Roe Meirovich
New member
רסטורציה וסיפור
לחברי וחברות הפורום שלום, יש לי בעיה מורכבת מעט ואודה לעזרתכם עמה, בתמורה: סיפור פעוט. 1992, גבעתיים. סבא וסבתא שלי גרו בשכונה שקטה, בבניין קטן, ליד בית פרטי קטן ומוזנח. בתור ילד, תמיד הנחתי שגרה בבית הזה מכשפה. הוא היה קטן אך היה קשה לראות מאיפה הוא מתחיל ואיפה הוא נגמר. הגינה סביבו היתה סבוכה עם שבילים רבים, צמחים לא סדורים ושביל מוזנח. למעשה, אפילו למצוא את השער היה אתגר. המצב הזה, שגרם לתושבי השכונה להתעלם מהבית שכאילו עוצב לצורך הסוואה, גרם לי להימשך אליו. לא זכור לי או לשכנים ברחוב, שהם ראו או ידעו משהו על האישה שגרה שם, לבד מהעובדה שאכן גרה שם אישה ושהיא היתה זקנה מאוד וערירית. כדרך הדברים, האישה נפטרה והשטח הוצע למכירה. כעבור שנתיים השטח נמכר לסוכן נדל"ן בכוונה לבנות שם בניין יוקרתי וביום בו היתה אמורה להתחיל הבנייה, סבתא שלי שעבדה בשעתו בגינת הבניין שלה, שלחה אותי לראות אם יש משהו בגינה שניתן להציל. שיטטתי שם, אני זוכר שהסקרנות וחוש ההרפתקאה שלי גברו על הפחד ובין השיחים צד את עיניי פסלון קטן בדמות אישה. בגלל גובהו הנמוך יחסית, כגובה תיק קטן, הנחתי שהוא ישקול מעט. אך נדרשו שתי הידיים שלי כדי לסחוב אותו, בקושי רב אך בגאווה, לידיי סבתא שלי. סבתא שלי הניחה את הפסל בגינה ושם הוא נשאר עד היום הזה ממש. הבניין החדש אכן נבנה לבסוף ולא נותר זכר מאותה האישה ומאותו הבית. גם הפסל, כמו היה אותה האישה, הצליח להישכח. אף אחד לא יודע, מהסיבה הפשוטה שאף אחד לא זוכר, שאחד האבנים שמעטרות את הגינה של סבתא שלי כיום, איננו אבן. השנים הרבות, הגשמים, הבוץ ושתן החתולים הפכו את דפנותיו החלקות של הפסל לדפנות בצורה של דשא, בצבע ירקרק מעביש, ספק עשב ספק אבן. חבוי לעין כל עמד הפסל בגינה ונראה כאחד האבנים. הוא תמיד סימן מבחינתי עולם שלם שנשכח, כמו החיה האחרונה ממין נכחד שאיש לא שמע עליו. זה מה שהוביל אותו היום, לפני כעשרים דקות, לקחת אותו, בפחד שמישהו יטפל בגינה, ימצא ויזרוק אותו. לפני כמה רגעים כשהגעתי הביתה - ישר ראיתי במו עיניי מה חמור המצב של הדמות הנשית שהתפוררה עם השנים, כעת - מספיקה נגיעה בגב הפסל כדי לפורר מה שנדמה כמדרון חצץ. אתם תשימו לב בתמונות לראש שלה, הוא נשאר עומד ונוגע. במאמר מוסגר, אציין נקודה מעט משונה - זכור לי שבמקור הדמות הנשית חייכה. לענייננו, החלטתי לשפץ את הפסל, לרפא אותו, לשחזר אותו בכארבעים שנה אחורה בזמן. מה לעשות? והאם לעשות זאת לבד או לפנות לרסטורטור מקצועי? אני אציין שאני סטודנט כך שכסף אינו מחוז חפצי. אודה לכל דבר עזרה, רועי
לחברי וחברות הפורום שלום, יש לי בעיה מורכבת מעט ואודה לעזרתכם עמה, בתמורה: סיפור פעוט. 1992, גבעתיים. סבא וסבתא שלי גרו בשכונה שקטה, בבניין קטן, ליד בית פרטי קטן ומוזנח. בתור ילד, תמיד הנחתי שגרה בבית הזה מכשפה. הוא היה קטן אך היה קשה לראות מאיפה הוא מתחיל ואיפה הוא נגמר. הגינה סביבו היתה סבוכה עם שבילים רבים, צמחים לא סדורים ושביל מוזנח. למעשה, אפילו למצוא את השער היה אתגר. המצב הזה, שגרם לתושבי השכונה להתעלם מהבית שכאילו עוצב לצורך הסוואה, גרם לי להימשך אליו. לא זכור לי או לשכנים ברחוב, שהם ראו או ידעו משהו על האישה שגרה שם, לבד מהעובדה שאכן גרה שם אישה ושהיא היתה זקנה מאוד וערירית. כדרך הדברים, האישה נפטרה והשטח הוצע למכירה. כעבור שנתיים השטח נמכר לסוכן נדל"ן בכוונה לבנות שם בניין יוקרתי וביום בו היתה אמורה להתחיל הבנייה, סבתא שלי שעבדה בשעתו בגינת הבניין שלה, שלחה אותי לראות אם יש משהו בגינה שניתן להציל. שיטטתי שם, אני זוכר שהסקרנות וחוש ההרפתקאה שלי גברו על הפחד ובין השיחים צד את עיניי פסלון קטן בדמות אישה. בגלל גובהו הנמוך יחסית, כגובה תיק קטן, הנחתי שהוא ישקול מעט. אך נדרשו שתי הידיים שלי כדי לסחוב אותו, בקושי רב אך בגאווה, לידיי סבתא שלי. סבתא שלי הניחה את הפסל בגינה ושם הוא נשאר עד היום הזה ממש. הבניין החדש אכן נבנה לבסוף ולא נותר זכר מאותה האישה ומאותו הבית. גם הפסל, כמו היה אותה האישה, הצליח להישכח. אף אחד לא יודע, מהסיבה הפשוטה שאף אחד לא זוכר, שאחד האבנים שמעטרות את הגינה של סבתא שלי כיום, איננו אבן. השנים הרבות, הגשמים, הבוץ ושתן החתולים הפכו את דפנותיו החלקות של הפסל לדפנות בצורה של דשא, בצבע ירקרק מעביש, ספק עשב ספק אבן. חבוי לעין כל עמד הפסל בגינה ונראה כאחד האבנים. הוא תמיד סימן מבחינתי עולם שלם שנשכח, כמו החיה האחרונה ממין נכחד שאיש לא שמע עליו. זה מה שהוביל אותו היום, לפני כעשרים דקות, לקחת אותו, בפחד שמישהו יטפל בגינה, ימצא ויזרוק אותו. לפני כמה רגעים כשהגעתי הביתה - ישר ראיתי במו עיניי מה חמור המצב של הדמות הנשית שהתפוררה עם השנים, כעת - מספיקה נגיעה בגב הפסל כדי לפורר מה שנדמה כמדרון חצץ. אתם תשימו לב בתמונות לראש שלה, הוא נשאר עומד ונוגע. במאמר מוסגר, אציין נקודה מעט משונה - זכור לי שבמקור הדמות הנשית חייכה. לענייננו, החלטתי לשפץ את הפסל, לרפא אותו, לשחזר אותו בכארבעים שנה אחורה בזמן. מה לעשות? והאם לעשות זאת לבד או לפנות לרסטורטור מקצועי? אני אציין שאני סטודנט כך שכסף אינו מחוז חפצי. אודה לכל דבר עזרה, רועי