רעיון לסיפור
טוב. יש לי רעיון לסיפור.. זה הפרק הראשון (זה לא הכל) הוא לא מסומן טוב בסימני פיסוק כי העתקתי מהוורד... אז סליחה!!! "תודה דודה שאת מרשה לי להשאר פה עד תחילת הלימודים." -"אויש... כמה פעמים אמרתי לך לקרוא לי ליאן? והלימודים יתחילו בעוד חודשיים... איפה תגורי? ברחוב?" (צחקקה הדודה ליאן) "אבל אני רוצה שתדעי, סבך נהג לשמור על החוקים של הבית היטב! אם תפרי אחד מהם, לא תהיה הזדמנות שנייה! אוקי?" (אמרה ליאן) -"בטח! אל תדאגי! אני אשמור על הבית טוב טוב!" (ענתה אלינור) טוב... לפני שנתחיל את הסיפור, נספר לכם על העבר של משפחת יוסף. סבה של אלינור, הבת הצעירה במשפחה, קנה לפני 53 שנים את הבית היקר ביותר בעיר, בית עתיק במיוחד, אבל מצבו היה טוב. מאז המשפחה לא עוזבת את הבית, אבל הבעיה היא, שאלינור, היא ילדה רגילה, כמוכם! אוהבת בגדים,קניות,כסף.... וכנראה שהבית הזה לא לטעמה. אמה של אלינור, נפטרה לפני 18 שנים בעת לידתה של אלי(נור). אלי ראתה את אמה בתמונות, היה לה רק את אחיה, שכרגע משרת בצבא ואביה. אבל האח נפטר בעת פעולה צבאית ואבא.... טוב, הוא התמכר לסמים ויצא לחוות את החיים של הלילה... כאילו שכח שיש לו בכלל בת. אלי חפה דירה חדשה במשך 3 שנים, והתאכסנה במלון. אך כאשר נגמר לה הכסף היא עברה לגור עם דודתה ליאן, שמשקיעה בבית ולא מוכנה לשנות בו שום דבר! אז עכשיו... בואו נמשיך בסיפור! " בואי נלך לסלון, תפרקי מזוודות, תאכלי קצת, תשתי ואני יעשה לך סיבוב בחדרים בבית!" (אמרה ליאן) -"מה עם עם עליית הגג והמרתף? אני רוצה לראות גם אותם! "אמ.... מצטערת,אני לא יכולה, סבא שלך כתב בצוואה שלו בפרוש... לא לתת לאף אחד להכנס למרתף! אפילו אני לא נכנסתי וגם את לא! -"טוב... אם אלו החוקים..." (ענתה אלי בהתאכזבות קלה...) (ליאן ואלי הסתובבו בחדרי הבית, אך אפילו לא עברו ליד המרתף.) "הנה! זה החדר שלך! הוא בסגנון כמו של פעם... לא מה שאת רגילה..." (אמרה ליאן) -"זה בסדר! אני אוהבת את זה!" (ענתה אלי) "נהדר! את עדיין רעבה?" -"לא.." "טוב, אם תהיה רעבה, יש שאריות עוף במקרר, תחממי פעמיים ותאכלי." -"אוקי, תודה!" (אלי הביטה בחדר, הסדינים היו רכים ונעימים, מיטה עשויה בד שחור...) "הכל מושלם!" (אמרה אלי לעצמה) (אלי, שבכל זאת הייתה רעבה, הלכה לכיוון המטבח, אבל שכחה את הדרך..) "אמ.... אוי לי, זה מקום גדול.... הדרך היחידה היא ליד המרתף.. נו טוב... אני לא נכנסת, רק עוברת לידו..." (אמרה, אתם יודעים מי...) (אלי עברה ליד המרתף, אבל שמעה קולות מוזרים) "דודה? זאת את? אני מקווה שזה בסדר שעברתי פה, אני הולכת למטבח..." (אלי לא חכתה לתשובה והמשיכה בדרכה...)
טוב. יש לי רעיון לסיפור.. זה הפרק הראשון (זה לא הכל) הוא לא מסומן טוב בסימני פיסוק כי העתקתי מהוורד... אז סליחה!!! "תודה דודה שאת מרשה לי להשאר פה עד תחילת הלימודים." -"אויש... כמה פעמים אמרתי לך לקרוא לי ליאן? והלימודים יתחילו בעוד חודשיים... איפה תגורי? ברחוב?" (צחקקה הדודה ליאן) "אבל אני רוצה שתדעי, סבך נהג לשמור על החוקים של הבית היטב! אם תפרי אחד מהם, לא תהיה הזדמנות שנייה! אוקי?" (אמרה ליאן) -"בטח! אל תדאגי! אני אשמור על הבית טוב טוב!" (ענתה אלינור) טוב... לפני שנתחיל את הסיפור, נספר לכם על העבר של משפחת יוסף. סבה של אלינור, הבת הצעירה במשפחה, קנה לפני 53 שנים את הבית היקר ביותר בעיר, בית עתיק במיוחד, אבל מצבו היה טוב. מאז המשפחה לא עוזבת את הבית, אבל הבעיה היא, שאלינור, היא ילדה רגילה, כמוכם! אוהבת בגדים,קניות,כסף.... וכנראה שהבית הזה לא לטעמה. אמה של אלינור, נפטרה לפני 18 שנים בעת לידתה של אלי(נור). אלי ראתה את אמה בתמונות, היה לה רק את אחיה, שכרגע משרת בצבא ואביה. אבל האח נפטר בעת פעולה צבאית ואבא.... טוב, הוא התמכר לסמים ויצא לחוות את החיים של הלילה... כאילו שכח שיש לו בכלל בת. אלי חפה דירה חדשה במשך 3 שנים, והתאכסנה במלון. אך כאשר נגמר לה הכסף היא עברה לגור עם דודתה ליאן, שמשקיעה בבית ולא מוכנה לשנות בו שום דבר! אז עכשיו... בואו נמשיך בסיפור! " בואי נלך לסלון, תפרקי מזוודות, תאכלי קצת, תשתי ואני יעשה לך סיבוב בחדרים בבית!" (אמרה ליאן) -"מה עם עם עליית הגג והמרתף? אני רוצה לראות גם אותם! "אמ.... מצטערת,אני לא יכולה, סבא שלך כתב בצוואה שלו בפרוש... לא לתת לאף אחד להכנס למרתף! אפילו אני לא נכנסתי וגם את לא! -"טוב... אם אלו החוקים..." (ענתה אלי בהתאכזבות קלה...) (ליאן ואלי הסתובבו בחדרי הבית, אך אפילו לא עברו ליד המרתף.) "הנה! זה החדר שלך! הוא בסגנון כמו של פעם... לא מה שאת רגילה..." (אמרה ליאן) -"זה בסדר! אני אוהבת את זה!" (ענתה אלי) "נהדר! את עדיין רעבה?" -"לא.." "טוב, אם תהיה רעבה, יש שאריות עוף במקרר, תחממי פעמיים ותאכלי." -"אוקי, תודה!" (אלי הביטה בחדר, הסדינים היו רכים ונעימים, מיטה עשויה בד שחור...) "הכל מושלם!" (אמרה אלי לעצמה) (אלי, שבכל זאת הייתה רעבה, הלכה לכיוון המטבח, אבל שכחה את הדרך..) "אמ.... אוי לי, זה מקום גדול.... הדרך היחידה היא ליד המרתף.. נו טוב... אני לא נכנסת, רק עוברת לידו..." (אמרה, אתם יודעים מי...) (אלי עברה ליד המרתף, אבל שמעה קולות מוזרים) "דודה? זאת את? אני מקווה שזה בסדר שעברתי פה, אני הולכת למטבח..." (אלי לא חכתה לתשובה והמשיכה בדרכה...)