רפונזל התאבדה

[e-magine]

זו התחמקות אלגנטית

עוד לא נמחק בישראל בלוג, בגלל סגנון הכתיבה. נניח שלך יש אתר בלוגים ושם מישהו פתח בלוג פדופילי. את לא מוחקת לו, כי זה עניין לבית משפט?

 

[wwwyou123]

כמובן שאני מוחקת לו

אם אני חושבת שזה יעודד מעשים פדופילים, אני הייתי נותנת לו הסבר למה שהבלוג שלו יכול לגרום - במקרה הזה עידוד מעשים פדופילים (למקרה שהוא לא מבין או לא יודע) ומוחקת. אבל זה לא יפתור את הבעייה כי אם הוא פדופיל אז הוא מסתובב חופשי, וזה בהחלט עניין לבית משפט.

 

[ailag]

מרגיש שהסביבה נגדו

במצבים כאלה, סביר שאדם ירגיש שהסביבה נגדו כל עוד הסביבה לא מתרפסת לרגליו ועושה בדיוק כמו שהוא רוצה. ואפילו זה לא (אם הם מתחילים להיות פרנואידים ולחשוב שלא באמת נחמדים אליהם אלא עושים כאילו) נניח שהפסיכיאטר לא הטריד אותה ושהיא סתם טוענת שכן. רק נניח. יש מצב שהיא תרגיש שכולם נגדה עד שהפסיכיאטר יורשע וישב בכלא - איך נמנעים מזה?

 

[anakinskywalker]

תרשה לי לתת לך על הראש

למצב שהיא היתה בו הביאו אותה אנשים שהתעללו בה. עד כמה שידוע לי, ואם כן אז כנראה שבמקרים די מעטים, אדם לא נולד עם מחלת נפש או עם מצב נפשי משברי, הדברים האלה מתפתחים או מוקצנים ע"י נסיבות, ונסיבות, (אולי אני לא מבין) נגרמות ע"י אנשים ולכך התכוונתי בהודעה המקורית. בצורה שבה אתה כותב אפשר לחשוב שאתה מוציא איזשהו כתב הגנה על אלה שהרעו לרפונזל בחייה (ואם זה לא היה ברור עד עכשיו- אני ל א מתכוון לאלה שניסו לעזור לה ולא הצליחו מסיבות כאלה ואחרות).

 

[נוסעת סמוייה]

חמוד שלי, פה לא נותנים על הראש

לאף אחד! ושזה יהיה ברור לך, חד-משמעית. דבר שני, אתה מדבר בביטחון מלא על דברים שאף אחד לא יודע מה האמת לגביהם. וזה גם מה שאנחנו אומרים פה. אנחנו לא יודעים מה האמת. זה שרפונזל/מירב טענה כל מיני טענות כנגד כל מיני אנשים - לא הופך את הדברים האלה לאמת. יתכן והכל אמת, יתכן וחלק אמת, ויתכן שכלום. אנחנו לא יודעים וגם אתה לא. בקשר לאיך מתפתחות מחלות נפש - אני מציעה להשאיר את זה למומחים. אנחנו לא מומחים למחלות נפש, גם אתה לא, וזה גם לא הפורום המתאים לדיון מעין זה. להקצין את מצבה ולהזיק לה - יכלו גם אנשים עם הכוונות הכי טובות שבעולם. לא תמיד לעודד מישהו זה הדבר הכי נכון והכי טוב עבור אותו אדם. ולסיום, העולם הוא לא שחור לבן, יש הרבה צבעים, ויש הרבה זוויות ראייה, ולא כל מה שרואים מפה רואים גם משם. קצת ענווה ופחות פסקנות מוחלטת יעזרו לך בחיים.

 

[ailag]

אם הם לא היו מביאים, אחרים היו

נו באמת, לא מתאבדים רק בגלל דבר כזה. היא היתה מוצאת סיבה אחרת ומתאבדת. זה הרי לא מעשה רציונלי, במקרה הזה גם ברור לכולם שהוא לא מקדם כלום.

 

[ליאת262]

היי

למישהו יש את הכתובת של הבלוג שלה?בתודה מראש

 

[e-magine]

הבלוגים שאני יודע עליהם, נמחקו

 

[e-magine]

הבלוג "שימוש נבון באינטרנט"

זהו בלוג לא חדש שמנוהל למעשה ע"י שרית פרקול. הבלוג היה אמור לשמש קבוצת עבודה של איגוד האינטרנט הישראלי. בימים האחרונים יש התעוררות בו ויש בו מספר מאמרים של שרית פרקול על ובשולי המקרה הטראגי של מירב קנר ז"ל ועל עוד מקרים קשים.

 

[פוEט]

עצוב

היתה לה בעיה נפשית וקשה מאוד לעקוב אחר בנאדם עם בעיות נפשיות חמורות.. יהי זכרה ברוך

 

[תם ונישלם]

לא כל כך מבין את ההכאה על חטא הקולק

טיבית. מכל מה שקראתי, הנ"ל היתה חולת נפש קשה, עפ נטיות להזיק לעצמה ( חתכה את ידיה) ולסובבים אותה. האינטרנט העצים את יכולתה לגרום נזק לאחרים, ולכן ניטל ממנה הכלי הזה. מי שהיו צריכים לעזור לה ולאשפזה בכפיה היו הפסיכיאטרים שטיפלו בה, אולם יתכן והם פחדן מהנזק שתגרום להם. ( היא איחצנה כל מי שטיפל בה אי פעם וטענה כי הם מתעללים בה מינית ונפשית) בקיצור , הנ"ל היתה מטורפת עם קבלות, מסוכנת לעצמה ולחברה, ולמי שלא היה מחבריה אין שום סיבה לחוש רגשי אשם. מותה של הנ"ל לא גרם לי אפילו לרעד קל בכנף.

 

[נוסעת סמוייה]

"רעד קל בכנף"???

עוד יחשבו שאתה מלאך....

להגדרה שלך - "מטורפת עם קבלות" - לא אתייחס, כי היא נועדה ליצור פרובוקציה. רפונזל/מירב הייתה חולת נפש קשה, והיא אכן גרמה נזקים קשים להרבה אנשים, כולל כאלה שמעולם לא הכירה ולא הכירו אותה, ואכן היא השתמשה באינטרנט לשם כך, ואלמלא האינטרנט - כל מה שהייתה יכולה לעשות זה לתלות מודעות על העצים. זה לא אומר, שאין להצטער על מותה, ושאין להצטער על שני הילדים הקטנים שהשאירה. בקשר להכאה על חטא הקולקטיבית: אני חושבת, שכל מי שעקב באופן שוטף אחרי ההתנהלות שלה בתקופה האחרונה, דרך הדברים שכתבה בבלוג העצמאי (הבלוג שחנן כהן פתח לה) - ראה את הכתובת על הקיר. וכל האנשים האלה, שראו את הכתובת על הקיר (חוץ מצדיקה אחת, אדר שלו, שפנתה למשטרה ופנתה לפסיכיאטר המחוזי) - לא רק שלא עשו כלום, אלא עמדו מסביבה, וחלקם פגעו בה ונלחמו איתה, והאחרים עמדו והריעו לה וחיזקו בכך את תחושתה שהיא צודקת והעולם מתנכל לה. הבלוג כזירת הקולוסיאום המודרנית.

 

[wwwyou123]

לא היו צריכים לאשפז אותה בכפייה

אם היתה טענה שהיא גרמה נזק לאחרים, היה צריך להגיש עליה תלונה במשטרה וזה היה צריך לעבור דרך בית משפט, מישהו שהזיק לסביבה צריך להגיש עליו תלונה כדי להגן על הציבור, "מחלת נפש" אינה צידוק ואינה זכות לעבור על החוק או להזיק לסביבה, והיא לא אמורה לשמש כמילת קסם להתאבדות או לנזק לסובבים. אם היא הזיקה לסביבה זה לא יהיה נכון להגיד שלא שופטים אותה בגלל שהיא "חולת נפש" או בגלל שהיא יכולה לעשות משהו למי ששופט אותה - שאחרת למה קיים בית משפט? פסיכיאטר אמור לייצג רופא לא שופט ולא עורך דין. למרות שזה לא המצב במדינה.

 

[melancholy man]

פפשש כמה רגישות

למרות שאני מקווה שכל ההודעה הזאת היא פרובקציה אני בכל זאת אענה. אני מניח שאם אתה רואה אדם מקבל התקף לב ברחוב אתה לא מתקשר למד"א, כי בטח הוא אכל המבורגרים ועישן כל החיים אז זה מגיע לו, כשאדם נשדד מול עינך, אתה אומר, אם הוא היה עובד בחדר כושר ולומד קרטא, הוא היה יכול להתגונן בעצמו ולא היה צריך עזרה, מגיע לו שישדד. מחשבות אובדניות ברשת ועדויות להפרעה קשה, הם סוג של התקף לב, שאם לא יטופל מייד יוביל למוות. יש אנשים שממשיכים ללכת, ויש כאלה שמנסים לעזור, אני מניח שאתה מהסוג הראשון, אני מקווה שטוב לך עם עצמך.

 

[נוסעת סמוייה]

היי, לונג טיים נו סי...

מילא להמשיך וללכת. אבל מה שהיה במקרה הזה, זה שכולם (כולם - זה מי שעקב אחרי הבלוג של רפונזל באופן שוטף) התאספו מסביבה, ואו שיידו בה אבנים, או שהריעו לה ומחאו לה כפיים. אף אחד מהם לא עזר לה. להפך.

 

[melancholy man]

לונג סיי נו טיים../images/Emo13.gif

הדבר הזה, נוגע למהות הפורום הזה ולדברים שהיו מדברים עליהם פעם (ועדיין עולים מידיי פעם כמה שאני רואה). הרבה מאוד אנשים שהעבירו חלק ניכר מהחיים החברתיים שלהם לרשת, עושים את זה בגלל החומה הזאת שהרשת מאפשרת, חומת האנונימיות שנותנת לנו חופש לעשות דברים שלא היינו עושים במציאות, יש אנשים שזה עושה להם טוב והם מכירים אנשים חדשים שלא היו מכירים אחרת והרשת עבורם היא ממש קרש הצלחה חברתי ויש כאלה שזה נותן להם חופש להוציא החוצה את כל היצרים הכי אפלים, אלו שמאפשרים למי מאיתנו לראות אדם במצוקה ולבעוט בו כשהוא למטה. חלק מהעניין הוא שבתור חברה, עוד לא השכלו להסגל לאפשרויות החברתיות והנפשיות של הרשת ומנגנוני ההגנה שקיימים במציאות (למשל בושה) עדיין לא קמו ברשת, השינוי הטכנולוגי היה כל כך חד, וכל כך מהיר, שנוצר חור (מה שמשפטנים קוראים לו: לאקונה) שהמנגנונים החברתיים שלנו לא השכילו להתמודד איתו. נדמה לי אגב, שהמעבר ההולך וגובר של הרשת מהמילה הכתובה לתקשורת מצולמת, והצורך המדהים של הגולשים לעבור מכתיבה וקריאה של טקסטים להופעה מול אנשים וצפייה באחרים, היא דרך להתמודד עם זה, זה הרבה יותר קשה לבעוט במישהו שאתה רואה ועוד יותר קשה אולי, לבעוט במישהו שאחרים רואים אותך עושה את זה (גם אם אתה לא מכיר אותם). כך בעצם, אנחנו מחזירים את הבושה וגם את האחריות.

 

[נוסעת סמוייה]

אולי תעביר את זה להודעה ראשית חדשה?

פליזזזזזזזזז.........

 

[melancholy man]

לא רוצה ../images/Emo13.gif

 

[צלליתה]

יצא לי במקרה לראות ראיון

שהוקלט לפני כשנה. (לתוכנית קוראים הספור שלי, או משהו כזה, משודר בערוץ 10. הראיון שודר שוב, לזכרה) ראיתי בחורה עדינה ונבונה, אינטלגנטית ומשכילה. עם חיוך ענקי, כל כך ענקי שבשניות הראשונות מפספסים שמאחורי החיוך מסתתר כאב כל כך גדול. מירב קנר דיברה על הטיפולים שקבלה במשך השנים, ולמיטב הבנתי (אני לא פסיכיאטר מומחה) היא קבלה כל טיפול אפשרי. מספר פעמים היא דברה על כך שהיא מקווה שיום אחד תהיה תרופה למחלתה כי התרופות הקיימות לא הועילו לה בטווח הארוך. באותה נשימה דברה על כך שברוב רגעי היום היא רוצה למות, לו היה לידה מתג שיאפשר לה לסגור ענין, היתה משתמשת בו. גם אני חושבת שלא מדובר על מחדל של הבלוגוספירה, אלא מחדל שלנו כחברה. אולי המילה הנכונה היא לא מחדל, אלא אוזלת יד. דכאון היא מחלה, ולמחלה של מירב קנר לא נמצאה תרופה.