רפואת ילדים

[מיכל הלב]

אבל דידיי נותן טיפול הומאופתי

והבעיה נפתרה. אם הבנתי נכון, את משתמשת בכלים שאותם את מכירה ומיישמת באופן אישי, ואם הם לא עובדים - עוברת לטיפול רפואי. האם היית מנסה שיטות טיפול נוספות לפני הפנייה לרופא?

 

[0 אור 0]

בהחלט

אני הולכת לרופא קונבנציונלי בדרך כלל או במקרי חירום או כשהפתרונות האחרים לא עזרו, או לא נראים לי מתאימים. ספציפית במקרה של אנגינה אני הולכת לרופא בשביל האנטיביוטיקה (בגלל הסיבוכים שמוכרים גם לי - אני ממש לא צריכה את האבחון שלו , אלא רק את המרשם), במקרה של חום מעל 40 מעלות עם הקאות ושלשולים מימיים בלתי פוסקים - אני ממליצה גם לאוהד הכי נלהב של רפואה משלימה לרוץ למיון.

 

[diday]

ההבדל ביני לבינך

הוא אולי שאצלנו זה לא הגיע אף פעם לדקה התשעים. כיוון שהשכלנו (או התמזל מזלנו) לדעת מתי ללכת למעקב ומתי לתת תרופות סבתא. לרופא הרגיל נזקקנו לצורך מעקב התפתחות (שבארץ נעשה נדמה לי בטיפת חלב) ולצורך אבחון ומעקב בזמן מחלה. אם הרופא ההומאופת, או הרופא האנתרופוסופי לא היו גרים במרחק נסיעה של 35ק"מ (לכל כיוון) לא היינו נזקקים לרופא ה"רגיל" כלל. הרופא ה"רגיל" אינו אשם בצורת עבודתו. א. הוא לא מכיר משהו אחר. ב. מערכת הבריאות (מצחיק אותי להשתמש בביטוי שגוי כזה) אינה מאפשרת לו קיום (המתאים למעמד הרופא בחברה) אם יעבוד אחרת.

 

[0 אור 0]

התמזל מזלך

יש נושאים שבהם אין לשחק בבריאות הילד, ואני מאד שמחה עבורך שהתמזל מזלך לא להתקל בהם. אני משוכנעת שאם יקרה לך מקרה כזה, אתה תשכיל להגיע בזמן לטיפול הרפואי הנחוץ, בלי בכלל להתלבט אם זה הזמן לתרופות סבתא - החושים שלך כהורה יורו לך שזה הזמן לטיפול חירום.

 

[moonlight]

תרופות סבתא.

עד עכשיו שייכתי את תרופות הסבתא לסבתות שלי ושל אחרות ובעצם מה עם דור הסבתות הנוכחי , אור?

את הילדים שלי גידלתי, מבחינת הרפואה, קונבנציונאלי לחלוטין. זה מה שהיה. זה מה שידעתי. חבל, אבל אי אפשר לחזור אחורנית. עם השלישי חל שינוי או לפחות התחלה של שינוי, גם במשך זמן ההנקה שהביא לגדילה בריאה יותר מאחיו, וגם בטחון ביכולות שלי למצוא פתרונות במקרים לא חמורים בלי להזדקק לרופא או לתרופות מיותרות. היום ברור לי שהייתי מגדלת אותם אחרת לגמרי, ומה שנותר לי זה לנסות לשנות את גישתם של הבנים לגבי ילדיהם. לא פשוט בכלל אבל נדמה לי שעם המון אהבה, איכפתיות ובעיקר המון זהירות, משהו מחלחל. בטיפות אמנם, כמו למשל שהצלחתי להוציא את התה הרגיל מתפריט הקטנה, ובעזרת האל (האל מהפורום לא אלוהים

)לתת אלטרנטיבות בריאות יותר. אז גם אם ימשיכו להמתיק בסוכר לבן,בינתיים,לפחות זה יהיה נטול קפאין. כל טיפה כזאת זו גדילה בעיני. לא יכולה לקחת מהם את הפחד שמא יקרה משהו לקטנות. את הצורך לרוץ לרופא על כל דבר שנראה לי, כיום, שטותי לחלוטין, אבל יכולה להיות שם, עם כל מה שאני מאמינה ברפואה משלימה ולהאמין שזה יעבור גם אליהם, בזמן ובקצב שלהם.

 

[diday]

ככה זה

כשהילד השלישי מגיע, מתחילים להבין את הטעויות שעשינו אם הילדים שקדמו לו. כשהילד השלישי מגיע לבגרות אנחנו הורים מדופלמים שיודעים לעשות הכל נכון. ואז אנחנו מגלים שאין יותר שימוש לידע שלנו.

 

[moonlight]

כמה נכון ../images/Emo13.gif

זוכרת, שכאם, מנוסה קצת יותר, לשלושה ילדים, המלצתי לצעירות להתחיל ישר מהילד השלישי

 

[0 אור 0]

לצערי אני סבתא יותר מדי מרחוק

והדברים שם מאד שונים. משתדלת לעזור ולתת עצה כמיטב יכולתי. מה שכתב דידאי נכון מאד, אבל מעבר לכך "תרופות סבתא" זו חוכמה עממית שעוברת מדור לדור, ולכן יש בה מצד אחד דברים נכונים ובדוקים שהרופא לא יגיד לך, מצד שני יש שם שטויות ומיתוסים. יש בתפוז פורום תרופות סבתא (שאגב - נפתח בין השאר בגלל המדיניות של הפורום הזה להשתדל מאד שלא לתת המלצות ספציפיות, והצורך של אנשים לקבל תשובה מאד מדויקת). בתחילת הדרך של הפורום, היו שם הרבה מאד אנשים שנתנו עצות ממש מפחידות ומזיקות (למשל לשים משחת שיניים על פצעי בגרות ודברים יותר גרועים), היום למעשה, רוב העצות שתמצאי שם דומות מאד למה שתמצאי בפורום הזה.

 

[moonlight]

מכירה את פורום תרופות סבתא

ומציצה שם לא מעט. יודעת לסנן מה מתאים ומה לא לעניין, וחושבת שאפשר למצוא שם רעיונות בהחלט טובים. בטוחה שלא קל להיות סבתא מרחוק, אבל בטוחה שההשפעה המבורכת שלך חוצה אוקיינוסים.

 

[0 אור 0]

התשובה שלי

כאמא צעירה עדיין לא עסקתי בתחום הרפואה המשלימה, אבל כנראה שמשהו כבר היה שם, כי מאז שאני זוכרת את עצמי אז הפתרון הראשוני לבעיות עור היה אמבטיה עם פרחי קמומיל או עם קמח תפוחי אדמה או אלוורה ישר מהקקטוס, לכאבי ראש - שתיה ומנוחה, לכאב בטן חזק - תה עם לענה ולהצטננות כל הנגזרות של דבש ולימון יחד עם זה, כפי שכבר אמרו לפני, עם בריאות של ילדים לא משחקים: כשתינוק סובל מחום, מורידים באמצעות אמבטיות פושרות, אבל אם החום עולה, נותנים אקמול, ואם החום מתקרב ל 40 או שיש סימנים מדאיגים אחרים (הילד אפתי וחיור, אין מתן שתן, פרכוסים) - אז רצים לרופא או ישר למיון. שאלת בהמשך השרשור לגבי מה שעושים עם התרופות. לי יש נוהג, שאם אני כבר הולכת לרופא, אז אני עושה מה שהוא אומר. כללית, צריך להבין שאמא מכירה הכי טוב את הילד שלה, ואם בפעם הראשונה שלבן שלי היה חום גבוה הייתי די הסטרית, בפעם הבאה כבר תפסתי שאחרי 3 ימים של חום וכאבים יוצאת שן - כך היה אצל כל ילדי, חום פתאומי ולא מוסבר, הסתבר בסוף כשן חדשה. אז כשיודעים ומכירים את הסימנים, מתמקדים בסיוע להם להרגעה, פינוק , שיכוך הכאבים, ולא צריך לרוץ למיון. לגבי הרופאים: לפחות מהנסיון שלי תחושתך מוטעית. אחת מבנותי עברה ניתוח מאד מסובך שבעקבותיו פיתחה גם בצקת בדרכי הנשימה שלבסוף נפתרה על ידי קורטיזונים. לאחר מכן במשך שנים, כל פעם שהיתה חולה ונכנסנו לרופא או לאחות, תמיד דאגו להזכיר לי שהיא כבר קיבלה את "מנת התרופות" שלה, ואצלה חשוב במיוחד לא לתת תרופות. ועוד משהו, לגבי האנטיביוטיקה: נכון שלא צריך לקחת סתם אנטיביוטיקה - אבל במחלות מסויימות זה מאד חשוב לקחת את האנטיביוטיקה ולהחלים כמו שצריך - בין םא בגלל סכנת מוות מהמחלה האלימה מדי ובין אם בגלל סיבוכים אפשריים שמסוכנים יותר מהאנטיביוטיקה. למשל באנגינה שנובעת מסטרפטוקוקס - מסתכנים בכך שמערכת החיסונית של הגוף תתקוף את מסתמי הלב.

 

[tookmy]

יש הבדל בין

תינוק בן יומו לבין תינוק גדול יותר. בתי בת השנה ושמונה קיבלה עד היום אקמולי רק במקרה אחד, לפני למעלה משנה. אני לא הולכת איתה לרופאה על כל מחלה, רק אם אני מודאגת או אם יש תגובות חריפות במיוחד. דווקא יש לה בעיות בריאות, אבל היינו מטופלות בשיטה אלטרנטיבית שעזרה בצורה מוגבלת. אני משתדלת להיות קשובה ולטפל בה כמיטב יכולתי. הרופאה שלנו אמרה לי פעם שעדיף לבוא רק אם המצב נמשך, ולא ביום הראשון של החום. ממילא אני לא נוטה לרוץ על כל שטות. בפעם הלפני אחרונה שהיינו אצל הרופאה שלנו, שהיא קונוונציונלית לגמרי, היא לקחה משטח גרון ונתנה מרשם לאנטיביטיקה ואמרה לחכות עד יגיע תוצאות ולא לתת קודם ובאמת לא הצטרכנו לתת (היא מעולם לא קיבלה אנטיביוטיקה). השבוע היינו אצל הרופאה בשל שני עניינים. האחד העניינים המתמשכים והקבועים, האלרגיות שלה. הלחץ מהסביבה גרם לי לחשוב שאולי הרופאה שלנו לא יודעת את המצב ואולי כדאי שהיא תדע כמה שזה מתמשך ולא עובר, חשבתי שאולי ראוי לגשת לרופאים מומחים בכל זאת אחרי הניסיונות פשוט לתת לגוף שלה להתחזק והאלטרנטיבים וכו'. מה אמרה לי הרופאה? שאין טעם ללכת לרופאים מומחים כי אין להם תשובות בנושאים הללו והעדיפה לתת לי שם של מרפא אלטרנטיבי שהיא מכירה כטוב ומועיל בנושא הספציפי. דקה אחר כך היא רשמה לנו משחות חריפות שניתנות רק במרשם רופא כדי לטפל בטריה נוראית שהיתה לקטנה. למרות שאני בדרך כלל נגד טיפולים מסוג זה, המצב היה כל כך גרוע שהייתי בטוחה שאני קונה באותו יום. אז הלכתי הביתה, והתחלתי לחשוב והמסקנה שהיתה שלא ניסיתי עדיין שום דבר טבעי ואם אנסה ולא יהיה שיפור אז תמיד אוכל לקנות את המשחות. התקשרתי לחברה להתייעץ איתה, היא הציעה טיפול חיצוני מסויים, אבל גם תרופה הומיאופתית מסויימת (מדובר בחברה שמכירה את הילדה היטב ואף נכחה בחלק מהלידה שלה, ככה שלא היה צורך בתשאול מקיף). כבר למחרת היה שיפור ואנחנו עדיין במגמת שיפור, מקווה שייגמר ככה. לדעתי התרופה הכי טובה למחלות של ילדים היא חלב אם וחיבוק ונשיקה. כשהיא חולה אני משתדלת לשכוח לה שהיא יכולה להסתדר המון שעות בלי לינוק וכמובן מחזיקה אותה קרוב אלי כמה שיותר, למרות שלפעמים זה ממש קשה. בינתיים זה די מוכיח את עצמו.