רמבו
לצערי הרב איני יכול שלא להידרש לרמבו, שבסרטו רמבו II אמר: אני רוצה שהמדינה תאהב אותי כמו שאני אוהב אותה... כאשר התנדבתי להלחם ללא כל חשבון, הייתי המדינה. כאשר נפצעתי, הפכה המדינה ל"פקידוסטן", מדינת פקידים שהם הקובעים האמיתיים במדינה. קולי הס מהשמע, הרי איני פקיד מוסמך, סה"כ לוחם שנפצע בקרבות עבור הפקידים. כנראה שהפכנו ל"מדינה מתוקנת" והמחיר לכך הוא דיכוי הנכים עד עפר, העברתם דרך שבעת מדורי גיהינום. הבטחות שמופרות ללא ניד עפעף, והורדת רמת חייהם, לעומת העלאת רמת חיי הפקידות... האם אני רוצה שמדינה כזו "תאהב אותי"?... מה דרוש בסך הכל כדי שארגיש שחזר לי כבודי העצמי שנרמס ברגל גאה... כאשר הייתי קצין ולוחם שופע בריאות ולא נזקקתי למאום, טפחו לי על שכמי, הייתי בנבחרת של הסיירת, וסירבתי לקבל צל"ש. לאחר פציעתי עוד ניסיתי לתרום לביטחון המדינה, ונעשיתי מ"פ פלוגת טנקים. השתתפתי בקרבות המובלעת הסורית, והייתי אחראי על כל קו לבנון, כל זאת כבר עם כאבים קשים ומוגבלות. כיום שאיני יכול לעבוד ולהתפרנס, ואני מרותק רוב הימים וכל הלילות לבלון חמצן, ורוב העת נאלץ לשכב. קם "דור שלא ידע את יוסף", פקידים שאין להם מושג על תרומתי, ויחסם אלי כאל עריק שברח ממשטרה צבאית ונפצע במרדף... ארגון נכי צה"ל לא עושה מאום לתקן את המצב. חברי כנסת מתעניינים רק בפוטנציאל אלקטורלי. כולם מפחדים מהצל של עצמם, ולא מעזים להביע דעה נחרצת ולפעול. כל צלאדם מתנהל רק בחסות פרקליט צמוד. העזרה לנכים מעוגנת בחוק שהפקידים דואגים שלא ישתפר... אני שמח שרק 50% מבני הנוער מתפרפרים משרות צבאי... אודי
לצערי הרב איני יכול שלא להידרש לרמבו, שבסרטו רמבו II אמר: אני רוצה שהמדינה תאהב אותי כמו שאני אוהב אותה... כאשר התנדבתי להלחם ללא כל חשבון, הייתי המדינה. כאשר נפצעתי, הפכה המדינה ל"פקידוסטן", מדינת פקידים שהם הקובעים האמיתיים במדינה. קולי הס מהשמע, הרי איני פקיד מוסמך, סה"כ לוחם שנפצע בקרבות עבור הפקידים. כנראה שהפכנו ל"מדינה מתוקנת" והמחיר לכך הוא דיכוי הנכים עד עפר, העברתם דרך שבעת מדורי גיהינום. הבטחות שמופרות ללא ניד עפעף, והורדת רמת חייהם, לעומת העלאת רמת חיי הפקידות... האם אני רוצה שמדינה כזו "תאהב אותי"?... מה דרוש בסך הכל כדי שארגיש שחזר לי כבודי העצמי שנרמס ברגל גאה... כאשר הייתי קצין ולוחם שופע בריאות ולא נזקקתי למאום, טפחו לי על שכמי, הייתי בנבחרת של הסיירת, וסירבתי לקבל צל"ש. לאחר פציעתי עוד ניסיתי לתרום לביטחון המדינה, ונעשיתי מ"פ פלוגת טנקים. השתתפתי בקרבות המובלעת הסורית, והייתי אחראי על כל קו לבנון, כל זאת כבר עם כאבים קשים ומוגבלות. כיום שאיני יכול לעבוד ולהתפרנס, ואני מרותק רוב הימים וכל הלילות לבלון חמצן, ורוב העת נאלץ לשכב. קם "דור שלא ידע את יוסף", פקידים שאין להם מושג על תרומתי, ויחסם אלי כאל עריק שברח ממשטרה צבאית ונפצע במרדף... ארגון נכי צה"ל לא עושה מאום לתקן את המצב. חברי כנסת מתעניינים רק בפוטנציאל אלקטורלי. כולם מפחדים מהצל של עצמם, ולא מעזים להביע דעה נחרצת ולפעול. כל צלאדם מתנהל רק בחסות פרקליט צמוד. העזרה לנכים מעוגנת בחוק שהפקידים דואגים שלא ישתפר... אני שמח שרק 50% מבני הנוער מתפרפרים משרות צבאי... אודי