רפונזל התאבדה

[נוסעת סמוייה]

רפונזל התאבדה

רפונזל, כינוייה של הבלוגרית מירב קנר בן-רובי, כתבה בלוג בו חשפה אנשים, שלטענתה, התעללו בה בשלבים שונים של חייה. רפונזל סבלה מדיכאון ומ-OCD (טורדנות כפייתית), והיא כתבה על כך ועל האשפוזים שלה בבית-חולים לחולי-נפש. לפני שנתיים, היא גם התראיינה בשמה האמיתי, ואף הצטלמה לכתבה בגלוי. רפונזל גוללה את סיפורה, כולל חשיפתם של אנשים (ביניהם: אביה, פסיכולוג שטיפל בה, ועוד אנשים) בבלוג בישראבלוג. היות שלא יכלה להוכיח את טענותיה, נאלץ יריס חבוט למחוק את הבלוג, מחשש לתביעות בשל איסור לשון הרע. רפונזל ראתה בכך סתימת פיות, היא פתחה בלוג עצמאי ופתחה בשביתת רעב. בשבת (שלשום) היא התאבדה בקפיצה מבניין. גל מור, בכתבתו ב- Ynet, טוען שצריך להפיק לקחים מההתאבדות הזו: "האינטרנט הפך רבים למומחים משפטיים הבקיאים בחוק איסור לשון הרע ולשופטים. בעלי אתרים ממהרים למחוק דברים של גולשים עם קבלת מכתב התראה. אין הכוונה לטעון כי האשמותיה היה מוצדקות, ההפך, וגם אחרים סבלו ממצוקתה ומתוקפנותה. אך במקרה של 'רפונזל', המחיקה תרמה לתחושתה כי העולם כולו נגדה. כאשר כל הסימנים מופיעים על הקיר (ברשת, במקרה זה), הכלים המשפטיים לא יועילו". [...] "הלקח המסתמן הוא שדרושה יותר רגישות. אנשים רבים נחשפים באמצעות בלוגים, אך כל עוד לא נפעל, ונסתפק בקריאה פסיבית או בתגובה טקסטואלית, זה עלול לא להספיק". [...] "כדאי לרשויות לשקול להקים 'סיירת' של מומחים בעזרה ראשונה נפשית, שיחרשו את הבלוגים והפורומים ויספקו תמיכה מתאימה. 'סיירת' כזו כבר לא תעזור ל'רפונזל', אך אולי תבטיח כי זעקות הבאות ייזכו למענה טוב ומקצועי יותר". "לקחים מהתאבדות הבלוגרית 'רפונזל' " - מאת: גל מור, Ynet, 19.06.06 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3264575,00.html הפרשה כולה, וגם הצעתו של גל מור - להקים "סיירת", מעלים שוב את השאלות על גבולות הרשת: האם גולשים (עם ובלי "סיירת"), הרואים אותות מצוקה בבלוגים, פורמים וכד', יכולים להציל את מי שבאמת נמצא במצוקה קשה? נכון שיש הרבה מאוד סיפורים על אנשים שהגיעו אליהם בזמן והצילו אותם. אבל המקרה של רפונזל, למשל, הוא לא מקרה של מצוקה זמנית. מדובר במישהי שהייתה מטופלת, שהייתה מאושפזת בעבר. הגורמים המטפלים הכירו אותה וידעו על מצוקתה. האם, במקרה כזה או דומה לו, בגולשים יכולים לעזור?

 

[חצישלישרבע]

ומצד שני

איך ומתי קובעים מה זו מצוקה קשה? לדוגמא, כאן בתפוז יש בלוגרית פעילה שבכל רשומה ורשומה שלה מדברת על כמה היא רוצה להתאבד. לא ברור עד כמה ברצינות היא מתכוונת לכך, אבל שוב ושוב היא חוזרת על המנטרה של כמה החיים שלה איומים והיא הכי רוצה למות. זה הקטע שלה, זה הקטע של הכתיבה שלה. האם זו מצוקה קשה? האם כאן חלה אחריות דיווח או שפשוט מניחים שזה סוג של ויץ חוזר? לא הכרתי את הסיפור של רפונזל עד שכל העניין התפוצץ ביומיים האחרונים, אבל אני מתארת שאלו שהכירו את הבלוג שלה ייחסו לו "הרבה מאותו דבר", כלומר מישהי שזה הקטע שלה, ובמקרה הספציפי הזה, קטע שנובע מהפרעה אמיתית. אף פעם לא יודעים מי באמת נמצא בצד השני של המקלדת. יש משהו מאוד מתסכל בלנסות לסייע מישהו שלא רוצה סיוע או לא מסוגל לקבל אותו, וזה מאוד מתסכל לראות את זה גם כמתבונן מהצד. אני חושבת שבמקרה של רפונזל היתה חציה של הקווים גם לעולם המציאותי, ובאיזשהו שלב אף אחד כבר לא ידע מה אמת ומה הזיה, מה גם ששום דבר לא הועמד לבחינה משפטית. היה כאן איזה ערבוב מאוד לא בריא בין הדמות הוירטואלית לדמות בעולם האמיתי, ואני לא יודעת עד כמה במקום לבוא ולבקש מקוראים שלא מעורים בסיפור באמת לבוא ולהתערב. אם אותה בלוגרית כאן בתפוז תתאבד יהיה לי מאוד עצוב על משפחתה (בעיקר אחרי שחוויתי התאבדות של אדם וראיתי מה זה עושה למי שנשאר מאחור), אבל עולה השאלה מה כבר אפשר לעשות אם גם כאשר אנשים מגיבים ומנסים לעזור בתגובותיהם יש קיר אטום, ונראה שמנטרת ההתאבדות היא סוג של בחירה יצירתית. בהקשר לרעיון הסיירת, אני חושבת שבסיסו הוא רעיון טוב, במיוחד למצוקות שברגעים קריטיים הופכות להיות קשות במיוחד.

 

[נוסעת סמוייה]

זה נכון שבמדיום הוירטואלי

אף פעם אי אפשר לדעת. וגם נכון שיש כאלה, שזה לא רק "ויץ" או מנטרה חוזרת אצלם, אלא אמצעי לסחיטת צומי. אף אחד מאיתנו לא יכול לאבחן, בטח שלא דרך הרשת. אז במקרים כאלה מדווחים לסה"ר. במקרה של רפונזל, דיווחו למשטרה וגם לפסיכיאטר המחוזי. שני שוטרים הגיעו אליה, אבל גורשו משם ע"י הגרוש שלה. והפסיכיאטר המחוזי סירב לאשפז אותה בכפייה.

 

[ה מוזה]

הוזמנתי אז באתי

רק רוצה להתייחס לדברים האלו שכתבת [וקראתי דומים להם בעוד מקום] "אבל המקרה של רפונזל, למשל, הוא לא מקרה של מצוקה זמנית. מדובר במישהי שהייתה מטופלת, שהייתה מאושפזת בעבר. הגורמים המטפלים הכירו אותה וידעו על מצוקתה. האם, במקרה כזה או דומה לו, בגולשים יכולים לעזור? " גם כשמדובר במקרה שאינו מצוקה זמנית - אפשר רצוי וחובה לעזור בכל דרך העומדת לרשותנו החל מהכלים העומדים לרשותנו במדיה הזו וכלה בכלים הקיימים במימד המציאותי . מקוממת אותי האמירה שאם מדובר בגולש שהמצוקה שלו אינה רגעית ,אם הגולש עם רקורד נפשי של אשפוזים או מוכר וידוע לגורמים המטפלים כבעל הפרעה אובדנית הגולשים יאמרו "טוב , נו . אי אפשר לעזור לה " אפשר. ויעידו על כך גולשות בתפוז [אני מנועה מלחשוף אותן] שעם רקורד לא פחות חמור משל רפונזל מצאו בתפוז פינה בה הקשיבו להן עצם ההקשבה היא העזרה .וכאן אני מסכימה עם גל מור שכתב "אך במקרה של 'רפונזל', המחיקה תרמה לתחושתה כי העולם כולו נגדה"

 

[BellA עלמה]

ה רק כמה דברים קטנים להוסיף

1- מנהל ישרא בלוג מחק את הפוסטים מכוון שהייתה הם האשמות ואווטינגים והוא לא רצה להיות מעורב בתביעות משפטיות (לפי מה שהוא הסביר) 2 לדעתי מי שהמצוקה שלו עמוקה העולם הוירטואלי לא יכול לעזור לו בהרבה אלה רק"לפרוקה " זמנית . במקרה כזה צריך טיפול מעמיק ומקצועי.

 

[ה מוזה]

ה"לפרוק" שכתבת

זו עלמה יקירה, ה-עזרה. נדמה לי שאת מכירה את הפורום אותו אני מנהלת ויעיד הפורום שהעולם הוירטואלי לא אחת והרבה יותר מפעמיים הושיט יד ארוכה שהגיע הרבה מעבר למסך והציל חיים ללא כחל וסרק. ןלעיתים עצם ה"לפרוק" כבר העניק עזרה ראשונה. מקווה שעבור רפונזל עשו את כל מה שהיה ניתן לעשות . גם אלו שנושאים עימם "תיק" ארוך שנים ורב כאב נפשי ראויים כמו כל אחד במצוקה רגעית למלוא העזרה וההקשבה . ברור שדרוש טיפול,לפעמים הצעד הראשון הוא דווקא במדיה הזו ומכאן שואב האדם לא אחת חום תמיכה ועידוד וממשיך לצעד הבא ולטיפול . קראתי את דברי חבוט רק שבשום מקום לא קראתי אותו כותב מה הוא כאדם עשה מול אדם אחר במצוקה אדירה ?

 

[BellA עלמה]

אני רק מנסה להגיד שבמצבים

חריפים דרוש יותר מלפרוק

 

[נוסעת סמוייה]

ברוכה הבאה! ../images/Emo140.gif

לא התכוונתי להגיד, שאם למישהי יש רקורד של אשפוזים - אי אפשר לעזור לה. מה שאמרתי - אמרתי בעקבות הצעתו של גל מור להקים "סיירת". "סיירת" אינטרנט שתסרוק את כל הפורומים, בלוגים, וכל שאר מקומות הכתיבה - תאתר גולשים עם מצוקות וכאלה שמאיימים בהתאבדות, אבל בסופו של דבר ה"סיירת" תצטרך לפנות לרשויות שפועלות באוף-ליין. במקרה הספציפי הזה - הרשויות ידעו והכירו. לזה התכוונתי, כשאמרתי שלא מדובר במצוקה רגעית, אלא במחלה ממושכת. ושוב, במקרה הספציפי הזה, אני לא חושבת שהקשבה הייתה עוזרת, כי רפונזל/מירב פירשה את כל ניסיונות העזרה כניסיונות לפגוע בה ולהתנכל לה.

 

[e-magine]

קשה לי כרגע להתייחס

ראיתי את נהר הרשומות והתגובות בבלוגים ואת מה שחנן כהן כתב. אני רוצה עכשיו לכתוב שלושה דברים: ראשון: אני משתתף בצער הילדים של מירב ואני מקווה שלא ידעו עוד צער ויהיו להם חיים טובים. לפני הכל אני חושב על הילדים האלה שיחיו ויגדלו בלי אימא. שני: צר לי עליה ונראה לי שהיא עברה הרבה סבל בחיים. שלישי: לגבי הסיירת: אני חושב שעד היום באופן כללי, המשטרה היתה מאד יעילה בהצלת מתאבדים ובאופן כללי, עשתה ועושה דבר גדול וחשוב והצילה מתאבדים לא מעטים. קראתי מה שנכתב על המקרה המזעזע של מירב קנר והבנתי שנשלחו שוטרים לביתה והם חזרו כלעומת שבאו. אני לא יודע למה חזרו, ומה בדיוק קרה שם. שוב עד כמה שאני מבין ממה שנכתב ע"י מירב ומה שנמחק, היא כתבה על כך שהיא שובתת רעב ולא גילתה כוונה לקפוץ מגג הבניין אל מותה. אני מבין שאדר שלו ואולי אנשים אחרים פנתה לפסיכיאטר המחוזי וגם למשטרה, אבל גם צריך להבין שיש הבדל בין אדם שכותב בבלוג שבדעתו להתאבד, או שכרגע עשה מעשה כגון בליעת כדורים, לבין אדם שכותב כי הוא שובת רעב. זה גם עניין של נורמות תרבותיות. אנחנו לא מצפים שכשאדם שובת רעב, הפסיכיאטר המחוזי ישלח שוטרים או אחים פסיכיאטריים ויכניס את השובתים לאשפוז כפוי. וכאמור, אני לא ראיתי שמירב כתבה שהיא הולכת לקפוץ. אני לא יודע מי יכול להקים היום סיירת ואיך סיירת של מתנדבים יכולה להגיע לבתים של גולשים בלי פגיעה קשה בפרטיות.

 

[sovlanit]

תנחומי הכנים למשפחתה של

רפונזל. המומה מהארוע הקשה.

 

[anakinskywalker]

המום ועצוב

קראתי כרגע את ההודעה וחלק מהקישורים, לא הכרתי את מירב(רפונזל) או את סיפורה אבל אני כל כך המום כרגע שפשוט קשה לי לנשום. אפילו הכנוי שבחרה לעצמה מעיד על אצילות, מחשבה עמוקה, ידע.... פשוט מדהים! תנחומים עמוקים לכל יקיריה ואוהביה, ויסורי נצח לאלה שהביאו אותה אל המעשה הזה. יהי זכרה ברוך

 

[e-magine]

אני רק תוהה

מנין לך שיש כאלה שהביאו אותה אל המעשה הזה? אולי המחלה הקשה ממנה סבלה הביאה אותה אל המעשה?

 

[wwwyou123]

אם מישהו סובל ממחלה קשה

ולא משנה איזו מחלה (אפילו פיסית), ובנוסף למחלה מרגיש שהסביבה נגדו ולא עוזרת לו זה בהחלט יכול לגרום למעשים מהסוג הזה. לדעתי אם יהיה צוות סיור למאיימים בהתאבדות באינטרנט, הוא אמור להגיע לכל מי שמאיים בהתאבדות ברשת. וגם לכאלה שכביכול "רק" מאיימים - כי אי אפשר לדעת.

 

[e-magine]

כמו שאמרת

אם מישהו סובל ממחלה קשה ולא משנה איזו מחלה (אפילו פיסית), ובנוסף למחלה מרגיש שהסביבה נגדו ולא עוזרת לו זה בהחלט יכול לגרום למעשים מהסוג הזה. בואו נקרא עוד פעם: אם מישהו מרגיש... זה יכול לגרום... כלומר ההרגשה הסובייקטיבית שלו. זה שמישהו מרגיש שלא עוזרים לו או שכולם נגדו, לא אומר שבאמת לא עוזרים לא או שבאמת נגדו, זה אומר שכך הוא מרגיש.

 

[wwwyou123]

הכוונה למרגיש -

לפעמים גם מי שמנסה לעזור לא מרגיש שהוא גורם נזק. אני למשל עברתי "טיפול" פסיכיאטרי שמבחינתי הוא מזעזע לכל הדעות ואם לא הייתי משתחררת ממנו בזמן היום הייתי זומבי מהלך על 2. שלא נדבר על דברים אחרים שהיו ועדיף לא לפרט. לא נראה לי שמישהו מבין האנשים הבריאים היה רוצה שיזריקו לו תרופות כנגד רצונו, ושיצטרך לשפוך את חייו האישיים בפני פסיכיאטר, שיעשה ממנו זומבי חסר תפקוד שצריך להזדקק לחסדי אחרים- למזלי היתה לי את היכולת לצאת אבל יש כאלה שלא יכולים. (כלומר ההרגשה הסובייקטיבית של הפסיכיאטרים היא שהם עוזרים). אנשים שנמצאים במצוקה - זה מגיע מאיזשהו רקע סביבתי, ולא ממחלה כפי שאנשים מעדיפים לראות את הנושא (בעיקר כדי לא לתת הסברים).זה דבר שבהחלט אפשר למנוע ברב המקרים עם העזרה המתאימה. אם הבחורה היתה בבעייה ולא היה מי שהצליח לעזור לה אז סגירת הבלוג היא מעשה לא רגיש, עם זאת שיש את הבעייה של הוצאת דיבה. אבל מישהו שנמצא במצוקה לא בדיוק חושב אם מוציא דיבה או לא.

 

[נוסעת סמוייה]

את מעלה כל מיני נושאים כואבים,

אבל את צריכה לזכור שרוב האנשים (או הגולשים, במקרה הזה) לא מצויידים בכישורים וביכולות לעזור למי שנמצא במצוקה כל כך קשה. וכמו שאמרת לגבי הפסיכיאטרים, אפשר לעשות נזקים מתוך מחשבה שעוזרים, ומי אנחנו שנדע מה עוזר ומה מזיק. אם הרקע הוא סביבתי, או שהרקע הוא מחלה - זה כבר לא בשלב שבו אפשר למנוע את המצוקה. אפשר היה אולי למנוע את זה אם בילדות, החברות שלה היו מדווחות ליועצת בית הספר על ההתעללות בבית (בהנחה שהסיפור הזה נכון), והיועצת הייתה מתערבת ומערבת את הרשויות. בגיל 34 - המצוקה כבר קיימת. לרפונזל/מירב לא היה אכפת אם יתבעו אותה, והיא אמרה את זה. אבל לאנשים שנתנו לה את הפלטפורמה לכתוב - כן אכפת מזה שיתבעו אותם. ובצדק. למה שהם ישלמו את המחיר על עוולות שעשו (או לא עשו) אחרים?

 

[e-magine]

יש לי כמה הערות לדברייך

1. המקרה של מירב קנר ז"ל הסתיים בצורה טראגית. 2. אין מחלוקת שמירב היתה בחייה שנויה במחלוקת והצליחה, לטוב ולרע, להשפיע על חייהם של אנשים רבים, כאשר חלק גדול מהם, הכירו אותה רק דרך הרשת. 3. אין לנו כוונה לשפוט את מירב ולנו אין כוונה להטיל עליה האשמה על מעשים שעשתה במהלך חייה ולא לקבוע מה היו הסיבות למה שעשתה. 4. קיימים עדיין ברשת טקסטים רבים עליה, שחלקם כנראה נכתבו עליה ובהם מתוארות טענות של התעללות במשפחה וגם נסיונות התאבדות שהתחילו בדיוק לפני 20 שנה, כשהיא היתה בת 16. 5. יש גולשים רבים שהעידו ברשת שנפגעו בצורה אימה על ידיה, כאשר לדעתם זה נעשה ללא עוול בכפם, ורק מפני שמירב החליטה לסווג אותם כרעים וכאויבים. 6. יש גם גולשים שנפגשו עם מירב והחליטו שטענותיה מהימנות. 7. מעבר לזה שאין לנו לא הכלים ולא הרצון לקבוע מהי האמת והיכן שוכן הצדק, לכל אחד מאיתנו יש את הדעה שלו, על סמך מה שעבר או לא עבר בעצמו, מה שקרא ומה ששמע מאחרים. 8. אנחנו גם לא טוענים שמירב נושאת באחריות או שהיא אשמה או שמשהו ממה שעבר עליה, חס וחלילה "מגיע לה". 9. אנחנו מקווים שיש בנו מספיק הגינות כדי לא להאשים אנשים שאנחנו לא מכירים, לא שמענו ולא ראינו בחיים, בפגיעה במירב או במותה ולא ניגרר לדעות קדומות. 10. אנחנו לא עוסקים כאן בדיון על נכונותה או אי נכונותה של הפסיכיאטריה בת זמננו ולא בחוקיותם או אי חוקיותם של החוקים המסמיכים את הפסיכיאטר המחוזי לצוות על אישפוז או על טיפול כזה או אחר. אנחנו בוודאי לא קובעים שכל פסיכיאטר וכל רופא תמיד צודק ולעולם אינו טועה, בסך הכל כום בני אדם ואדם מטבעו יכול לטעות. 11. חשוב גם לציין שהובעו כאן דעות שמהן משתמעות כל מיני האשמות נגד אנשים שונים וגם דעות שמנסות להסביר את התנהגותה וסופה הנורא של מירב במחלה או מחלות שלה או במשבר נפשי חריף. בסופו של יום, אני חושב שברור לכולנו שכל מה שאנו יכולים לעשות זה להעלות סברות שונות ולא לקבוע מה התרחש ומדוע. 12. עוד יותר חשוב לי לציין שמבחינתי האישית, "מחלת נפש" היא מחלה. ולפעמים מחלת נפש היא גם סתיגמה לא מוצדקת שפוגעת קשה בחולה. יש מגוון רחב של מחלות נפש ולפעמים גם הסווג עצמו קשה ויכול להיות מוטעה, בדיוק כפי שגם האבחנה במחלות שהן לא נפשיות עלול להיות מוטעה. אף שחלק קטן מחולי הנפש עלולים להיות במצבים שאינם מאפשרים להם לנהל חיים עצמאיים ולחלק מהם אין הבחנה ברורה בין מציאות לדמיון ובין טוב ורע, יש גם אנשים רבים שאינם חולי נפש שלא בכל רגע נמצאים במצב קוגניטיבי או מוסרי הכי ברור. אני מתנגד להטלת סטיגמות על חולי נפש. 13. לפי כל מה שקראתי על מירב ומבלי לדעת את האמת האולטימטיבית, התרשמתי שהיא באופן אישי פגעה באנשים רבים, כאשר חלקם רצו לעזור לה, חלקם לא רצו כל קשר איתה ולחלקם, כל טעותם היתה שלא הסכימו לשמש חיילים במשאות שהיא רצתה לנהל נגד אנשים מסויימים, באמצעים שאינם מקובלים בחברה אנושית תרבותית ונאורה.נראה שלא מעט אנשים עמדו מול מירב חסרי ישע, כשקי איגרוף שלה ואין ספק שלפעמים אין מנוס מלפגוע בחירותו של אדם אחד, על מנת להגן על חירותם של אנשים רבים אחרים אותם הוא מסכן. 14. אינני יודע מה עברת בחיים אך אני מבין מדברייך שאחרים גרמו לך סבל ואני יכול רק להצטער על כך ולקוות שלא תדעי יותר סבל. אני משוכנע שאין שום קשר בין חייך לחיייה של מירב ואם יש איזשהו דמיון באירועים שקראו לך, הוא מקרי בלבד ושום דבר שקרה לה, לא משליך עלייך בשום צורה.

 

[wwwyou123]

צריך להבין שלא כולנו באנו מאותו רקע

(אני כותבת באופן כללי - אני לא מכירה את הפרטים של המקרה שלה) אני לא עברתי סבל גדול בחיים מאנשים שאני מכירה. הדבר היחידי שפתח לי את העיניים ונתן לי ראייה שונה בכל מה שנוגע לחברה הנאורה זה אישפוז פסיכיאטרי. זה נתן לי להבין שלא תמיד מה שמראים לנו זה מה שנכון במציאות.ואני חשבתי שהחברה שלנו נאורה עד שהגעתי לשם. זה מאוד קל להיות אנושי ותרבותי כשאין צרות ואין בעיות, העניין הוא שמישהו שנמצא במצוקה הוא לא תמיד חושב/לא יודע/לא יכול להיות תרבותי ונאור - הוא נמצא בסיטואצייה אחרת. במציאות של היום קשה להציל כל אחד שנמצא במצוקה כי אין לזה כללים ברורים. לפי דעתי זה שהיא התאבדה בסופו של דבר זה צרוף של הנסיבות ולא הייתי משליכה את זה על ה"מחלה" שלה (לפי דעתי זו לא מחלה). ובנוגע לסגירת הבלוג - לא תמיד בלוגים או פורומים אמורים להיות משמחים/נאורים/תרבותיים. נכון שזה יותר נחמד להכנס לפורומים של תפוז ולראות רק דברים משמחים אבל מה לעשות שבמציאות זה לא ככה ויש גם דברים שלא נעים לנו לקרוא אז לפעמים צריך להפעיל שיקול דעת מעבר למה שמכירים בתור תרבותי או נאור.

 

[e-magine]

אני לא משוכנע שאת מתכוונת

למה שאמרת. אז בואי נברר. אם מחר מישהו יעלה בלוג שמכיל חומר פדופילי ומעודד לפדופיליה, מה את מציעה לעשות ולמה?

 

[wwwyou123]

בגלל זה כתבתי שאני לא מכירה

את הפרטים, יכול להיות שמישהו כותב בצורה שמוציאה דיבה או לא מתורבתת אבל הפגיעה היא רק ברמת הניסוח. ויכול להיות למשל שמישהו כותב בצורה שהיא לא מתורבתת וגם יכולה לפגוע מבחינה פיסית באחרים. אם מישהו כותב בצורה שעלולה לגרום לפגיעה פיסית באחרים כמובן שלא צריך להשאיר לו את הבמה בשביל זה. לפי דעתי המקסימום שאפשר לעשות במקרה שמישהו שכותב בלוג והדברים שלו יכולים לפגוע באחרים זה לסגור לו את הבלוג ולהפנות אותו לפורום שמתאים לו, שם אפשר למחוק את ההודעות שלא מנוסחות כמו שצריך. ולגבי חומר פדופילי שמעודד לפדופיליה-זו עבירה פלילית - בשביל זה יש בית משפט.