רעב בלילה
הבן שלי, בן 4.5, פיתח מנהג: הרבה פעמים אחרי שעת ההליכה לישון, אחרי הסיפור, וצחצוח השיניים, ואחרי שמכבים את האור, הוא נזכר פתאום: אמא, אני רעב! הוא לא מוותר, עד שהוא אוכל משהו, ואז חוזר למיטה ונרדם. מדובר בילד קטן ורזה במיוחד לגילו (באחוזון 2) , שרוב הזמן אוכל מעט מאד, ככה שבפעמים הראשונות נעניתי לו (תמיד שמחה לראות אותו אוכל
). הבעיה היא שמצד אחד, הרבה פעמים הוא אוכל ממש מעט בארוחת הערב: או בגלל שאינו רעב לדבריו, או כי הוא נורא עסוק ורוצה לחזור לעניניו. אני מנסה לענין אותו באוכל - להציע לו משהו אחר, או תוספת ממה שאכל, אבל לא לוחצת ולא מכריחה. ככה שיכול להיות שהוא באמת רעב. אתמול למשל הוא אכל בארוחת הערב רק אבוקדו ("עם מלח!"), וטען בתוקף שהוא לא רעב, וגם הוסיף:"אני לא רוצה לאכול הרבה!" (משהו שהוא לא שומע ממני, אבל בגן כנראה אומרים לו שצריך לאכול הרבה). מאוחר יותר הוא ביקש לאכול, וגמר קופסה שלמה של טונה, ושני גמדים
, אבל זה חריג רוב הפעמים הוא מסתפק בגמד או שניים. הצרה היא שנראה לי שזה הפך למנהג - יש לו נטיה להצמד למנהגים מוכרים לחזור עליהם שוב ושוב ולהפוך אותם לשגרה. אז מצד אחד אני רוצה שיאכל, ובטח לא רוצה לשלוח ילד רעב לישון, לא חושבת שאני מסוגלת לומר לו: עכשיו אין! (פולניה כבר אמרנו?
)ומצד שני שעת השינה מאד מתאחרת (וקשה לו לקום בבוקר), צריך שוב לצחצח שיניים (הוא שונא) - בלגן... מה הייתן עושות במקומי?
הבן שלי, בן 4.5, פיתח מנהג: הרבה פעמים אחרי שעת ההליכה לישון, אחרי הסיפור, וצחצוח השיניים, ואחרי שמכבים את האור, הוא נזכר פתאום: אמא, אני רעב! הוא לא מוותר, עד שהוא אוכל משהו, ואז חוזר למיטה ונרדם. מדובר בילד קטן ורזה במיוחד לגילו (באחוזון 2) , שרוב הזמן אוכל מעט מאד, ככה שבפעמים הראשונות נעניתי לו (תמיד שמחה לראות אותו אוכל