רע לי...

[Iris y]

רע לי...

ראיתי עכשיו סדרה בטלויזיה, והייתה שם סצנה שמישהי מעורערת נפשית חתכה את עצמה. והחברה שלה נכנסה ועצרה אותה, וחיבקה אותה ואמרה שהיא תשיג לה עזרה. וישר התחלתי לבכות, היה לי ממש קשה לראות את זה, כי את אמא שלי אף אחד לא עצר ואני מרגישה שלא עזרתי לה מספיק.... אבא שלי לקח אותה לפסיכיאטר ואני לא התערבתי מספיק... אני מרגישה שנטשתי אותה. אני לא מרגישה טוב עם עצמי.

 

[ילדת לימון]

איריס.....

לבי איתך. זה מאוד טבעי שתחושי כך אבל אסור לך לשכוח ולסלוח לעצמך על שעשית את הטוב ביותר שידעת אז... ומאוד מאוד חשוב שלא תנטשי את עצמך בגלל זה. חיבוקים חמים וברכת שינה עריבה

 

[אני מתגעגעת]

../images/Emo201.gif

החזיקי מעמד, יקירתי

 

[דודה של גיא]

IRIS Y

אין ספק שעשית כפי שרק יכולת ועוד קצת.... ואת יודעת שפשוט לא יכולת יותר מהמקסימום שעשית. שולחת חיבוק.

 

[Iris y]

תודה לכן...

אני חושבת שאף פעם לא אדע אם עשיתי מספיק. אבל באמת צריך להמשיך הלאה נכון? אני לא חושבת על הדברים האלה בד"כ כי אין טעם.. אבל אני יודעת שאז הייתי בעולם שלי, עם חבר ראשון והכול, ולא הייתי הרבה בבית, ובדיוק התגייסתי, ובגלל זה אני מרגישה ככה. כאילו העדפתי להיות עם החבר ולהתעלם ממה שקורה לאמא שלי. גם לא ידעתי כמובן שהמצב שלה כל כך נורא. חשבתי שעם פסיכיאטר היא תעבור את זה. ועכשיו אני כועסת על עצמי שלא שמתי לב יותר. אתמול בלילה כשבכיתי פשוט הרגשתי שאני בנאדם אגואיסטי ורע...

 

[סְקָאלִי]

אייריס יקרה,

בקשר לנושא של התמודדות עם רגשי האשם, אני מאוד ממליתה לך לקרוא בספר של הופ אדלמן, "בנות ללא אם". היא מדברת שם על דברים דומים למה שתיארת, על רגשות האשמה ועל איך היא התמודדה עם זה.