LightCircle
New member
" רסיסי החיים "
*** רסיסי החיים *** 20/10/2002 בעיני רוחי אני רואה את הים, והים גועש וסוער, ולעיתים שקט ורגוע - ממש כמקור החיים, ומתוך אדוות הגלים של הים עולות תימרות האדים למעלה, ומתאבכות אל תוך ענני התכלת שפרושים להם בשמיים. עבים כבדים מטיילים להם ומכים את הגשם על היבשה והנה טיפות של רסיסי חיים, אלף אלפי טיפות, אינספור טיפות ואגלי מים, פתיתי שלג ורסיסי ברד וכל שאר צורות רסיסי החיים ניטחים ונוחתים על הארץ, על האם הרחבה הקולטת הכל, על אימא אדמה. רסיסי החיים שנוחתים מביאים חיים אתם, חיים לכל הבריאה המופלאה ששותה בצימאון את טיפות החיים שנשלחות אל כולם ממרום, והמים ממשיכים לזרום וכמוהם החיים. ימים עוברים, שנים חולפות וכל טיפות החיים כולן מאבדות את צורתן המקורית, חלקן מתאחדות לנחלים גדולים שזורמים בעוז אל הים וחלקן מתעקשות לעלות שוב למעלה אל המרום ולהתחיל את המחזור מוקדם יותר, ישירות בעצמן אבל כולם בזרימה מתמדת, דוק רך שמתאבך לו ובזרימתו שואף ללא הרף לחזור אל המקור – המקור של החיים – והטיפות במקורן, מהים הן. כך חולפים המחזורים והחיים ממשיכים להם, חולפים לאיטם ומתפתחים אל תוך האינסוף ללא הרף, ומעגל החיים חוזר וחוזר חלילה כמעגל אור החיים המתפתח, שמתחיל מנשיפת הבריאה האינסופית של בריאת העולם " ויהי אור " וממשיך ומתעגל לו לאיטו לאורך העידנים, יורדות להן הטיפות של אגלי החיים, יורדות להן ומשנות תדר, צורה, צבע ומין. מעגל החיים שאין לו פשר, התחלה לו אין וגדולה הבנתו מכולנו, מאחד את אגלי טיפות נשמות החיים, לטיול קסום של התגבשויות לכדי פרטים שזוכרים את מקור מוצאם רחב הידיים, שואפים ללא הרף לאיחוד מחודש עם " מקור האור " שבלב לבה של הבריאה משכנו, ומתלטפים ומתחבקים בדרכם אליו, מתוך רצון האחדות הכמוס השוכן בלב כולם, שמאחד את בסיס האמת האחת והיחידה שבמהות אחדות האור הגבוהה, לכדי הבנת אוהבת מלאת חמלה של בריאה חנונה מלאת חום ורוך לכל טיפותיה הקטנות, שנוטפות להן לאורך העידנים כמחכות לאותו רגע קסום שהן זוכרות ושבמהותן הן מבקשות לחוות שוב. *** אוריון *** *כל הזכויות שמורות למעגל האור *
*** רסיסי החיים *** 20/10/2002 בעיני רוחי אני רואה את הים, והים גועש וסוער, ולעיתים שקט ורגוע - ממש כמקור החיים, ומתוך אדוות הגלים של הים עולות תימרות האדים למעלה, ומתאבכות אל תוך ענני התכלת שפרושים להם בשמיים. עבים כבדים מטיילים להם ומכים את הגשם על היבשה והנה טיפות של רסיסי חיים, אלף אלפי טיפות, אינספור טיפות ואגלי מים, פתיתי שלג ורסיסי ברד וכל שאר צורות רסיסי החיים ניטחים ונוחתים על הארץ, על האם הרחבה הקולטת הכל, על אימא אדמה. רסיסי החיים שנוחתים מביאים חיים אתם, חיים לכל הבריאה המופלאה ששותה בצימאון את טיפות החיים שנשלחות אל כולם ממרום, והמים ממשיכים לזרום וכמוהם החיים. ימים עוברים, שנים חולפות וכל טיפות החיים כולן מאבדות את צורתן המקורית, חלקן מתאחדות לנחלים גדולים שזורמים בעוז אל הים וחלקן מתעקשות לעלות שוב למעלה אל המרום ולהתחיל את המחזור מוקדם יותר, ישירות בעצמן אבל כולם בזרימה מתמדת, דוק רך שמתאבך לו ובזרימתו שואף ללא הרף לחזור אל המקור – המקור של החיים – והטיפות במקורן, מהים הן. כך חולפים המחזורים והחיים ממשיכים להם, חולפים לאיטם ומתפתחים אל תוך האינסוף ללא הרף, ומעגל החיים חוזר וחוזר חלילה כמעגל אור החיים המתפתח, שמתחיל מנשיפת הבריאה האינסופית של בריאת העולם " ויהי אור " וממשיך ומתעגל לו לאיטו לאורך העידנים, יורדות להן הטיפות של אגלי החיים, יורדות להן ומשנות תדר, צורה, צבע ומין. מעגל החיים שאין לו פשר, התחלה לו אין וגדולה הבנתו מכולנו, מאחד את אגלי טיפות נשמות החיים, לטיול קסום של התגבשויות לכדי פרטים שזוכרים את מקור מוצאם רחב הידיים, שואפים ללא הרף לאיחוד מחודש עם " מקור האור " שבלב לבה של הבריאה משכנו, ומתלטפים ומתחבקים בדרכם אליו, מתוך רצון האחדות הכמוס השוכן בלב כולם, שמאחד את בסיס האמת האחת והיחידה שבמהות אחדות האור הגבוהה, לכדי הבנת אוהבת מלאת חמלה של בריאה חנונה מלאת חום ורוך לכל טיפותיה הקטנות, שנוטפות להן לאורך העידנים כמחכות לאותו רגע קסום שהן זוכרות ושבמהותן הן מבקשות לחוות שוב. *** אוריון *** *כל הזכויות שמורות למעגל האור *
