רעיון מעבורת החלל.
הרעיון של מעברות החלל הינו, שבכניסה חזרה לאטמוספרה המעבורת כמעט ולא מאטה (בערך 200 קמ"ש). אין לה גם דלק לצורך זה. כתחליף יש כוון מדויק, ומאד צר, של זווית הכניסה לאטמוספרה. לא כהה מדי, שהמעבורת לא "תקפוץ" חזרה לחלל. לא חד מדי, שהמהירות ואיתה הלחצים והטמ"פ יהיו גבוהים מדי. וגם בזווית מדויקת הלחצים והטמ"פ עצומים ומפריעים מאד. יש כאן 2 סכנות גדולות: 1. "חלון הזווית" צר מאד, וקל לא לעבור דרכו. 2. גם בזווית מדויקת הטמ"פ והלחצים גבוהים במידה מאד מסוכנת. בידע של היום, אין שום בעייה לשלוח חללית נוספת, מוקדמת, עמוסה דלק. לפני הכניסה לאטמוספרה על החלליות להפגש, והמעבורת המאוישת תדולק בחלל. עם מלאי דלק מלא, יכולה המעבורת להאיט בצורה ניכרת מאד, להרחיב בהרבה את "חלון זווית הכניסה", ובעצם לנחות כמטוס ולא כדאון, בסיכוני מהירות, לחץ, טמ"פ מוקטנים בהרבה, אם אפשרות לשליטה ידנית (של טייס) במקרה של כשל במערכות. לא כן?
הרעיון של מעברות החלל הינו, שבכניסה חזרה לאטמוספרה המעבורת כמעט ולא מאטה (בערך 200 קמ"ש). אין לה גם דלק לצורך זה. כתחליף יש כוון מדויק, ומאד צר, של זווית הכניסה לאטמוספרה. לא כהה מדי, שהמעבורת לא "תקפוץ" חזרה לחלל. לא חד מדי, שהמהירות ואיתה הלחצים והטמ"פ יהיו גבוהים מדי. וגם בזווית מדויקת הלחצים והטמ"פ עצומים ומפריעים מאד. יש כאן 2 סכנות גדולות: 1. "חלון הזווית" צר מאד, וקל לא לעבור דרכו. 2. גם בזווית מדויקת הטמ"פ והלחצים גבוהים במידה מאד מסוכנת. בידע של היום, אין שום בעייה לשלוח חללית נוספת, מוקדמת, עמוסה דלק. לפני הכניסה לאטמוספרה על החלליות להפגש, והמעבורת המאוישת תדולק בחלל. עם מלאי דלק מלא, יכולה המעבורת להאיט בצורה ניכרת מאד, להרחיב בהרבה את "חלון זווית הכניסה", ובעצם לנחות כמטוס ולא כדאון, בסיכוני מהירות, לחץ, טמ"פ מוקטנים בהרבה, אם אפשרות לשליטה ידנית (של טייס) במקרה של כשל במערכות. לא כן?