רכבת לילה 2
...אפשר? שאל בשקט וברוך.
מבלי אומר, הפשלתי מעט את הכתפייה, חושפת עור לבן, חלק, הוא הושיט ידו ובקצה אצבעו נגע בעדינות במעלה השד, אצבעו הוסיפה וגלשה בעדינות ובאיטיות במורד החריץ.
ואז אחז בפתאומיות בשד כולו, לפת אותו בחוזקה, ואצבעו מגששת אחרי הבליטה המחודדת.
הוא הסיט את הבד העוטף בכוח, ומולל את הפיטמה הזקורה בין אצבעותיו, חפן ועירסל את השד, ושוב לפת בחוזקה, וצבט את הפיטמה הכהה בכוח עד כאב. פעולותיו נעשו תחילה בעוצמה מפתיעה, אחכ בעדינות, הוסיף וליטף ולבסוף ידו נחה לבלי נוע.
כל אותו הזמן המשכתי לשבת, סטטית, ידי משני צידי גופי.
מביטה בו, מבפנים סערתי, אך נותרתי בפנים חתומים, ואף בית החזה שלי המשיך בתנודות שגרתיות של גמיעת האוויר אל הסרעפת והחוצה.
הוא השהה את ידו עלי לעוד רגע או שניים ואז הסיג ידו לאחור, נשען אחורה בכסאו, ידו נשמטה על המושב לידו, עוד קעורה בצורתה, כאילו הנוכחות של גופי עודנה שם בכף ידו, ועצם את עיניו.
הפנים שלו שלפני רגע היו סמוקים ומרוכזים, נעשו בהדרגה בהירים עד חוורים. פתח את עיניו, מביט בי שוב הישר לעיניים וחצי חיוך תלוי לו בזווית שפתיו.
׳אז מה, בא לך?׳ שאל בקול מתריס, ושפתיו המשורטטות ביד אומן התעקלו בשנית לכדי חצי חיוך.
גון שפתיו היה ורוד בהיר, קווי המתאר שלהן מדויקים, מעט בשרניות, בעיקר במרכז, כמו מן בליטה רכה של בשר.
הכרתי פעם חצוצרן במועדון ג׳ז שהייתה לו מן כרית תפוחה באמצע השפתיים, בגלל לחץ הכלי כנגדן בעת הנגינה.
התחשק לי להעביר את לשוני בהיקף שפתיו.
לחוש את המרקם שלהן,
לטעום אותן, לנשוך.
לא עניתי.
הסכמה שבשתיקה.
הפשלתי מעט את שולי שמלתי, הגבהתי את אגני באויר, והסרתי בזריזות את התחתון שלבשתי.
הנחתי אותו מקופל בתיק המוטל לצידי.
מבטו גלש באחת אל בין רגלי, וחזר חזרה למעלה, באיטיות, אל גובה שדי.
החזרתי את השמלה למקומה, רק שהפעם פישקתי רגלי, והבד בין הרגליים נמתח מעט לצדדים, ופותח צוהר לחלצי החשופים.
ישבתי ברגליים פשוקות מולו,
שפתי שהאדימו וודאי מקודם, היו פתוחות קמעה. יכולתי לחוש איך לחות נקווית ביניהן, מהציפייה.
שמלתי הפרומה החושפת שד אחד, כתפיית החזיה עדיין מופשלת גם היא, כפי שנותרה, ורק החלק העליון של השד חשוף,
והמתנתי.
הוא הזדקף קלות במקום מושבו מולי, וביד זריזה פתח את מכנסיו, ושלף את איברו מתוך התחתון, שליפה צידית כזו, כמו דרך כיס נסתר, איברו הלבן שמוט בין ידיו.
האיבר שלו נערי ממש, מעוטר במעט שיער כהה, גון עור חיור ו׳שקוף׳ במיוחד, אך ניכר עליו שהוא מתוח ונרגש.
שלפתי את כף רגלי מתוך הסנדל, הרמתי אותה והנחתי אותה בין רגליו.
אצבעותי משוחות בלק שחור, ורגלי הלבנה, הלמו היטב את איברו, ומכנסו השחור הפרום.
הארכתי אצבעותי תוך קימור כף הרגל, ונגעתי בו ברפרוף.
מגעו היה רך וחלק, והנעתי את אצבעותי בתנועות קלות לאורכו.
הוא לא נותר אדיש.
איברו החל להאדים, להתמלא ולהימתח, ונשימותיו נהיו כבדות.
הוא קם ממושבו שמולי, וקרס לצידי על המושב, גופו פונה לעברי תוך שהוא מסלק את התיק שלי בתנועה זריזה.
ידו נחה על הברך שלי, הוא טמן ראשו בצווארי, והחל מנשק בעדינות את צווארי הזקוף, בנקודה בה הצוואר נושק לעצמות הבריח.
לשונו מציירת מעגלים קטנים מתנוך האוזן שלי ובמורד הצוואר, ושוב במעלה.
ידו השתרבבה אל מתחת לבד השמלה, והחלה מזדחלת מעלה, לאורך פנים הירך, מתקרבת אך לא נוגעת עדיין בשפתי המצפות.
אצבעותיו מתקדמות באיטיות, אני מרגישה את הרטיבות שבי נוצרת ונובעת, ידי נקמצות לאגרופים התופסים את כרית המושב משני צידי גופי.
אצבעותיו ניצבות בפתחי. האגודל שלו עט על הדגדגן הנפוח כשאצבעותיו מפלסות את דרכן לתוכי, מחליקות לעומקי כשהלחות עוטפת אותן, והוא מפעיל לחץ כלפי מעלה מתוכי, כנגד האגודל הלוחצת על הדגדגן ומעסה אותו בחוזקה.
נשימותי נעשות קצרות, עיני כבר עצומות מעצמן, ואני רועדת ככל שתנועתו גוברת, והלחץ גדל.
...אפשר? שאל בשקט וברוך.
מבלי אומר, הפשלתי מעט את הכתפייה, חושפת עור לבן, חלק, הוא הושיט ידו ובקצה אצבעו נגע בעדינות במעלה השד, אצבעו הוסיפה וגלשה בעדינות ובאיטיות במורד החריץ.
ואז אחז בפתאומיות בשד כולו, לפת אותו בחוזקה, ואצבעו מגששת אחרי הבליטה המחודדת.
הוא הסיט את הבד העוטף בכוח, ומולל את הפיטמה הזקורה בין אצבעותיו, חפן ועירסל את השד, ושוב לפת בחוזקה, וצבט את הפיטמה הכהה בכוח עד כאב. פעולותיו נעשו תחילה בעוצמה מפתיעה, אחכ בעדינות, הוסיף וליטף ולבסוף ידו נחה לבלי נוע.
כל אותו הזמן המשכתי לשבת, סטטית, ידי משני צידי גופי.
מביטה בו, מבפנים סערתי, אך נותרתי בפנים חתומים, ואף בית החזה שלי המשיך בתנודות שגרתיות של גמיעת האוויר אל הסרעפת והחוצה.
הוא השהה את ידו עלי לעוד רגע או שניים ואז הסיג ידו לאחור, נשען אחורה בכסאו, ידו נשמטה על המושב לידו, עוד קעורה בצורתה, כאילו הנוכחות של גופי עודנה שם בכף ידו, ועצם את עיניו.
הפנים שלו שלפני רגע היו סמוקים ומרוכזים, נעשו בהדרגה בהירים עד חוורים. פתח את עיניו, מביט בי שוב הישר לעיניים וחצי חיוך תלוי לו בזווית שפתיו.
׳אז מה, בא לך?׳ שאל בקול מתריס, ושפתיו המשורטטות ביד אומן התעקלו בשנית לכדי חצי חיוך.
גון שפתיו היה ורוד בהיר, קווי המתאר שלהן מדויקים, מעט בשרניות, בעיקר במרכז, כמו מן בליטה רכה של בשר.
הכרתי פעם חצוצרן במועדון ג׳ז שהייתה לו מן כרית תפוחה באמצע השפתיים, בגלל לחץ הכלי כנגדן בעת הנגינה.
התחשק לי להעביר את לשוני בהיקף שפתיו.
לחוש את המרקם שלהן,
לטעום אותן, לנשוך.
לא עניתי.
הסכמה שבשתיקה.
הפשלתי מעט את שולי שמלתי, הגבהתי את אגני באויר, והסרתי בזריזות את התחתון שלבשתי.
הנחתי אותו מקופל בתיק המוטל לצידי.
מבטו גלש באחת אל בין רגלי, וחזר חזרה למעלה, באיטיות, אל גובה שדי.
החזרתי את השמלה למקומה, רק שהפעם פישקתי רגלי, והבד בין הרגליים נמתח מעט לצדדים, ופותח צוהר לחלצי החשופים.
ישבתי ברגליים פשוקות מולו,
שפתי שהאדימו וודאי מקודם, היו פתוחות קמעה. יכולתי לחוש איך לחות נקווית ביניהן, מהציפייה.
שמלתי הפרומה החושפת שד אחד, כתפיית החזיה עדיין מופשלת גם היא, כפי שנותרה, ורק החלק העליון של השד חשוף,
והמתנתי.
הוא הזדקף קלות במקום מושבו מולי, וביד זריזה פתח את מכנסיו, ושלף את איברו מתוך התחתון, שליפה צידית כזו, כמו דרך כיס נסתר, איברו הלבן שמוט בין ידיו.
האיבר שלו נערי ממש, מעוטר במעט שיער כהה, גון עור חיור ו׳שקוף׳ במיוחד, אך ניכר עליו שהוא מתוח ונרגש.
שלפתי את כף רגלי מתוך הסנדל, הרמתי אותה והנחתי אותה בין רגליו.
אצבעותי משוחות בלק שחור, ורגלי הלבנה, הלמו היטב את איברו, ומכנסו השחור הפרום.
הארכתי אצבעותי תוך קימור כף הרגל, ונגעתי בו ברפרוף.
מגעו היה רך וחלק, והנעתי את אצבעותי בתנועות קלות לאורכו.
הוא לא נותר אדיש.
איברו החל להאדים, להתמלא ולהימתח, ונשימותיו נהיו כבדות.
הוא קם ממושבו שמולי, וקרס לצידי על המושב, גופו פונה לעברי תוך שהוא מסלק את התיק שלי בתנועה זריזה.
ידו נחה על הברך שלי, הוא טמן ראשו בצווארי, והחל מנשק בעדינות את צווארי הזקוף, בנקודה בה הצוואר נושק לעצמות הבריח.
לשונו מציירת מעגלים קטנים מתנוך האוזן שלי ובמורד הצוואר, ושוב במעלה.
ידו השתרבבה אל מתחת לבד השמלה, והחלה מזדחלת מעלה, לאורך פנים הירך, מתקרבת אך לא נוגעת עדיין בשפתי המצפות.
אצבעותיו מתקדמות באיטיות, אני מרגישה את הרטיבות שבי נוצרת ונובעת, ידי נקמצות לאגרופים התופסים את כרית המושב משני צידי גופי.
אצבעותיו ניצבות בפתחי. האגודל שלו עט על הדגדגן הנפוח כשאצבעותיו מפלסות את דרכן לתוכי, מחליקות לעומקי כשהלחות עוטפת אותן, והוא מפעיל לחץ כלפי מעלה מתוכי, כנגד האגודל הלוחצת על הדגדגן ומעסה אותו בחוזקה.
נשימותי נעשות קצרות, עיני כבר עצומות מעצמן, ואני רועדת ככל שתנועתו גוברת, והלחץ גדל.
