רסיסים של אושר
רססים זעירים של אושר מקורם מאין? כיצד צומחים הם בתוכי, שאלתי את עצמי?
מידי בוקר, עת אפקח את עיני, חדווה רוגעת אופפת אותי.חשבתי לתומי, אולי שירת הציפורים עם שחר, מעבר לחלוני, היא מקור הרגשתי הטובה, אך לא כך הוא.
ראשי על הכר פקחתי את עיניי. לאור נורית הלילה העמומה, הבטתי אל השעון בקיר שמנגד. מחוגיו הורו שעת שחרית מוקדמת. מעבר לחלוני, דממה. בינות ענפי האילנות בגני, שירת הציפורים טרם נשמעת.
"ודאי נמות הן עדיין את שנתן", שחקתי.
בכל זאת רסיסי קריסטל קטנטנים נוצצים מרחפים בחלל חדרי. רסיסי אושר מתרוננים בלאט בתוכי.
הבטתי סביב בתכולתו התמה של חדרי שמידותיו טובות. הווילונות הרכים הסוככים על חלוניו. התמונות התלויות ברווחים שווים, זו מזו, בקוו גובה דמיוני אחיד.
תמונות נכדיי המחייכות אלי מלובן קירותיו.
תמונות נוף ממוסגרות. חלקן קנויות, חלקן פרי מכחולי.
תמונות יקרינו שאינם עוד אתנו, משיבות אלי מבט אוהב. תמונות ילדות רחוקה.
ממשיך להביט סביב. מקלט הרדיו הקטן למראשותיי. הטלוויזיה על הכוננית ממול. נברשת חמשת הקנים התלויה מעל. כל כך נעים לדור בין כתלי חדרי...
והנה זה בא. כחוט השני חודרת הוודאות הצרופה אל הכרתי, כי מצאתי התשובה לחידתי, לרסיסי האושר הנובטים בתוכי.
מה נעים לגלות סודו של רז, שחקו שפתי. כי אדע, רסיסי האושר המאירים את יומי, מהיכן הם באים.
בדברי חז"ל כתוב: בית נאה, אישה נאה וכלים נאים, מרחיבים דעתו של אדם. ואני הקטון מבינכם אומר, רסיסי האושר הרנים בתוכי, ממעיין ביתנו הם נובעים.
ושירת הציפורים עם שחר, מוסף ערך, מתנת האל, אלי שולח.
נערך לאחרונה ב: