ריקנות

[klik50]

ריקנות

הריקנות בחיים מקבלת משמעות ונהיית חלק מהחיים אחרי מות יקירי!
אומנם קמה בבוקר שמה את המסיכה של החיוך והחיים בסדר והולכת לעבודה וכן אני בסדר אני חוזרת ועונה לכולם כולל הבנות שלי אבל שום דבר לא בסדר!!! הריקנות של החיים חזק ממני
אין דרייב ללכת לחדר כושר למרות שכל יום אני משננת שהיום אחרי העבודה אלך לחדר כושר אבל מגיע שעת אחרי הצהרים..סיום עבודה .ושוב אני מוצאת את עצמי אומרת שאסע הביתה...

 

[רוניתמ9]

ריקנות

הריקנות זו באמת המילה הכי מתאימה לתאר את מה שקורה אחרי. נכון, קמים, מתפקדים אבל הכל כל כך ריק. כל הדברים שעשינו ביחד, כל הבקרים של ימי שישי., הבילוים המשותפים...הכל איננו.
אין יותר מה לתכנן ואין את מי שתמיד אפשר היה לסמוך שיהיה שם לצידנו.
סופי השבוע הארוכים הם החלק הכי נורא, ולא משנה שיש חברים שנמצאים שם בשבילי, בסוף חוזרים לריקנות הזו

 

[איש אמוציונאלי]

האין יותר חזק מהיש

רק כשביאטריס נפטרה הבנתי כמה אהבתי אותה.
זה היה לפני שנה ושלושה חודשים.
למרות שאני עסוק כל הזמן ואין לי רגע לנשום, יש בי כל הזמן תחושת חוסר חזקה.
היא היתה עוגן. מובן מאליו. הייתי חלק מהשלם. היינו משפחה שלמה.
הגעגועים אליה ממלאים את מוחי כל הזמן. מדבר אליה.
כנראה שצודקים המנוסים יותר. באמת בתום השנה חל שינוי. הפסקתי לבכות ללא הפסקה.
הכאב הפך עמום יותר. אבל הרגשת החוסר, האין, הריקנות - התחזקו.
אני יודע שאני חשוב לילדי. ומה גם שבתי עומדת להינשא בעוד חצי שנה.
יש לי תפקיד. אבל מה איתי?
מרגיש ללא עוגן, ללא נמל ביית. ללא חום ואהבה של האינטימי הכי קרוב.
מנסה בכל כוחי לשמור על המסגרת. למדתי לבשל ואני מקפיד לארח מידי שבוע את משפחתי הקטנה.
הורי קרסו בזה אחר זה לאחר מותה ואני הפכתי בבת אחת לראש המשפחה. למבוגר האחראי.
מבשל מיד שבוע - אבל גווע ברעב.
לחום ואהבה.
ריקנות גדולה.

 

[klik50]

החיים והריקנות

קוראת את זה ואומרת זה בדיוק התחושה שלי!גם אני עסוקה רוב היום ומקרינה לסביבה שאני חזקה אבל הלבד הזה רק מתעצם מיום ליום .מצחיק הוא שגם הבת שלי קיבלה את הצעת נישואים מחבר שלה בחודש האחרון וכנראה הם יתחתנו בסביבות אוקטובר .אנו חווים אותם דברים בערך!
יפה כתבת "מבשל מידי שבוע-אבל גווע מרעב.

 

[c759200]

ריקנות

מעבודה א לעבודה ב
מסכה בעבודה
מסכה בבית מול הילד
מסכה מול המשפחה
מרגיש שנמצא במרכזו של חור שחור
מדי פעם יש ניצוץ של אור
אך הרוב אפל
מחפש דרכים אפשרויות למלא את הריקנות
אבל אפילו באירועים משפחתיים
בנקודות שיא מקצועיים
מוצא את עצמי לפתע ללא יכולת לשתף
אין עם מי לחלוק להתייעץ לפרוק את מה שעל הלב
שבוע הבא האזכרה ומוצא עצמי רק מצפה שתעבור

 

[נסיכת הכוכב]

התגעגעתי לכתיבה שלך איש

שמחה לקרוא על השינוים בחייך
לפעמים הזמן הוא הפתרון יום ועוד יום ונבנת שגרת חיים שהיא חיה בתוכך
ויש עליך מטלות אין סוף , שלת לך כוחות להמשיך לפעול לטובת כל הקרובים אליך
בטוחה שהם נושאים אליך עינים

 

[Rachel 181]

האין חזק יותר מהיש...

אחרי שנתיים, אחרי מנוסה לזרועות העבודה, האין מתחיל לקבל צלם אחר...
בהבנה שהחיים נמשכים הלאה אכן מגיע רגע היחול לחום ואהבה, והרצון למלא את תחושת הריקנות שנותת רישומיה כאשר הראש מתפנה ממטלות יומיומיות...

לא יכולתי לתאר זאת טוב יותר ממך...
מאחלת לך, לנו, לכל אלה שחווים זאת דרך צלחה להשבעת הרעב.

 

[נסיכת הכוכב]

הפתרון הוא להתחיל ללכת למכון

וא תגלי שהאימון הגופני יעזור לך נפשית להכניס תוכן לערב
ככה אני יזמתי עם אמי ז"ל ורשמתי אותה ל שיעור במתנ"ס
וךלא משנה איזה תרגול היה בבוקר היא הלכה
ושהיא היתה מבולבלת אני התלבשתי ולקחתי אותה לשם , אז עוד יכולתי ללכת , לא כמו היום
לא תאמיני העיסוק בספורט הכניס לה חדוות חיים
אז בבקשה לכי למכון הכושר בשבילי לא בשבילך , ותגידי לי אם זה עשה עבורך כמו עבור אמי
זה כאילו הכניסו לה חיוך לנשמה , ההזרמה של הדםבכל הגוף עושה התחדשות לגוף ולנפש
מוכנה לנסות עבורי ?