תחושב על זה כך: חפץ נוצר לפי חוקים
מסויימים, החפץ הגיע אליך והתקלקל.
אתה מנסה לתקנו לפי חוקי היצרן - הצלחת מעולה, לא הצלחת, אתה פונה למומחה בתחום שגם מנסה הצליח - מעולה לא הצליח - ממשיכים הלאה (או שלא) - עד כאן זו הנהגה לפי הטבע לפי אוסף חוקים שמוטבע ומבוצע כדרך קבע בבריאה.
עכשיו נניח שבזמן הפתרון אתה מיחל לעצמך התערבות מהממציא, זה שיצר את החוקים שלפיהם נוצר המוצר מלחתחילה, ונניח שאכן הוא בא והוא נותן לך פתרון שהוא אינו בתוך אוסף החוקים שאתה כבול אליו - אבל הוא עובד והמוצר מתוקן כחדש - כאן זו הנהגה מוסרית (או נס במילים אחרות) שאותה ציין אי טי
"אתה" לצורך העניין מסמל את המעטפת הקרובה למשל משפחה/חברים וכד'
"חפץ" לצורך העניין מסמל את הגורם שבתוכו מתרחשת הסיטואציה למשל בן אדם/חיה/צמח/כלי וכד'
"קלקול" נשאר כמותו מציין מחלה/פגם וכד'
"חוקי היצרן" לצורך העניין מסמלים את החוקים שמוטבעים בבריאה או במילים אחרות את הטבע
"מומחה" יכול להיות רופא/בעל מקצוע בהתאם למקרה
"הממציא" מקביל לבורא עולם זה שיצר את החוקים וזה שאינו כפוף להם ויכול בעצם לשנותם כרצונו
"היחול" מקביל לתפילה
ונחזור למה שאי טי אמר בתגובתו, כפי שאי טי ציין המישורים קשורים אחד בשני המישור המוסרי הוא השורש שממנו נוצר המישור ה"טבעי", מכך נובע שהמישור הטבעי למרות שהוא ביום יום מתנהל כעצמאי הוא עדיין כפוף למישור המוסרי שהטביע אותו (מכאן הלשון טבע - חוקי הטבע) וניתן לשינוי ע"י הבורא.
לכן אנחנו צריכים לפעול בשני מישורים במישור הטבעי - כפי שאמור להיות מהשתלשלות של סיבה ותוצאה תחת אוסף של חוקים קבועים : אם מתקלקל, מנסים לתקן לא הולך, הולכים למוממחה וכן הלאה (אנחנו קוראים לכך השתדלות).
ובמקביל במישור המוסרי - כלומר תפילה לבורא עולם שיתערב
שניהם באים בצורה מתומצתת בפתגם שממחיש את הצורך בהשתדלות ובתפילה כאחד
"פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם!"
מקווה שכך זה יותר ברור
