רע לי

רע לי../images/Emo7.gif

אני מרגישה שאני נופלת אין לי כוחות יותר, אני מרגישה שאני מתמוטטת אני לא תמיד הייתי כזאת... הייתי שמחה כל כך תמיד... ובחודשים האחרונים פתאום הכל התפרץ,פתאום הכל יצא לבחוץ... כל הכאב שניסיתי לא לחוות, כל הזכרונות שניסיתי להדחיק הכל חזר אליי כמו בומראנג... זה כל כך כואב. אני מנסה להתעלות על הכאב ופשוט לא מסוגלת. אני לבד אין לי אף אחד שיבין אותי אני צריכה חיבוק, רק אחד, קטן, בבקשה! אני מרגישה שעוד שנייה אני אפול כל כך רע לי ואני לא מסוגלת לעשות עם זה כלום. אני לא מחפשת רחמים... אני רוצה שההרגשה הזו תעבור, אני רוצה להרגיש שמחה אני רוצה שהתחושת מחנק הזו תעלם. אני רוצה לשכוח הכל ולהמשיך לחיות כמו בנאדם נורמאלי!למה אין אפילו אדם אחד שיבין את ההרגשה הזו? כאילו הרע הזה לא ייעלם לעולם. אני לא מסוגלת... אפילו להסביר את עצמי אני לא יכולה אני רק צריכה חיבוק... אלוהים תחבק אותי.
 

מאיה מ

New member
אני מחבקת...

אומנם מרחוק ומכירה ת´הרגשה, של לבד ואין מי שיבין, אני רואה שאת סובלת ומרגישה חסרת אונים, הלוואי שיכולתי לעזור... מתוקה, את צריכה להבין שזה ברור שכל מה שאת מדחיקה יפרוץ בשלב מסויים וזה כל-כך יכאב, כמו שכואב לך עכשיו, אבל אני פה ותמיד מוכנה להקשיב, תפרטי יקרה, מה כואב, מה הדחקת כל-כך הרבה תפרקי...
 

your engel

New member
((((((פרח)))))))

כמה כאב יש בהודעה שלך, אני מוצאת את עצמי קוראת שוב ושוב את ההודעה, ובוכה כמו ילדה קטנה, הודעה מרגשת, וכל כך אמיתית, אני מאמינה שכל אחד שיקרא אותה ירגיש את הכאב שאת מרגישה, ואת כל מה שאת עוברת... ההדחקה, ההתפרצות של הכאב, את הכל גם אני עברתי, ועדיין עוברת, ובגלל זה אין לי פיתרון ממשי בשבילך. רק דבר קטן אחד,פרח יקרה שלנו, אנחנו כן רוצים להבין אותך, ואנחנו מחבקים אותך חיבוק גדול גדול, כדי שלא תהיי יותר לבד, כדי שתדעי שכאן כולנו יחד איתך, מחבקים, ואוהבים... פרח יקרה, הייתי שמחה לדבר איתך באי סי... תכתבי לי 161187061 שירן
 
געגועים...

זה הכאב , של החוסר אונים הזה, הם לעולם לא יחזרו.... זה החוסר יכולת לעשות משהו. שום דבר שאני יעשה לא יחזיר אותם. זה כל כך כואב. ובכל לוויה... זה כאילו אני קוברת אותה שוב. ואני בוכה אבל זה עליה... אני מתגעגעת כל כך. לפעמים אני רוצה להיות יחד איתם, להיפטר מהכאב הזה. אלוהים זה פשוט לא נגמר. ממשיך וממשיך וממשיך... כמו חרב, זה דוקר ופוצע. עד עכשיו ניסיתי לסגור את הפצע הזה, את הגעגועים, את הכאב אבל זה מתפרץ, בעוצמות כל כך גדולות... וכולם מנסים, אבל לא באמת מבינים, כאילו הפצעים נפתחים מחדש, וזה כואב יותר ממה שחשבתי. ניסיתי לשכוח דברים לתת לשמחה להציף אותי כנראה שהכל התפרץ עכשיו... אלוהים...
 

מאיה מ

New member
יקירתי!

כואב לי לשמוע שאיבדת אדם קרוב... ואני בטוחה שהגעגועים בילתי נסבלים... אבל הם בטוח לא היו רוצים שתיסבלי... הם היו רוצים שתמשיכי הלאה... תחיי חיים הכי מאושרים שאפשר...
 
בלתי אפשרי...

אבל איך? זה כל כך קשה... להיות מאושרים יחד עם האובדן... זה נראה בלתי אפשרי...
 

מאיה מ

New member
סליחה על הקיצוניות...

אבל איך אנשים שהיו עדים לזוועות השואה המשיכו הלאה? חייבים... אסור לתת לכל דבר לשבור אותנו לרסיסים... את חייבת לנסות, בישביל עצמך...
 

סהר-תמיכה

Member
מנהל
פרח יקרה

קחי, מתוקה.. קחי את היד שלנו.. נסי להיאחז בה.. תני לנו לנסות לבלום איתך את הנפילה... את ההתמוטטות... הכאב מציף אותך, אחרי תקופה שלא נגעת בו... ואת כל כך רוצה שההרגשה הזאת תעבור... שתחזור השמחה שהכרת קודם... שתחושת המחנק תפנה את מקומה... אם רק תתני לנו, נהיה לצידך בתקופה הזאת... לא ניתן לך ליפול... ((((פרח))))
 
למעלה