ריק

[לולי26]

ריק

עכשיו כשאני חושבת על זה אנחנו כבר שנתיים לא גרים יחד אבל שנה של ממש לא יחד מאז התאונה שלו על האופנוע. שנה שלא נגמרה וכל פעם יש משהו שמאריך אותה עוד קצת. שנה של עצב ודמעות שנה של כאב. ואחרי השנה הזו הוא עובר לגור עם מישהי אחרת. ולי כואב ואני חושבת על הילדים שלו, על ההורים שלו, עליו. אני לא יודעת אם אני עדיין אוהבת אותו, אולי כן אולי לא. ובשנה הזו הכל קורה כל כך הפוך. גם השנה. למה לי לא יכול לקרות משהו טוב? אני כותבת ולא רואה כלום מרוב דמעות. דמעות חמות. ועם כל נשימה הכאב הולך ומתגבר ויש חשק לצרוח עד אובדן נשימה. והכאב ממלא את כל הלב והריאות וכאילו מנסה לפרוץ החוצה ונחסם. לוקח אויר מחדש ומנסה בשנית. כל כך כואב כוס אמק. לא הייתי חוזרת אליו היום אז למה אני בוכה?! שוב סוף שבוע. ואני יושבת וחושבת שתיכף אתקשר לאבא שלי ואבקש ממנו לבוא ולחבק וללטף לשים עליו ראש ולשכוח מהכל ולהתפנק כמו שהייתי ילדה קטנה ואז נזכרת שגם הוא לא פה וגם אמא לא פה ואני לבד. ואין יותר שירים של הגבעטרון ב-7 בבוקר ביום שבת ברשת ג´ ואין סלט ירקות חתוך קטן קטן. שוב נשארתי לבד במשוואה הזו. אבל גם אפס זה מספר לא? אז ככה בלי אהבה, בלי הורים אני יושבת על הגג שבתות וחגים. ובוכה.

 

[liat1953]

../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif

 

[אחת מהצד]

לולי

מקווה שיגיע הרגע שתוכלי לצרוח את הכאב החוצה. ובעצם, רציתי להגיד שלבד זה לא אפס. ולשלוח חיבוק, מהצד.

 

[לונה..]

הממ...

לולי

אני מצטערת על ההצפה... פשוט.. אין ברשימת האייקונים של הפורומים חיבוק ענקי כמו שהייתי רוצה להעניק לך ברגע זה... אז ניסיתי למצוא משהו בסגנון קצת שונה, משהו שיעטוף אותך טוב טוב מכל הכיוונים, שאולי יגרום לך לחייך. אפילו קצת

את כזאת מקסימה, איך את שמה את הספרה 0 ואותך באותה פסקה? את חייבת להבין דבר אחד. אין דבר כזה "בלי אהבה". אהבה תמיד יש. היא תמיד נמצאת. בתוכך. ואת יודעת שהיא קיימת בתוכך. אפילו האהבה שלך לעצמך היא אהבה מדהימה. ואל תזלזלי בעצמך. ולפי דעתי.. זה יהיה מעולה לנסות ליישם את האהבה שלך לעצמך, ולטפל בעצמך. לקנות לעצמך דברים חמודים, להסתובב איך ומתי שמתחשק. לבלות. להתרכז אך ורק בהחלמה עצמית. ואני מודעת לכך שהחיים מפריעים לפעמים, העבודה וכו´. אז משלבים. כי אפשר לעשות הכל, אפילו כשקשה. ואת יודעת שאת יכולה, אני מאמינה שאת יכולה. ואת יודעת מה עוד? אני אוהבת אותך. אני אוהבת לקרוא את הדברים שאת כותבת (אפילו שאת לא כותבת הרבה), כי אני מזדהה איתם, אולי אפילו יותר מתחושת ההזדהות שיש לי כשאני קוראת דברים שאחרים כותבים, ולא רק בפורום. אולי זה הרקע, אולי סגנון הכתיבה. אולי זו פשוט את - הבן אדם שנגלה אליי דרך דברים שהוא כותב מעומק ליבו. אני גם אוהבת לשוחח איתך בטלפון כי את מצחיקה אותי נורא. (כן כן, את כבר יודעת.. אני מתה על

 

[לונה..]

נו.. נגמרו לי התווים..

וההמשך: *אני מתה על ציניות... אולי זה לא מספיק כרגע. אבל זה המקסימום שאני יכולה לתת. חיבוק ענקי, תמיכה, ואוזן קשבת. מתי שתרצי.

 

[יולי63]

ואם מותר, ואם זה יעזור, אני לידך

יושבת ומזילה דימעה. כשלמדתי חשבון בפעם השלישית בחיי המדריכה אמרה לי ש: אפס מאד חשוב כי התפקיד שלו זה לשמור מקום. בלעדיו פשוט אי אפשר! אז את שומרת לך את המקום ליום טוב יותר ואם תרשי לי אשתמש ברעיון שלך כי אולי זה יעזור לי לראות את המקום שלי. יולי

 

[לולי26]

../images/Emo186.gif

גם עשכיו שכבר כל כך מאוחר ואני כל כך עיפה. עיפה מהחיים, ממנו, מעצמי אני עדיין יושבת ובוכה. כל כך כואב לבכות כשהעיניים נפוחות. יש כזו נקודה שמישהו פעם הראה לי. היא נמצאת בצד שמאל מתחת לצלעות, מבפנים. הכאב מתחיל משם ומשם ממשיך ללב. מישהו צריך לחקור את זה פעם, מה יש שם. אני יושבת ומסתכלת סביבי, על כל פינה בבית וכל כך שקט. כל כך לבד. איך בכל זאת קמים בבוקר וממשיכים הלאה? איך? כשרוצים כל כך להפסיק את הזמן ולומר די הספיק לי, אני לא רוצה יותר, אין לי כוח ליותר. וכל פעם שישנו אור קטן שלוחש לי לבוא לקראתו מגיע החושך הגדול ובהתגלמותו עוטף את האור ומחביא לי אותו. זה מה שנגזר עלי? לבד? לשכול הורים? לאבד את בן זוגי אחרי 8 שנים? לא עשיתי רע לאף אחד ובטח לא לו, אז למה לי זה מגיע? והוא ישן שם הלילה מחובק איתה במיטה ונחמד ונעים וכל כך קר הערב בחוץ.קר. הכאב לא הולך הוא נשאר איתי והולך איתי לכל מקום. מלווה אותי כמו בן לוויה טוב שדואג לי שלא יחסר חלילה. תודה לכל אלו ששלחו לי את אהבתם וחיבוקם. תודה שיש לי למי להזיל דימעה. מישהו שלא יכעס עלי כשאספר לו מה אני מרגישה. "בלי שהרגשנו, השתנה הלב בלי שניחשנו האהבה הפכה כאב אין לעולם דבר פשוט אי שם בדרך מחכה טעות אי שם קיימת אפשרות שלא הכל אבוד ולו יכולתי להביא לך פתרונות כל מה שרק ניתן היה כבר כאן מזמן להביא לך פתרונות כל מה שרק ניתן היה כבר כאן מזמן" : כתב שלום חנוך תודה לכולכם שאתם כאן. לילה טוב. אבל אין כאן כלום.