רע לי בנשמה

[דנה אא]

רע לי בנשמה

מצטערת שפתחתי שרשור חדש, אבל זה פשוט נושא לגמרי אחר. זה נוגע ל- IVF . עד עכשיו חשבתי שהבעייתיות בנושא זה הזריקות, טונות התרופות , ההרדמה וכיו"ב. אז התחלתי קצת לשאול את אילו שהצליחו ועכשיו התכתבתי במסרים עם מישהי שהצליחה מכאן, ומסתבר שאחד הדברים שכנראה מביאים להצלחה זה מנוחה כמעט טוטואלית לאחר החזרת העוברים. נשים ששוכבות במיטה בימים אחרי, ומגישים להן הכל והן לא מנקות. וזה כל כך מייאש אותי , כי אני לבד ואין אף אחד שיעזור לי . ואני מתחילה לחשוב - מה אני אקח מונית הביתה לאחר ההחזרה (איכילוב זה עשר דקות מהבית שלי) ואיך אגיע למונית ומאיפה אזמין אותה .ויש לי קומה לעלות ברגל וצריך להתפלל שהמעלית לא תחליט לא לפעול, כי אז יש לי לטפס שש קומות ברגל. ואיך אסתדר עם האוכל.ומה אני לא ארחץ כלים(גם אם אקנה אוכל מוכן)ולא צריך לחמם בסיר או בתנור ולקום לבדוק שכבר מוכן. ואני אשתגע אם אני אשכב רוב הזמן. בקיצור מתחילה לחשוב על כל הפעולות הקטנות היומיומיות שעושים אותן אוטומטית. וחטפתי כזה יאוש. לא מספיק שאני "זקנה" ( כמעט בת 43 ), ולא מספיק שאר הקשיים בטיפולים - הנושא הזה של המנוחה גומר אותי. דנה העצובה, עצובה

 

[gulij]

אל תיהי עצובה דנה../images/Emo24.gif

אני לא יודעת ממי בדיוק שמעת על המנוחה המוחלטת, אבל אני די בטוחה שלא הבנת את העניין בבירור. נכון שרצוי לנוח (הרופא שלי אומר רק יום אחד או מקסימום יומיים) אבל אין הפירוש לא לקום מהמיטה לגמרי (ויתקנו אותי כאן שאר הבנות אם אני טועה), אני בכל אופן קמה, מצחצחת שיניים, אוכלת, רוחצת כלים, מתקלחת, יורדת ועולה במדרגות (לא בריצה...) ואפילו הלכתי לעבודה ולאוניברסיטה יום וחצי אחרי ההחזרה. נכון שאני עדיין לא בהריון, אבל לא נראה לי שזה בגלל שלא קשרתי את עצמי למיטה (אני מקווה

)

 

[זקיקית היחידה]

דנה, אין איזה חברה/ה

מכר/ה, קרוב/ה, שיכולים להתלוות אלייך ביום הזה? אני מקווה שכן, אבל אם לא - נסי לארגן לעצמך כמה שיותר דברים (אוכל מבושל מוקפא, פינוקים ליד המיטה, ספר, סרט, כל דבר שעושה לך טוב ליום-יומיים, ונסי בהקדם האפשרי לפתוח כאן הודעה על מועד ההחזרה- אולי אני או מישהי כאן תהיה פנויה להתלוות אלייך. אני זוכרת, שטוויטי מפורום הריון אחרי טיפולים עשתה הכל לבד. את יכולה לשלוח לה מסר, ולבקש ממנה הסברים על התיפקוד שאחרי. היא אומנם מהצפון, אבל היא תשמח לענות ולעזור (ויש לה "עבר עשיר" בהפריות). בהצלחה!

 

[רומי 007]

דנה

אני מוכרחה להרגיע אותך ששום דבר מהפעולות שתארת לא ישנו את מצב העוברים. העובר הוא כל כך זעיר מיד לאחר ההחזרה שאין שום צורך במנוחה טוטלית כפי שאת מתארת כדי לשמר את הדבקותו - לאחר שהתרחשה - לרחם. גם אני גרסתי תמיד, כמוך, שלא צריך להתנהג לגמרי כרגיל ולא לעשות מאמצים פיזיים מיוחדים כמו התעמלות אבל אין שום משמעות לטלטולי הדרך הקלים או לקימות מהמיטה. אם תחשבי בהגיון, הרי דווקא הפעלת לחץ מקומי למשל בעת מתן שתן או יציאה בעצירות יכולים להיות הרבה יותר משמעותיים מאשר עליה במדרגות. ובכל זאת, עוד לא שמענו שבגלל דברים כאלה אין השתרשויות. אולי יעודד אותך לשמוע את הדבר הבא: בכל הטיפולים שלי שכבתי אחרי ההחזרה במיטה בבי"ח יותר משעתיים ולעיתים אף שלוש. הרמתי רגליים, כיווצתי ישבנים, הלכתי לאוטו כשאני נתמכת על ידי בעלי כמו נכה וכו'. דווקא בטיפול בו הצלחתי יצאתי מהמחלקה אחרי שעה בלבד, נסערת כולי ומרימה תיק כבד (כמה בכיתי על זה כאן בפורום! אולי מישהו זוכר, היתה איתי בחדר במקרה איזו ידידה של בעלי מהצבא עם בעלה והם בדיוק הגיעו לעשות גרידה כי "התפלק" להם הריון לא רצוי בסמוך להולדת הבן השני שלהם, מסכנים שכמוהם. רתחתי והתעצבנתי על הדרך הנונשלנטית בה דברו בנוכחותנו על הרצון בסיום מהיר של "כל העסק הזה" אחרי שאנחנו התוודינו באזניהם על הקשיים שלנו בשנים האחרונות ועל כמיהתנו לילד. בסוף לא יכולתי לסבול את ההתבדחויות של בעלה וקמתי ועזבתי את החדר עם התיק הכבד עלי), בדרך היו טלטלות רבות והייתי כולי רגשות אשמה. נשבעתי לעצמי שאנסה לשכב בבית מספר ימים אבל בלית ברירה עשיתי די הרבה דברים בבית. והסוף הטוב ידוע. דווקא מהטיפול הזה נולד בננו. אז יקירתי - החששות מIVF ברורים אף כי לאחר שתעברי את הפעולה תדעי שהיא באמת נועדה לבני אדם ולא נוראית כפי שהיא נשמעת. כשמדברים על מנוחה אין הכוונה למנוחה כפי שאת מתארת. תוכלי לבקש מחברה בתבוא איתך להחזרה ואם לא תרצי להחשף אני בטוחה שתמצא גם מתנדבת מהפורום הזה שתשמח לבוא איתך. להגיע הביתה זו לא בעיה ומספר טלפון של מוניות איכילוב יש במחלקה ויגיעו לקחת אותך מפתח הבניין ועד הבית. אין שום סיבה שהמעלית לא תעבוד, נכון? זה סתם חשש לא סביר. וגם אם נניח לא תעבוד - את תעלי לאט לאט ותגיעי הביתה ואז תשבי. זה לא יהיה לך קשה, לא עברת ניתוח בכף הרגל ככלות הכל. פעולת ההחזרה לא כואבת ואת לא תרגישי שום שוני פיזי אחרי שתצאי מבית החולים. השוני היחיד הוא נפשי. את תלכי הביתה מאושרת ותדעי שכרגע גדלים ברחמך הילדים שלך. כל הדרך, וגם במדרגות או במעלית את תחשבי מחשבות חיוביות וחמות על הרחם שלך ותחממי אותה בעזרת מחשבות על צבעים חמים כמו כתום צהוב וזהב. ותזכרי כל הזמן שאת נותנת לעצמך את המתנה הכי יפה שאי פעם נתת לעצמך זה הכי חשוב בעולם וזה בכלל לא עצוב, נכון? בפורום הזה הצלחנו כבר להוכיח אמפירית שלא העדר מנוחה ולא עצבנות וקריזות ואפילו לא אבל על מוות של אדם קרוב חלילה ולא שום דבר חיצוני אחר לא השפיעו על הקליטה. בIVF יש כל מיני גורמים להצלחה אבל לצערנו, כמעט אף אחד מהם לא תלוי בהתנהגות שלנו המטופלות. שהרי אחרת היינו כולנו ממלאות בצייתנות את "הכללים" ומצליחות בקלי קלות, לא? שיהיה לך לילה טוב, תראי סרט נחמד בטלויזיה, תשתי לך כוס תה עם קצת קינמון ותרגיעי את עצמך לפני השינה במחשבות חיוביות.

 

[k o k o p e l i]

רומי...כתבת מקסים....

ודנה.. אני חושבת שלהודעה שלך פשוט מתנקזים כל מיני פחדים.. וזה הכי טבעי שזה יקרה. בשום מקום לא כתוב מנוחה מוחלטת, וזה כמו שכתבו לך לא מהווה תנאי להצלחה. אולי זה החששות מהתהליך עצמו, אולי זה הצורך בפינוק מסביב, בהתמודדות עם ה"לבד" שאת נמצאת בו כרגע? מציעה לך לנצל את הפורום הזה, מעבר לשאלות ידע, גם לשיחות של שיתוף, באופן גלוי או במסרים. עוצמות החיבוקים, גם הוירטואלים, מדהימות ויכולות לעזור.

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

מנוחה מוחלטת = קליטה? הלוואי...

הפורום הזה היה נסגר מאוד מהר אם זה היה ככה. יש לי חברה שביום של ההחזרה הופיעו אצלם בבית חברים והזמינו אותם לטיול ג'יפים. הם לא מצאו שום תרוץ למה הם לא יכולים לבוא, והחליטו להצטרף. היא ישבה כל הטיול עם ידיים על המושב וטוסיק באוויר. ואחרי 8 חודשים נולדו תאומות.

 

[קליאו]

ביציאה מאיכילוב יש מוניות בשפע../images/Emo3.gif

 

[טליושה]

דנה מבינה את הרגשתך מאוד. אולם

חייבת לעודד אותך. ראשית את צודקת הקושי לא נמצא בזריקות ובבדיקות הרבות (לאחר שמתרגלים), הקושי העיקרי שאני חווה הוא אי הוודאות. הציפיה והדאגה. שנית לא ידוע לי ולא שמעתי את זה מאף אחד מהפרופסורים הדגולים אשר מטפלים בי שצריך מנוחה טוטאלית. יותר מכך אתמול יום שישי הייתי בהחזרה (זה ivf שלישי שלי), שאלתי את הדוקטור מתי לחזור לעבודה? ותשובתו היתה שכבר ביום ראשון אני יכולה. הוא לא אמר דבר על מנוחה טוטאלית, וגם במכתב השחרור מבית החולים שבו מציינים הוראות להמשך טיפול אין דבר על מנוחה טוטאלית. (אמנם כתוב 7 ימי מחלה), אבל בכל פעם ששאלתי את הרופא מה מותר ומה אסור לעשות לאחר החזרה אמרו שצריך לחיות שגרה רגילה ללא מאמץ מיותר או עשיית דברים שאיני רגילה בהם. חשוב לי להדגיש ממש כדי לעודד אותך- גם אני לבד, לצערי הרב, הלוואי היה לי בן זוג אבל הוא עדיין לא הגיע.... גם אני בגילך, ולא שמעתי שאסור לי לקום להכין אוכל, או לצאת מהבית. נכון אני משתדלת לקחת את החיים יותר ברגוע בימים שאחרי, מתכוונת לחזור לעבודה רק ביום שלישי אבל זה יותר משום הצורך שלי לנוח נפשית עם עצמי לאחר הימים האינטנסיביים רגשית של הטיפול. אני דואגת מראש שיהיה לי מה שאני צרכה בבית, אבל גם יוצאת למכולת, מבשלת ועושה דברים נינוחים בבית. סיפור לסיום: ביום חמישי פגשתי חברה שגם עברה ivf ויש לה זוג תאומים חמוד. היא סיפרה ששמעה כי בתקופה הראשונה שעשו את הטיפול הזה והנשים היו צרכות להיות כשבוע בבית החולים לאחריו ולנוח. כל הנשים שכבו במיטות ולא קמו, היחידה שאצלה נקלט היא זו אשר קמה ממיטתה והסתובבה במחלקה. אנא עזרי כוחות לטיפול מוצלח, שאלי את הרופא המטפל שלך על מה שמטריד אותך ואל תייצרי דאגות מיותרות (קל להגיד), חיבוק חזק ומעודד שיעבור לך הכל בשלווה והצלחה.

 

[דנה אא]

טליושה , אהבתי

את הסיפור שלך

 

[פּוֹנְג]

כן בהחלט, את יכולה לפנק את עצמך

במונית לאחר ההחזרה. מגיע לך. (כל זאת אם אין חברה או קרובת משפחה שיכולים להיות איתך לאורך כל היום הזה) ובנוגע למנוחה אחרי ההחזרה - אין הצדקה רפואית לכך היום בכל בתי החולים בהם עושים הפריות שינו את ההנחיה ואין צורך לשכב לאחר החזרה. אמנם לא עושים פעולות גופניות קשות (הרמת דברים כברים, או התעמלות מסיבית) אבל לא מחייבית מנוחה. כך שעלייה מתונה במדרגות אפילו אם זה שש קומות (מהפתאום שהמעלית לא תעבוד באותו היום) לא תפגע בך. את בטח יכולה לרחוץ כלים ולקום מהמיטה ולא להשתגע. את לא חולה, את רק בהריון.

 

[קליאו]

ולי יש שאלה בקשר לשאיבה

מישהי עברה בהרדמה מקומית? האם הרגישה כאב, ולמה לא בכל מחלקה מבצעים בהרדמה מקומית(במקום כללית) כלומר מציעים או הרדמה כללית או ללא הרדמה כלל. אני מתעקשת לא לעבור הרדמה מלאה.

 

[לי מ ו ר]

כן, אני

מרגישים את השאיבה אבל זה לא משהו בלתי נסבל. מכיוון שכבר כתבתי על זה הרבה בפורום, את יכולה לפנות אלי במסר לשאלות. הרופא שלי טען שלא כולן יכולות לשכב ולהרפות את הגוף ולכן לא עושים את זה באופן גורף. את כל השאיבות שלי עשיתי בהרדמה מקומית, כולל שאיבה של 23 ביציות.

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

אני עברתי פעם שאיבה בלי הרדמה בכלל

היתה ביצית אחת והיא היתה ממוקמת נמוך.

 

[עמית@]

אל תנוחי יותר מדי.

מקווה שהפעולה תעבור חלק, יש נשים שאפילו לא מרגישות יותר מדי נורא אחרי השאיבה, קחי מונית, סעי בנחת (אולי באמת חברה? או מישהי מהפורום?) תנוחי ביום שאחרי, וזהו, תמשיכי כרגיל, תבשלי, תאכלי, תזמיני טייק אווי מפנק ומשמין

וזהו, מה תעשי בהריון?

 

[שרוןשלעידו]

דנה'לה יקרה../images/Emo50.gif

לדעתי מה שמפחיד אותך יותר מכל זה לעבור את תהליך ההמתנה וחוסר הוודאות לבדך... לפיכך, מציעה לך: *להעזר בחברים/ות בפורום ומחוצה לו וכמובן בבני המשפחה המורחבת. *לקבל עזרה מקצועית ותמיכה (פסיכולוג/ית,קב' תמיכה למטופלות פריון וכדומה.) אני מודה ומתודה שזה כלל לא פשוט לעבור את מסכת הייסורים הזאת לבד, אולם אני משוכנעת שיש בך את הכוחות למצוא את הדרך הטובה ביותר בשבילך ולהצליח בה. אני משוכנעת כי יש בפורום רבות (ואני בינהן) שתשמחנה לעזור לך בתקופה זו (את יכולה לפנות במסר). שרון

 

[לי מ ו ר]

דנה

אין ספק שלעבור לבד את הטיפולים זה לא קל, אבל בסופם המתנה הגדולה ביותר. אתלנו בבית החולים קמים שתי דקות אחרי החזרת העוברים והולכים הביתה. רוב הפעמים הבאתי את האיש שינהג הביתה, ויעזור לי להגיע למיטה כמו נכה. היה לי סבב שהרגשתי לא טוב, ושכבתי שבוע וחצי אחרי ההחזרה, ולא נקלט. דווקא הסבב המנצח שלי, היה זה שנסעתי לבד לבית החולים, קמתי מההחזרה והלכתי לעשות קניות בסופר, נהגתי הביתה, והלכתי לאכול בחדר האוכל. יומיים אחרי כבר חזרתי לעבודה בפול מרץ, הרמתי ילדים קפצתי השתוללתי, ובסופו של אותו סבב הלא יאומן קרה והגיעה התשובה שכל כך ציפינו לה. גם אחרי השאיבה אני כמה כבר אחרי צהריים מאוששת לחלוטין. מה שכבר המליצו לך, ואני קצת אחזור על הדברים, זה להעיזר במי שאפשר, מתי שצריך. וחוץ מזה אם הכלים יחכו בכיור יום וחצי העולם לא יתמוטט.

 

[תמר27]

ענו הכל לפני, אז ../images/Emo24.gif

 

[דנה אא]

המון תודה למעודדות

במחשבה שניה עושה רושם זה אילו שבקצוות- או אילו שהכי משתוללות או אילו שהפכו לזומבי

ועוד שאלה- שכבר שאלתי ואשאל שוב: לגבי הדיכוי בIVF - כל התרופות מתחילות להינתן ביום ה21 , או שיש תרופות דיכוי שניתנות עם תחילת המחזור?

 

[דנה אא]

התכוונתי אילו שמצליחות

 

[s h i r a 3 0]

הי דנה. לשאלה הראשונה כבר ענו לך

ורק רציתי להוסיף משהו שאמר לי הרופא, כשהיה בטוח שאני בלחץ היסטרי בגלל שבאסותא לא נותנים יותר לשכב אחרי ההחזרה (הייתי בלחץ כי התנאים באסותא מלחיצים אותי). ההסבר שלי לא יהיה מעולה - אבל פחות או יותר: הוא אמר שיש ברחם כמה מנגנונים שאינם מאפשרים לביצית המופרית לצאת. א. רירית הרחם מחזיקה אותה. ב. מבנה הרחם הוא כזה, שכאשר אנו עומדות כוח הכובד עצמו אינו מאפשר לה לצאת, כך שדווקא עדיף לעמוד. ובסופו של דבר, לדבריו, שום דבר שנעשה בשלב ההחזרה לא ישנה. זה הרגע שבו צריך את מגע הקסם של המזל הטוב. ולשאלה השניה שלך - יש פרוטוקול קצר - שבו מתחילים את הדיכוי (דקפפטיל) ביום השני או השלישי למחזור - ויום אחר כך מתחילים את הגונל או המנוגון. הבחירה נעשית כמובן על פי התגובות שלך ומה שמתאים לך. אצלי זה עבד מצויין.