עִם-אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר בְּגַן-בֵּיתוֹ בְּגַן-עֻזָּא; וַיִּמְלֹךְ אָמוֹן בְנוֹ, תַּחְתָּיו." (מל"ב כ"א, י"ח) "וְיֶתֶר דִּבְרֵי אָמוֹן, אֲשֶׁר עָשָׂה: הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יְהוּדָה. וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בִּקְבֻרָתוֹ, בְּגַן-עֻזָּא; וַיִּמְלֹךְ יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו." (מל"ב, כ"א, כ"ה-כ"ו) תספור שוב.