נו, אחרי אמש....
עם הפיגוע הרצחני.. והקסאמים...רוטינה קבועה ועצובה (יש דיווח מעזה.. שצה"ל הפגיז קצת את 'בית חנון'.. בערך ב 18:00) ודווקא שבוע של זכרונות עבר, חלף עלי.. מעניין ביום א', נסענו לדרום, ונזכרתי בשנה יפה שהעברתי שם, ברצועת עזה. כן, שנה יפה, לפני כ 30 שנה. המון מפגשים עם חקלאים ותושבי חאן יונס, דיר אל בלאח, בני סוהילה, העבסאנים וגם חבר בדואי, מ'חירבת חזאעה'.. עוד כש.. קטיף ונצרים ומורג, היו האחזויות נח"ל.. ורק 'כפר דרום' ישב חזק על הקרקע.. והיום, איפה אני ואיפה 'רצועת עזה'..?! ואתמול, נסענו לצפון. את הילדים הכנסנו ל'מרכז קנדה', שיחליקו על הקרח וישתוללו בבריכה, ואנחנו, 2 זוגות של הורים, התישבנו לנו בחורשה הסמוכה, שותים קפה, ומכינים ארוחת צהריים/ערב לקראת הילדים שיחזרו.. ואני נזכר באותו מקום, שנת 75' ואני מ"כ, גולנצ'יק, עם חיילים צעירים, לוקח אותם לסיורים כל הלילה, לאורך הגדר שנקראה יותר מאוחר - "הגדר הטובה".. ועוד לא היו שערים פתוחים, היה רק גבול.. ולא היה 'שער פאטמה' אלא רק 'בית פאטמה', מול מוצבון קטן בו ישבו שאר חיילי הכתה שלי ואתמול אני יושב, ורואה לידי חיילים - 'גולנצ'יקים' צעירים, בדיוק כמוני לפני יותר מ 30 שנה, הם על 'האמרים', מתארגנים לסיורי הלילה.. ואני נזכר בליל הסדר, על הגדר, עם החיילים שלי, שזו להם הפעם הראשונה, להיות ב'סיור על הקו', ואני דואג ומסביר להם ושומר שיישארו ערים.. ולא היה 'ליל סדר' ולא הרגשתי פסח.. ובבוקר, עם זריחה, עצרנו להפסקת קפה, באותו מוצבון של חיילי מול 'בית פטמה', ואחד החיילים שלי רצה לפנק אותי, כי לא אכלתי למעלה מיממה, כלום.. והביא לי "לאפה" חמה עם סלט וצ'יפס בפנים.., גיברת 'פאטמה' הביאה להם, בתמורה לתפוזים ואשכולייות 'צבאיים' שהעבירו לה.. ואני אוכל, ובולע.. ורק בסוף בביס האחרון, החייל שפינק אותי, נזכר והזכיר לי, כי "..היום פסח, המפקד..!" ואני עוד מרים גבות, ואומר לו "..נו, אז מה..?! ברור שפסח !" והוא, קצת חיוור, מזכיר לי שאני מסיים לאכול פיתה חמה שהגיש לי, ובפסח..! והזמן עובר.. וטס.... וממשיכים לירות, בצפון ובדרום... כאילו הזמן עמד מלכת.. אך לא, רק ה"שחקנים" משתנים... שיהיה לכולנו, מצפון ועד דרום..חג שמח
