רעידת אדמה בצפת 1837

[נתבי שטח]

רעידת אדמה בצפת 1837

האם למישהו בפורום זה יש מידע אותנטי כמו תמונות, עדויות, מחקרים אודות הרעש הגדול בצפת בשנת 1837 שגבה אלפי קורבנות. אינני מעוניין בקישורי גוגל אלא מידע בעל ערך מדעי. ותודה מראש.

 

[נתבי שטח]

לאן סולקה פסולת הבניין ב1837?

 

[טשאפק]

אפשר רק להניח שהשתמשו בה לבנייה

 

[הנדרסון מלך הגשם]

תמונות מ 1837????

התמונה הראשונה צולמה ב 1942 ולקח עוד כמה שנים עד שהטכנולוגיה נעשתה פופולרית.

 

[hastings]

על מה אתה מדבר?

האחים לומייר הקרינו את *הסרט* הראשון ב 1895. הבראוני של קודק יצאה לשוק ב 1900 וג'ורג' איסטמן הקים את קודק בערך עשרים שנה קודם. את הצילום הקבוע הראשון מתארכים לשנת 1826, והטכניקה הייתה קיימת עוד קודם. אז נכון שלא סביר שיהיהו תמונות של רעש האדמה בצפת, אבל לומר שהתמונה הרשונה צולמה ב 1942 זו שטות גמורה. אלא אם כן זו פליטת מקלדת והתכוונת ל 1842, אבל גם אז זה לא מדויק.

 

[הנדרסון מלך הגשם]

חחח ברור שהתכוונתי ל 1842

אמאלה האלצהיימר התחיל חחחח

 

[hastings]

../images/Emo13.gif

 

[Y. Welis]

צילומים ראשונים יש מהמחצית השניה

של המאה ה-19. אחד הדברים היותר בולטים הוא השוני של התמונות מהדיוקנאות המצויירים שהיו מקובלים עד אז: המציאות המרה לעומת הדמיון הרומנטי. אבל יש תמונות ישנות שמראות בכל זאת את רוח התקופה. ידיד מבוגר הראה לי לאחרונה תמונה של סבתו, שצולמה בגרמניה כנראה מ-1895 לערך: הנוקשות והמשמעת של הבית פשוט שופעים ממנה. מדהים.

 

[Boogieman]

הסבר אלטרנטיבי לעניין הנוקשות

בתקופה ההיא, תצלומים נזקקו לחשיפות ארוכות מאוד, כמה דקות לפחות (כמה שנים קודם לכן זה יכול היה להגיע לחצי שעה). כדי שדמות המצולם לא "תימרח" היה עליו לשבת ללא כל תזוזה כל זמן החשיפה, וכדי לעשות זאת, המצולמים נתמכו מאחור בתמוכות מתכת שלא אפשרו להם לזוז.

 

[Y. Welis]

מעניין. לא ראיתי סימני תמוכות

בתמונה, אבל הנוקשות קיימת.

 

[Boogieman]

אתה לא אמור לראות אותן.

הן היו מוסתרות, וגם אם הם נכנסו לתמונה, הן רוטשו בהדפסה. צריך לזכור שתצלומים בשחור לבן עוברים עיבוד ושיפור שלא היה מבייש שום תכנת פוטושופ. בכל אופן, במקומך לא הייתי מתייחס לצילומים כמייצגים את המציאות בצורה "אמיתית" יותר מהציור בתקופה הנ"ל, או בכל תקופה אחרת לצורך העניין. בתור מי שלמד ועסק בצילום בצורה די רצינית אני יכול להגיד שהצילום מציג בעיקר את תפיסת המציאות של הצלם (אם הוא טוב). די דומה להסטוריה בעצם.

 

[Y. Welis]

גם, אבל הוא אמור להראות מציאות

מסויימת, שאם היא למשל משותפת לתמונות של מספר צלמים מהתקופה, אזי היא כנראה דבר אמיתי. מכל מקום כמו שדרך הדיבור (שלא לומר השירה) השתנתה במאה הקודמת (כך למשל נשים צעירות, אפילו לפני 40 שנה, לא נשמעו כמו היום עם הקול הנמוך לעיתים שלהן), כך גם היציבה הפיזית השתנתה. בעניין הזה, מרתק היה לשמוע בסידרה 'על המשחק' בערוץ 8, את השחקן יו ג'קמן מספר איך הוא למד לקראת התפקיד שלו בסרט 'קייט וליאופולד' (על אציל בריטי מהמאה ה-19 שנוסע בזמן לניו יורק של היום) ללכת, לשבת ולעלות במדרגות, כדי שיראה כמו אציל בריטי אותנטי.

 

[Y. Welis]

והייתי גם קושר את זה לרושם שסדרות

היסטוריות בריטיות עשו עלי בעבר (נאמר לפני עשרים שנה), שכיום אינו עובר בסדרות החדשות שראיתי, בעיקר משום שהשחקנים אינם *נעים* כמו פעם: משהו אצל שחקנים שהתחנכו לפני 30 ו-40 שנה עבד אחרת, מאשר אצל אלה שהתחנכו בעשור האחרון.

 

[Boogieman]

אתה צודק במובן מסויים.

המציאות היא החומר שהצלם עובד אתו, ולכן היא באה לידי ביטוי בתמונות. אבל בנוסף, אופי הצילום, כלומר, האופן שבו הצלמים נוטים לצלם, מגלם את "רוח התקופה" בדיוק כמו מוזיקה, לבוש וכו'. במקרה הספציפי של צילומים מהתקופה, יש לקחת בחשבון קונבנציות צילומיות ומגבלות טכניות. צילומי אנשים היו כמעט תמיד מאוד מתוכננים ומבויימים, וזמן החשיפה הארוך והציוד הכבד לא איפשר "לתפוס את הרגע" או כל ביטוי אחר של ספונטניות. זאת הסיבה העיקרית שכולם נראים חמורי סבר ונוקשים. מה שכן, הצילום מהתקופה הוא מקור מצויין להבין איך אנשים אז חשבו, מה לדעתם היה חשוב ולא חשוב, מה היה "שווה צילום" ואיך לדעתם היה ראוי לצלם. בקיצור, יש מיליון ואחד דברים שאפשר ללמוד מתצלומים, אבל "המציאות כפי שהיא היתה" איננה אחד מהם.

 

[קוכולין]

ב-1942?

תמונות צולמו כבר במאה התשע עשרה!