רע לי מר לי

[liberally]

רע לי מר לי

שלום וברכה
רע לי בחיים האלה
אני לא הגשמתי את החלומות שלי
כל פעם ניסתי משהו אחר
רציתי לטוס, אבל לא חסכתי כסף
רציתי לעשות פסיכומטרי אך בסוף לא עשיתי
כל הזמן רציתי ליצור מערכת יחסים, והנה מצאתי בת זוג וכיף לי איתה אך אני לא מאושר, רק כשאני איתה אני מאושר, אבל כשאני לבד אני מרגיש משהו ריק...כאילו אני לא עושה דברים למען עצמי...כאילו שבלעדיה אני "לא שווה".. אני עובד במלצרות ואין לי תקווה לחיים, אני רוצה להתפתח אבל אני לא בטוח בעצמי..אני רואה כל מיני אנשים עם תואר ראשון שיושבים בבית ומובטלים..וזה נותן לי חוסר תקווה..אני גם נורא חושש כי אני לא יודע מה אני רוצה ללמוד..אני בטיפול פסיכולוגי כבר שנה וחצי אבל המטפל שלי לא נותן לי פתרונות הוא רק חופר לי...גם כשהתחלתי רק בטיפול היו לי טענות ופסימיות, וגם עכשיו אחרי שנה וחצי כלום לא השתנה בהרגשה..אומנם אני בזוגיות שבחיים לא היתה לי..אבל ההרגשה היא אותה הרגשה של חוסר תקווה לגבי העתיד..אפלה..אני לא יודע לאן אני הולך...לאן פניי מועדות..הכל לא בטוח..הכל מפחיד וחסר בסיס..חסר יציבות..אין לי חסכונות בבנק..אני צעיר בן 25..
אני אומר את זה לפסיכולוג שלי אבל שום דבר לא משתנה זה נשאר אותו דבר ואני בא אליו שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע...
אין לי ביטחון בעצמי
אני לומד כרגע משהו אבל אני נורא פסימי לגבי אם אמצא עבודה בתחום הזה .. ספקן לגבי הרבה דברים
ואנשים אומרים לי שאני לא חייכן ודיכאוני וזה אוכל אותי אני חייב לעשות משהו לגבי עצמי אני חייב להיות שווה אבל אני לא מוצא את הדרך אני לא יודע מה לעשות

 

[יעל ניסן]

הדרך להרגיש "שווה"

ויותר "מלא" היא להתחיל לתת מעצמך.
נשמע כאילו זה הפוך, נכון? אבל בפועל זה לא.

כל מה שתיארת הוא סוג של חיים בהם אתה קם בבוקר וחושב מה אתה צריך לעשות כדי *לקבל* משהו מהחיים הללו. תתאמץ ללמוד - תקבל תואר. תתאמץ לחסוך - תקבל טיסה לחו"ל
אבל שום דבר ערכי בטיסה הזו או בתואר, אלה רק דברים שבא לך תאורטית או כי נדמה לך שיהיה לך כיף בחול, או כי 'אומרים' שחשוב שיהיה תואר... לא שום דבר מוחשי.

איך זה הופך למוחשי בחיים עצמם? כשמתחילים לעשות משהו בעל ערך כמו לעזור לזולת, להתנדב, ליצור... מתחילים בקטן. מוצאים היכן אפשר לתת קצת מזמנך שיעשה הרבה הבדל לאחרים, ומתחילים לתת את הזמן הזה.
מגיעים כל שבוע, ואז פתאום אתה חווה איך מחכים לך כבר, ורוצים שתבוא, וזמנך מוערך... התוקף לערך שלך ושל זמנך מהזולת הוא זה שממלא.

 

[גרא.]

liberally,לפי שעה,אתה יכול להכנס לפורום תמיכה

נפשית למבוגרים.תוכל לפגוש שם באנשים עם בעייה דומה,תוכל לקבל תמיכה ועידוד בנסיונך להתמודד עם
שאלות ובעיות שהחיים במהלכם מעלים.תמיד כדאי להקשיב וללמוד מהתמודדות של אחרים במצבך.
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?forumId=63

 

[נסחפת עם הגלים]

אני יודעת שאולי יתקפו אותי פה

אבל אולי תנסה להחליף לפסיכיאטר במקום פסיכולוג?

לפעמים כדור אחד יכול לפתור מה ששנים של טיפול לא פתרו. התנסות באמת משנה את המוח אבל זה לוקח המון המון זמן, על אחת כמה וכמה בטיפול קונבנציונאלי של שיחות. לא יודעת ככה נראה לי, אתה יודע מה איינשטיין אמר על טירוף? שהוא לעשות את אותה הפעולה כל פעם ולצפות לתוצאות שונות.

אז אולי תנסה לתקוף מכיוון אחר.

נ.ב. לכל המתלהמים למיניהם אני לא אומרת לו איזה כדורים לקחת, אני לא שולחת אותו לאשפוז בכפייה, רדו ממני ותמצאו לכם עץ אחר לטפס עליו.

 

[עפרה מהודר]

לא רוצה לאכזב...

אבל הדעה שלך נשמעת לי סבירה לגמרי.
לא שאני בהכרח מסכימה איתה במקרה הנידון.
אבל בהחלט יש מקרים שבהם טיפול פסיכולוגי לא עוזר,
ויש מקרים שבהם אנשי המקצוע כאן בפורום ממליצים לשקול טיפול תרופתי.
כאמור -- אני לא בטוחה שזה המקרה.

 

[נסחפת עם הגלים]

תודה עופרה

אני חלילה לא מזלזלת באפקטיביות של טיפול פסיכולוגי, אבל אני חושבת שבמקרים של חוסר איזון נוירו-כימי כמו בהפרעות פסיכיאטריות הוא לא באמת יכול להחליף טיפול תרופתי.

לא בטוח שהוא סובל מבעיה פסיכיאטרית אבל טיפול פסיכולוגי אצל אנשים בלי הפרעות נפשיות אמור לכוון ולשאת פרי, ואם אצלו זה מצב עקבי ועיקש אז כדאי לו לשקול את הכיוון הזה. (מה גם שהיום לא צריך להיות "חולה נפש" כדי לקחת נוגדי דיכאון לתקופה כדי לחזור למסלול, נראה לי שזה נפוץ כמעט כמו אקמול).

 

[יעל ניסן]

לפעמים

כל מה שזה אומר שצריך לשנות את הטיפול הפסיכולוגי

אם טיפול "חופר" לא עוזר, סימן שצריך טיפול אחר, כזה שיותר מניע לקום ולעשות ולהתנסות.

ובאופן כללי, אדם בטיפול צריך להיות עם היד על הדופק לגבי ההתקדמות שלו עצמו. אם רואים שלא זזים, לפתוח את זה כנושא בטיפול, להגדיר מטרות ויעדים ואחר כך גם להגדיר מה ייחשב בעיניך כהתקדמות, אחרת הכל יוצא "לא שווה"

 

[נסחפת עם הגלים]

אם באמת מדובר בהפרעה נפשית

אז לא תמיד טיפול פסיכולוגי, גם אם הוא חופר או לא חופר יכול לעזור. למעט במקרים של פוביות וחרדות שבהן cbt יותר אפקטיבי מטיפול תרופתי, במקרים של דיכאון ובמיוחד דיכאון עמיד או דיסתימיה לפעמים טיפול יכול לקחת המון זמן, אנרגיות, כסף עד שרואים תוצאות בזמן שעם כדור מתאים זה הרבה יותר מהיר וקל. וברור שיש מחלות שאיזה טיפול פסיכולוגי שלא תתני לא יעזור כמו סכיזופרניה.

כל זאת במידה ומדובר בהפרעה נפשית, יש עוד אופציה של חוסר התאמה למטפל/טיפול סיפור אחר.

 

[גרא.]

נסחפת עם הגלים,לא ברור לי על סמך התגובה

ההגנתית שלך,הפורום הזה לא שלל תרופות,וודאי לא קבע שטיפול פסיכולוגי מצליח בכל המקרים.
לעיתים הבעייה אי בגישת הטיפול,לעיתים המטפל אינו מתאים,חוות דעת אחרת של פסיכיאטר לגבי טיפול
תרופתי,אותי תתאים,למרות שאני שומע לא מעט חוות דעת שליליות של מטופלים על כך שהטיפול התרופתי,
לא עזר להם במאומה. יתכן במקרה הזה,דווקא תתאים סדנת טיפול קבוצתית שפסיכולוגים מעבירים,יתכן,אי אפשר
להתאים טיפול לאדם בלא לבחון את האפשרות שהטיפול יתאים לו.ובכל מקרהף,הפורופ הזה לא יצא חוצץ נגד
טיפול פסיכיאטרי,מי שמנו?

 

[נסחפת עם הגלים]

נכון גרא

אבל אם זכור לך לפני כמה זמן היתה מישהי ששאלה איך לגרום לחברתה ללכת לטיפול, ואז מישהו שם אמר שאני מגזימה ושולחת אנשים לאשפוז בכפייה...

 

[גרא.]

נסחפת עם הגלים,אשפוז בכפייה אינו בהכרח טיפול

תרופתי בכפייה.כך למשל טיפול באנורקסייה,או טיפול אחרי נסיון התאבדות.איני רשאי לשלול על הסף טיפול
תרופתי,מאחר וזו אינה יכולה להיות החלטה שלי,אלא של פסיכיאטר,ואלה כידוע יכולים גם לטעות. לא כן?

 

[עפרה מהודר]

היי

נשמע שבאמת לא טוב לך במצב הנוכחי. אם כי אני לא בטוחה שאובייקטיבית, המצב שלך כל כך גרוע כמו שאתה מרגיש.

בכל אופן רציתי לשאול משהו:
איך היה המצב שלך כשהיית בבית ספר?
האם שירתת בצבא?
האם גם במסגרות אלה הרגשת רע, או שזה רק עכשיו?

האם היה לך קשה בלימודים בבית הספר כמו בלימודים לפסיכומטרי?