את יודעת מה הבעיה
שאני מגיעה לטווחים ארוכים מעבר לרגע זה (וזה לא נעשה במודע), אבל אחרי כמה זמן שם, הפחד מתחיל, כי תמיד יש את הפחד של "מה יקרה אם אני לא אצליח לחזור לפה ועכשיו"
אני אוהבת להיות שם, ההרגשה מדהימה! זאת מעין הרגשה של אושר ושמחה נצחית.
אני לא אשקר, עולות בי הרבה שאלות בקשר לעולם שלנו ומה שנהיה ממנו, ומצד שני אני אוהבת את מה שיש לי פה, את המשפחה, את החברים, את אורך החיים שלי, את העבודה שלי, אני שמחה ומאושרת (אולי לא אותה השמחה שהרגשתי שם) ואני לא רוצה לגרום לצער לאלו שפה.
ובעצם מה שאת אומרת זה שצריך שיהיה לי את האומץ הזה לחיות בשני המימדים, פה ושם. לדעת לתת זמן לכל מימד מבלי לותר על האחר.
 
זהו אכן השלב הבא אבל אני צריכה אומץ בשבילו