הטקסט לטובת אלו שלא רואים קישור
ההונאה שנושאת הלפיד
סקר שהתפרסם היום מראה שאם היו מתקיימות בחירות כיום - יש עתיד היתה המפלגה הגדולה בכנסת, והליכוד ביתנו היה צונח לו אל 22 מנדטים.
בפוסט הזה אנסה לנתח את ההגיון, אם ישנו, בנתון הזה.
מדינת ישראל מתמודדת עם בעיות בארבע מישורים: מדיני, בטחוני, כלכלי וחברתי. והן, הבעיות, שזורות וקשורות זו לזו. ואלו הן הבעיות הדחופות ביותר העומדות על סדר יומה של הממשלה הבאה של מדינת ישראל:
1. בטחונית: חבית החומר נפץ הנקראת `איראן גרעינית` ירדה אמנם מהכותרות, אך לא מהפרק. לאור פרסומים חדשים על סרכזות חדשות ומתקדמות בנתנז - החבית הזו מאיימת מתמיד. (ולמרות שנתניהו הוזיל את משמעותה כשניסה לשחק בה כקלף בחירות, למרות זאת, האמת הפשוטה ברורה לכל מתבונן, אם הוא מתבונן)
2.מדינית: מגמת הגינוי והבידוד כלפי מדינת ישראל לא עוצרת לרגע. האוירה הימנית בממשל הישראלי דוחף עוד ועוד אנשי רוח, אקדמיה ושלטון בכל רחבי העולם המערבי לעבר מדיניות נטולת אהדה כלפי הישראלים. המגמה הזו באה לידי ביטוי לפני כמה חודשים בהצבעה באו"ם בעד כינוון מדינת פלסטין, הצבעה כואבת מכיוון רוב ידידותיה של מדינת שיראל, ובמיוחד יש לציין את הצבעתה של אחת הידידות החשובות ביותר - גרמניה.
3. כלכלית: מדינת ישראל סובלת מגרעון עמוק של 40 מליארדי שקלים, גרעון שצנח לו משומקום, גרעון שטומן בחובו, כך לפי הכלכלנים באוצר, עוד גרעון פוטנציאלי של 20 מליארדי שקלים.
4. הבעיה החברתית: הריכוזיות בשווקים לא מראה שום סימני נסיגה. נהפוך הוא. יושבים כמה מהפטרונים שמרכזים בידיהם כוחות מענפים שונים במשק - וצוחקים כל הדרך אל הבנק שמצידו מתמודד עם הסדרי החוב הכפויים שלהם. גם הבנקים מציגים חזית אחידה וסוגרים כל אפשרות בכל הנוגע לתחרותיות ופתיחות בשוק הבנקאות. העסקים הבינוניים והקטנים ממשיכים להלחם על כל שקל ולסחוב על הגב את ה`שוטף + 90` המכוער של כל הגופים הגדולים המקבלים מהם שירות. הגופים הפיננסיים הגדולים ממשיכים למנוע את התאחדות העובדים שלהם. וועדי העובדים בכל הגופים הממשלתיים ממשיכים לאלץ את המדינה לסחוב משכורות נפוחות עבור פקידות מסואבת ועובדי מדינה עצלים.
איפה החרדים ממוקמים בכל בעיותיה הקשות של מדינת ישראל?
מדיניות ובטחון לא רלוונטיים בהקשר החרדי. הם נייטרליים ומאפשרים, בדרך כלל, מרחב פעילות ומשילות קואליציונית נוחה.
ההקשרים בהם סופגת החברה החרדית את האש התקשורתית הם הכלכליים והחברתיים.
קצבאות החרדים, להלן קצת מספרים: לפי אומדנים מקובלים, קצבאות האברכים מסתכמות ב 763 מליוני שקלים לשנה. התקציב השנתי של מדינת ישראל עומד על 350 מליארד שקלים. 763 מליוני שקלים מתוכו מהווים 2 פרומיל. חמישית האחוז. הגרעון השנתי עומד על 40 מליארדי שקלים.
החלק היחסי שהיה נחסך לו היו מתבטלות קצבאות האברכים: פחות משני אחוז. כן. חלקם היחסי של החרדים בגרעון הכלכלי הלאומי עומד על פחות משני אחוז.
שאלת רשות: בכמה היה מוערך חלקם של החרדים בגרעון הלאומי, לו היה מחושב לפי ההתעסקות התקשורתית בו?
מעגל העבודה: אכן, האולוסיה החרדית חלשה כלכלית, מוחלשת מבחירה. הבחירה שלא לשרת בצבא היא זו שדוחקת את רגלי חלק גדול מהחרדים הצעירים למעגל לימוד התורה וממילא לעניות. אכן, נקודה זו צריכה טיפול. לו ניתן היה לחרדים לצאת למעגל העבודה ללא הגבלות - חלק בלתי מבוטל, אולי אפילו רובם - היה מצטרף למעגל העבודה אחרי כמה שנות לימוד תורה בודדות ואולי אף פחות מזה. אמדן נזקים כתוצאה מחסרון כח העבודה החרדי במשק: 9 מליארדי שקלים.
אבל... "לצאת לעבוד בלי לשרת בצבא?!" זועק הלפיד התורן, "לא נוותר על השוויון בנטל!"
אז בואו נדבר על השוויון בנטל. אני מחלק את ה`שוויון בנטל` לשני הבטים: ההבט הפרקטי וההבט המוסרי.
מההבט הפרקטי - חסרונם של החרדים לא מורגש בצבא וכל מי שאומר אחרת, חשוד בעיני בנגיעה או ברכיבה על הגל הפופוליסטי הנוכחי. גם ראשי הצבא, בקול ענות חלושה, מודים שהם לא זקוקים לחרדים. רק הם מוסיפים, שניתן לבנות מערכות שיקלטו את החרדים. ויהיה מה לעשות בהם. אבל, כרגע, ברור שהצבא מסתדר יפה מאד, וללא מחסור בכח אדם, גם ללא החרדים.
מאידך, קליטת חרדים בצבא, בשל חוק חופש הדת, תתבטא בעלויות גבוהות, בכל הפרמטרים: כשרויות, תפילות, חגים ושאר שירותי דת, הכשרה, השכלה ומשכורות לנשואים (72% אחוזים מהמשרתים החרדים יהיו נשואים). מסקנה: מההיבט הפרקטי אין אינטרס לגייס חרדים. נהפוך הוא.
מההבט המוסרי: החרדים חיים במדינה, הצבא מגן עליהם, מאפשר להם לנהל את חייהם בביטחון. המדינה מספקת להם מסגרת קהילתית, סוציאלית ואזרחית. לעומת זאת, החרדים לא נוקפים אצבע לתמוך במוסדות הבטחון, החברה והרווחה. (האמת היא שהם נוקפים אצבע, אך באחוזים שוליים עד זניחים) מסקנה: לא צודק. עוול. (ישנם טיעונים מוסריים המצדיקים את ההשתמטות החרדית מהשירות הצבאי, הבטחוני או האזרחי אבל אני לא מתכנן לדון בהם כעת אלא לצאת מהנחה שאכן - יש כאן עוול מוסרי) כעת נבוא חשבון רציונאלי: כואב, מעצבן ומרגיז לחשוב שאחוזי החרדים בבתי הקברות הצבאיים שואפים לאפס. מרגיז לחיות עם עוולה.
ואיפה ממוקמת העוולה הזו ברשימת הבעיות הדחופות איתן צריכה המדינה להתמודד?
לכאורה אי שם. אבל לא. אנשי תקשורת (ואני בטוח שיש כאן יד מכוונת) מצאו לנכון כבר אז, בתקופת המחאה החברתית ז"ל, לפמפם את הבעיה הזו ללא הרף, לא לתת לה לרדת מסדר היום. במבט לאחור, זה היה ממש מסע מתוכנן. לא היה צורך ביותר מזה. משם כדור השלג המשיך להתגלגל. יאיר, שמכיר את הטרנד הזה מימי אבא העליזים, הפיק את הלקחים שאבא לא הפיק: ממשלת ברזל במפלגה, ורדיפת חרדים במסכה אוהדת. הוא הצליח מעל ומעבר למשוער, בין היתר, בשל עבודת החריש העמוק בדעת הקהל שנעשתה עוד כשנה לפני יציאתו לפוליטיקה. לזאת אני קורא הונאת הציבור.
נ.ב. להשתדל להביא טקסט ולא רק קישור
