יקרה שאת,
בואי תנסי רגע לעצור ולהסביר לי כי אני לא מבינה..ומרגישה שהרגשות הקשים שמתעוררים בך מצליחים לבלבל גם אותך.
בואי ניצמד לעובדות..אני לא מנסה לגמד את גודל וקושי החוויה שלך, כי זה באמת מכאיב וקשה מנשוא, אלא להעניק לך אפשרות להביט גם קצת אחרת.. אובייקטיבית מה קרה? את בתקופה עם המון לחצים מסביב, ואת חווה קושי וכאב נפשי מאוד גדולים ובגלל זה אכלת היום, ואולי לא רק היום, בצורה שהיא לא בריאה ונכונה בעינייך. ובשלב מסויים הצלחת לזרוק לפח את האוכל שמזיק לך.
עכשיו, איך זה גורם לך להיגעל מהאופי המדהים שלך? מהטוב לב, מהרגישות, מהאכפתיות, מהתקוה, מהכוחות המופלאים שהם את? אני יכולה להבין שאחרי אכילה שהיא לא נכונה את נגעלת מהגוף שלך וממה שלא הצלחת להתנגד אליו כרגע (בלבד!) והכנסת לגופך. אבל פה זה נגמר. איך זה פוסל את האישיות המדהימה שלך? את האופי שלך? הרי מה שקרה לך הוא כל כך אנושי, וכל כך מובן..וזה מעיד אך ורק על אנושיות ועל תקופה קשה שאת עוברת.נקודה. כולנו מתקשים להכיל רגשות כשהעומס כל כך גדול ומציף..וכל אחד מגיב בצורה טבעית ואחרת..
יקרה, אני מבינה שאת מרגישה שעכשיו שום דבר כבר לא שווה בך, אבל תזכרי שזו תגובה קטסטרופאלית שלא מחוברת למה שבאמת התרחש..הרי בסך הכל אכלת לא נכון. פה זה נגמר. וזה נגמר. את מצליחה להבין שההרגשה שהאופי והאישיות שלך מגעילים לא תואמת את מה שהתרחש בפועל? כי בעיניי דווקא האופי והאישיות שלך הם שאיפשרו לך לבחור על אף הכל להייטיב לעצמך ולזרוק הכל לפח..ובטח שהם לא מגעילים. וגם אם היית אוכלת הכל עד תום. מה פוסל אותם כל כך?
למה את נגעלת מהפחדים שלך? מהכעסים שלך? מהרגשות שלך? אני מאמינה בכל ליבי שיש לך את הסיבות הכי מוצדקות להרגיש את כל מה שמתעורר בך עכשיו, אם זה פחד, אם זה כעס ואם זה כל רגש אחר. הרגש הוא בסך הכל חיבור שלך לחוויה האובייקטיבית שאת עוברת..זה התחושה שלך בתוך המאורע..למה התחושה שלך היא לא לגיטימית? למה היא מגעילה? מותר לך לכעוס כשמשהו או מישהו מכעיס אותך..זו הזכות הלגיטימית והאנושית שלך!..מותר לך לפחד כשמתרחשים דברים שמוציאים מהאיזון והיציבות של חייך..שוב, זו הזכות הלגיטימית והאנושית שלך!..וכך כל הרגשות. לא תמיד נעים וקל להכיל אותם..אבל לבטח הם לא מגעילים. הם שלך והם טבעיים, והם שמאפשרים לך להיות בתוך מה שקורה, להרגיש, לחוות ולבחור לצמוח כמו בפעמים קודמות. וכמו שתצליחי לאט, לאט, גם הפעם..אני מאמינה בך ובכוחותייך בכל ליבי!
יקרה, אני מבינה שכרגע את מוצפת כל כך מהכל..אך כשתוכלי, תנסי לבחון בעין קצת אובייקטיבית ופחות רגשית את מה שהתרחש ומה זה גורם לך להרגיש כלפי עצמך..האם מגיע לך להעליב כל כך הרבה חלקים בך בגלל אכילה לא נכונה? משאירה לך לשאול את עצמך בכנות וברוגע..
שולחת לך חיבוק חזק, חזק, עם המון דאגה, חום ואכפתיות כנה למי שאת. בדיוק כמו שאת.
