../images/Emo93.gif שוב סדאם הזה מפחיד אותי../images/Emo93.gif
עוד באותו ערב מתוח כשכלום לא ודאי ורק הפחד מחלחל פנימה מבלי שנדע מה יהיה מה קורה והכל מעורפל ותחושה של סוף העולם באוויר בשעה 21:00 קיבלתי טלפון מבעלי והוא אומר לי כך: אל תלכי לישון הלילה תהיה מוכנה וערוכה יש סבירות גבוהה שהלילה תפרוץ מלחמה. אל תכנסי ללחץ אני לא בעבודה גייסו כבר משעות הבוקר אבל לא רציתי להדאיג אותך אז קחי בחשבון שאת לבד עם הילדים ואת די פחדנית אז אולי תתקשרי לאמא שלך שתבוא ותהיה איתך כמה ימים ואל תדאגי תעשי מה שאומרים בתקשורת והכל יהיה בסדר. ואני וואו יישר קיבלתי פיק ברכיים התיישבתי לבד. הילדים כבר היו במיטות ישנים שלושתם בחדר אחד. טוב חשבתי להעיר אותם לא כדאי לא, לא, אני לא אפחיד אותם, רק רציתי להעביר אותם אלי לחדר חדר השינה שלי היה החדר האטום, טוב התיישבתי והכנתי לי קפה בלגימה הראשונה שלי הכוס נפלה לי מהיד כי היד שלי רעדהההה חזק והחלטתי לא להזעיק את אמא שלי ורציתי להתמודד לבד. טוב קדימה ההכנות כל המסכות מעל הארון קיר למעלה, ואני לא בדיוק 2 מטר גובה וסולם, היה אבל במחסן ואני לא ארד עכשיו למחסן ואשאיר את הילידים לבד אפילו לא לשניה. אז לקחתי כסא רחב ומעליו הנחתי עוד כסא שרפרפ וטיפסתי על שני הכסאות הגעתי למסכות המפחידות ופתאום נפלתי כזו נפילה וכל המסכות המזורגגות על ראשי והקרסול שלי זז מהמקום ואני כמעט התעלפתי מרוב כאב חשבתי שאני מתה לא יכולתי לנשומ ועם כל הכאב הזה לא צייתי אפילו אי לא יצא לי מהפה מרוב פחד שהילדים שלי לא יתעוררו ויבהלו ממש בצליעה קשה דידתי לסלון ורק שם בכיתי מרוב שכאב לי בכיתי חרישית והשעה הייתה כבר 22:00 ועכשיו מה אני יעשה אני לבד עם שלושה ילדים קטנים בעלי לא יבוא ולאמא לא רציתי להתקשר במיוחד לא אחרי שנפלתי חשבתי מה עכשיו היא תבוא ותצטרך לטפל בי ובילדים ומי יודע מה יקרה בעוד שעה. אז חבשתי את הרגל לבד בתחבושת אלסטית ולקחתי כדור נגד כאבים. וככה ישבתי שלוש שעות בוכה בשקט כי כאב לי מאוד מאוד והפחד הזה אוף ואני לא יכולה לישון כי אני על המשמר ואז הגיעה ההודעה הכי מפחידה להכנס לחדרים האטומים. ניגשתי בשקט לילדים הערתי אותם ואמרתי להם טוב חייבים לחדר האטום. אבל כל ההכנות הנפשיות שעשיתי להם לפני פשוט לא עבדו. הם באו אלי לחדר שלושתם רעדו והגדולה התחילה להקיא בלי שליטה ושני האחרים אחריה ואני באמת לא יודעת מאיפה קיבלתי כוחות באותו יום פשוט יצאתי מהחדר הבאתי קערת מים ושטפתי להם את הפנים והבאתי להם לשתות ורק הרגעתי במשך שעה שעתיים וכשהם ראו שכלום לא קורה הם התחילו טיפה להרגע ואוףףף החדר היה מסריח מכל הקיא שלהם ולא יכלתי ממש לנקות ביסודיות זה על השטיח מקיר לקיר שטיח וורוד עתיק שהפכ בין רגע לצבע מכוער עם ריח לא נעים. וככה זה היה בימי המלחמה הראשונים. אחרי שלושה ימים בעלי חזר הבייתה ורק אז הוא לקח אותי לרופא לבדוק מה עם הרגל, ממש לא יכולתי לדרוך עלייה והייתי מאופקת רק לא לזוז מהילדים שהיו כל כך מפוחדים שיטטט באוקצור היה לי שבר רציני והרופא אמר לי איך החזקת מעמד עם כאבים כאלה ועם כף רגל כל נפוחה וכחולה מהמכה זה שבר מאוד קשה וכאבים נוראיים אני לא מבין איך יכולת לסבול, אמרתי שלא הייתה לי ברירה ולא רציתי להתקשר לאף אחד כל אחד היה עסוק בלשמור על משפחתו ולקחתי כדורים נגד כאבים בכמויות. אז את שארית ימי המלחמה הארורה הזו ממש מלחמה פסיכולגית ששיגעה את כולם ואני עם רגל שבורה שגם גבס כבר אי אפשר היה לעשות אז שמו לי גבס חלקי וחבשו לי בצורה כזו שבקושי יכולתי ללכת ככה הייתי חודשיים.(אגב העצם הזו נישארה בולטת מאז) אבל בתוך כללללללל המלחמה הזו היו גם קטעים מצחיקים חבל"ז ואחד מהם אני החלטתי להיות גיבורה ואיך שהיה איתותת כזה זוכרים לפני הנחש אז רצתי למרפסת ובעלי היה עם הילדים בחדר משחקים מונופול אני במרפסת פתוחה מסתכלת למטה ואני רואה את השכנה שלי עם הכלב הענק שלה, הכלב פתאום התנפל עליה והפיל אותה ארצה והיא צרחהההההה ואני נישפכתי מצחוק ותוך חצי שניה נחש צבע והכלב לא נתן לה לקום ואני צחקתי בקול חחחחח ממש ובעלי בא בריצה להכניס אותי לחדר הוא שמע את הצחוק ההסטרי שלי וחשב שאולי נגנב לי הראש אז הוא בא אלי בשקט מאחורה ותפס אותי ואני ניבהלתי וצעקתי חזקקקקק אמאאאאאאאאאא והוא מסכן מהצעקה שלי ניבהל ונפל ושנינו אחרי זה נישפכנו מצחוק כשסיפרתי לו על הכלב והשכנה ולמה צחקתי והוא אמר שפחד שניגנבתי לכן בא בשקט מאחורה בקיצור היה צריך להסריט את זה. זה אחד מהמון קטעים מצחיקים בין כל הפחד של הנחשים באותה תקופה. אז עכשיו אני החלטתי שום מסכות שוב כלום אני שומעת משו אני יורדת למקלט מקסימום וגם זה לא בטוח אז מה שהיה יהיה כוסמקקקקקקקקק סדאםםםםםםםם שוב באת לנו למעעעעעעעע מניוקקקקק מוניק
עוד באותו ערב מתוח כשכלום לא ודאי ורק הפחד מחלחל פנימה מבלי שנדע מה יהיה מה קורה והכל מעורפל ותחושה של סוף העולם באוויר בשעה 21:00 קיבלתי טלפון מבעלי והוא אומר לי כך: אל תלכי לישון הלילה תהיה מוכנה וערוכה יש סבירות גבוהה שהלילה תפרוץ מלחמה. אל תכנסי ללחץ אני לא בעבודה גייסו כבר משעות הבוקר אבל לא רציתי להדאיג אותך אז קחי בחשבון שאת לבד עם הילדים ואת די פחדנית אז אולי תתקשרי לאמא שלך שתבוא ותהיה איתך כמה ימים ואל תדאגי תעשי מה שאומרים בתקשורת והכל יהיה בסדר. ואני וואו יישר קיבלתי פיק ברכיים התיישבתי לבד. הילדים כבר היו במיטות ישנים שלושתם בחדר אחד. טוב חשבתי להעיר אותם לא כדאי לא, לא, אני לא אפחיד אותם, רק רציתי להעביר אותם אלי לחדר חדר השינה שלי היה החדר האטום, טוב התיישבתי והכנתי לי קפה בלגימה הראשונה שלי הכוס נפלה לי מהיד כי היד שלי רעדהההה חזק והחלטתי לא להזעיק את אמא שלי ורציתי להתמודד לבד. טוב קדימה ההכנות כל המסכות מעל הארון קיר למעלה, ואני לא בדיוק 2 מטר גובה וסולם, היה אבל במחסן ואני לא ארד עכשיו למחסן ואשאיר את הילידים לבד אפילו לא לשניה. אז לקחתי כסא רחב ומעליו הנחתי עוד כסא שרפרפ וטיפסתי על שני הכסאות הגעתי למסכות המפחידות ופתאום נפלתי כזו נפילה וכל המסכות המזורגגות על ראשי והקרסול שלי זז מהמקום ואני כמעט התעלפתי מרוב כאב חשבתי שאני מתה לא יכולתי לנשומ ועם כל הכאב הזה לא צייתי אפילו אי לא יצא לי מהפה מרוב פחד שהילדים שלי לא יתעוררו ויבהלו ממש בצליעה קשה דידתי לסלון ורק שם בכיתי מרוב שכאב לי בכיתי חרישית והשעה הייתה כבר 22:00 ועכשיו מה אני יעשה אני לבד עם שלושה ילדים קטנים בעלי לא יבוא ולאמא לא רציתי להתקשר במיוחד לא אחרי שנפלתי חשבתי מה עכשיו היא תבוא ותצטרך לטפל בי ובילדים ומי יודע מה יקרה בעוד שעה. אז חבשתי את הרגל לבד בתחבושת אלסטית ולקחתי כדור נגד כאבים. וככה ישבתי שלוש שעות בוכה בשקט כי כאב לי מאוד מאוד והפחד הזה אוף ואני לא יכולה לישון כי אני על המשמר ואז הגיעה ההודעה הכי מפחידה להכנס לחדרים האטומים. ניגשתי בשקט לילדים הערתי אותם ואמרתי להם טוב חייבים לחדר האטום. אבל כל ההכנות הנפשיות שעשיתי להם לפני פשוט לא עבדו. הם באו אלי לחדר שלושתם רעדו והגדולה התחילה להקיא בלי שליטה ושני האחרים אחריה ואני באמת לא יודעת מאיפה קיבלתי כוחות באותו יום פשוט יצאתי מהחדר הבאתי קערת מים ושטפתי להם את הפנים והבאתי להם לשתות ורק הרגעתי במשך שעה שעתיים וכשהם ראו שכלום לא קורה הם התחילו טיפה להרגע ואוףףף החדר היה מסריח מכל הקיא שלהם ולא יכלתי ממש לנקות ביסודיות זה על השטיח מקיר לקיר שטיח וורוד עתיק שהפכ בין רגע לצבע מכוער עם ריח לא נעים. וככה זה היה בימי המלחמה הראשונים. אחרי שלושה ימים בעלי חזר הבייתה ורק אז הוא לקח אותי לרופא לבדוק מה עם הרגל, ממש לא יכולתי לדרוך עלייה והייתי מאופקת רק לא לזוז מהילדים שהיו כל כך מפוחדים שיטטט באוקצור היה לי שבר רציני והרופא אמר לי איך החזקת מעמד עם כאבים כאלה ועם כף רגל כל נפוחה וכחולה מהמכה זה שבר מאוד קשה וכאבים נוראיים אני לא מבין איך יכולת לסבול, אמרתי שלא הייתה לי ברירה ולא רציתי להתקשר לאף אחד כל אחד היה עסוק בלשמור על משפחתו ולקחתי כדורים נגד כאבים בכמויות. אז את שארית ימי המלחמה הארורה הזו ממש מלחמה פסיכולגית ששיגעה את כולם ואני עם רגל שבורה שגם גבס כבר אי אפשר היה לעשות אז שמו לי גבס חלקי וחבשו לי בצורה כזו שבקושי יכולתי ללכת ככה הייתי חודשיים.(אגב העצם הזו נישארה בולטת מאז) אבל בתוך כללללללל המלחמה הזו היו גם קטעים מצחיקים חבל"ז ואחד מהם אני החלטתי להיות גיבורה ואיך שהיה איתותת כזה זוכרים לפני הנחש אז רצתי למרפסת ובעלי היה עם הילדים בחדר משחקים מונופול אני במרפסת פתוחה מסתכלת למטה ואני רואה את השכנה שלי עם הכלב הענק שלה, הכלב פתאום התנפל עליה והפיל אותה ארצה והיא צרחהההההה ואני נישפכתי מצחוק ותוך חצי שניה נחש צבע והכלב לא נתן לה לקום ואני צחקתי בקול חחחחח ממש ובעלי בא בריצה להכניס אותי לחדר הוא שמע את הצחוק ההסטרי שלי וחשב שאולי נגנב לי הראש אז הוא בא אלי בשקט מאחורה ותפס אותי ואני ניבהלתי וצעקתי חזקקקקק אמאאאאאאאאאא והוא מסכן מהצעקה שלי ניבהל ונפל ושנינו אחרי זה נישפכנו מצחוק כשסיפרתי לו על הכלב והשכנה ולמה צחקתי והוא אמר שפחד שניגנבתי לכן בא בשקט מאחורה בקיצור היה צריך להסריט את זה. זה אחד מהמון קטעים מצחיקים בין כל הפחד של הנחשים באותה תקופה. אז עכשיו אני החלטתי שום מסכות שוב כלום אני שומעת משו אני יורדת למקלט מקסימום וגם זה לא בטוח אז מה שהיה יהיה כוסמקקקקקקקקק סדאםםםםםםםם שוב באת לנו למעעעעעעעע מניוקקקקק מוניק
