רסיסים של הבנה
שבת אחרי הצהריים, יום הולדת לאבא. מאיזה שהיא סיבה החלטתי לנסוע בדרך שכבר הרבה זמן לא נסעתי בה, דרך שאמא נורא אהבה, דרך שבה שזורים הרבה מזכרונות הילדות שלי. ברדיו שירים שקטים של מוצאי שבת. "בלילה שוב קם מחלום עלייך, חלמתי שאת בחיים עדיין, רציתי להגיד לך שבכל מקום את איתי, בליבי, לא הספקתי לומר לך שלום..." הנוף מדהים, החלון סגור, המוזיקה בפול ווליום כדי לנסות ולכסות על המחשבות שרצות. מבעד לדמעות נדמה לי שאני רואה את הרמזור מתחלף לאדום אז אני נעצרת. אני כבר באיחור היסטרי והרי צריך לחגוג לאבא, אני מנגבת מהר את הדמעות ומתקשרת לאחי כדי לדווח לו על ההתקדמות בלו"ז. מנתקת את השיחה והדמעות שוב שוטפות. נעצרת בחנות לקנות לאבא מתנה. מנגבת את הדמעות. יוצאת מהחנות. הפח באוטו כבר עולה על גדותיו מרוב טישו וגם זה גורם לי לבכות. נתקעת בפקק של מוצאי שבת. בסוף מגיעה לאבא. מנגבת את הדמעות בפעם האחרונה ונשבעת שזהו בכי להיום. נכנסת הביתה ורואה את אמא, ברגע הראשון מחייכת. לא ציפיתי לראות אותה, הרי אמרו לי שהיא מתה. ברגע השני אני מבינה שאמא תלויה על הקיר בתוך מסגרת. ושוב בכי.
שבת אחרי הצהריים, יום הולדת לאבא. מאיזה שהיא סיבה החלטתי לנסוע בדרך שכבר הרבה זמן לא נסעתי בה, דרך שאמא נורא אהבה, דרך שבה שזורים הרבה מזכרונות הילדות שלי. ברדיו שירים שקטים של מוצאי שבת. "בלילה שוב קם מחלום עלייך, חלמתי שאת בחיים עדיין, רציתי להגיד לך שבכל מקום את איתי, בליבי, לא הספקתי לומר לך שלום..." הנוף מדהים, החלון סגור, המוזיקה בפול ווליום כדי לנסות ולכסות על המחשבות שרצות. מבעד לדמעות נדמה לי שאני רואה את הרמזור מתחלף לאדום אז אני נעצרת. אני כבר באיחור היסטרי והרי צריך לחגוג לאבא, אני מנגבת מהר את הדמעות ומתקשרת לאחי כדי לדווח לו על ההתקדמות בלו"ז. מנתקת את השיחה והדמעות שוב שוטפות. נעצרת בחנות לקנות לאבא מתנה. מנגבת את הדמעות. יוצאת מהחנות. הפח באוטו כבר עולה על גדותיו מרוב טישו וגם זה גורם לי לבכות. נתקעת בפקק של מוצאי שבת. בסוף מגיעה לאבא. מנגבת את הדמעות בפעם האחרונה ונשבעת שזהו בכי להיום. נכנסת הביתה ורואה את אמא, ברגע הראשון מחייכת. לא ציפיתי לראות אותה, הרי אמרו לי שהיא מתה. ברגע השני אני מבינה שאמא תלויה על הקיר בתוך מסגרת. ושוב בכי.