ריצות

[unagy]

ריצות

אני לא זוכר בדיוק איפה קראתי על זה... או בדפים של בן או איפה שהוא בפורם.. אבל היה רשום שבקונג פו ניתן לפתח יכולת לרוץ מרחקים רבים מבלי להרגיש... הייתי רוצה לקבל על זה ועלעל ריצות קצרות (אם יש) יותר אינפורמציה. תודה מראש, יואב.

 

[עידו טסלר]

כן בן, איך באמת עובדים על העניין של

הריצות בקונג פו?????? לפי הידע שלי כדי להיות טוב בריצה צריך להתאמן בריצה....

לפי הדפים אמרת שאמן קונג פו יכול לרוץ לעשרות קילומטרים בלי להרגיש בזאת??? אז איך בדיוק?? הוא מתאמן הרבה על ריצה?? או ישנם עוד דרכים?? שלך באהבה, עידודודו הלוחם

 

[bertcat]

לא חייבים להתאמן

בריצה וא בשיטה מסוימם כדי להיות טוב בה כי אם המודעות והאנרגיה שלי יהיו גבוהים אז אני אוכל לרוץ בלי בעיה.

 

[bertcat]

ריצה בחלום

אולי בגלל העיסוק שלי בריצה, דרך השרשור הזה, יצא לי לרוץ בחלימה בלילה האחרון, ואני חושב שזה עונה לשאלה שלך. יש שם סיפור ארוך על החלום שלי, החלק של הריצה הוא באמצע.

 

[בן טל-שחר]

או-קיי, ריצות!!!

אבל לפני כן, בואו ננסח את השאלה מחדש: איך רצים נכון? איך רצים למרחק מבלי להתעייף? איך מתאמנים על כך ורוכשים את היכולת הזאת? כי השאלה שיואב שאל היא: "איך רצים בקונג-פו..." ומהשאלה הזאת משתמע כאילו יש איזו שהיא שיטה כלשהי שנקראת "קונג-פו" ובמסגרתה לומדים לרוץ... והרי זה לא כך. השאלה היתה יכולה להיות מופנית אל כל מי שמבין בריצה. ובכן, אני אסביר טיפה על הנושא הזה - ואחר כך תוכלו להמשיך לשאול ולכוון אותי לסוג המידע שאתם רוצים לקבל.

ריצה היא צורה של תנועה.

צורה זו של תנועה איננה קשה כל כך לאדם בריא. אדם בריא יכול לנוע כך במשך קילומטרים רבים, ללא מאמץ מיוחד, אך לא מהר מדי.

אדם שימנע מצורת תנועה מסויימת במשך רוב חייו, יתקשה לבצע אותה לאחר מכן, כי התפקודות הקשורות לאותה תנועה התנוונו במידה מסויימת.

לדוגמא, אם מישהו כמעט ולא הלך כל ימיו (אלא רק נשאו אותו, נגיד, על כפיים), ברור שברגע שהוא יקום וינסה ללכת, הוא יתנשם ויתנשף ויתקשה מאוד לעשות זאת. בעולם בו כל האנשים יהיו כמוהו, הליכה תיחשב לספורט אולימפי ותהיה אפילו "הליכת 100 מטר" שנחשבת לקשה...

זהו המצב המקובל, כיום, בהקשר לריצה.

אנשים מפתחים את היכולת לרוץ ממקום שאיננו נכון: ממקום שבו הריצה היא דבר קשה, ממקום שבו היכולת לרוץ תובעת מהלב והריאות להתאמץ, ממקום שבו היעדר אימון לאורך תקופה מסויימת יביא להתדרדרות היכולת.

פיתוח נכון של יכולת הריצה הוא ללמוד כיצד לנשום נכון, כיצד לנוע נכון וכיצד לחשוב נכון.

לימוד נכון של יכולת הריצה מתאפיין בכך שלא קיימת תופעה של "נסיגה" ב"כושר" הריצה.

לימוד נכון של יכולת הריצה מלמד אותנו לבצע פעולה שאף אחד מאיתנו כמעט איננו יודע לבצע: לרוץ. רובנו רצים בצורה מעייפת מאוד, כי אנחנו תופסים את הריצה כדבר מעייף ולפיכך אין לנו ברירה אחרת אלא לבצע אותה בצורה מעייפת.

עד כאן הסבר כללי על הריצה. עכשיו, איך מתאמנים על כך? הממממ... בכלליות:

לומדים לנשום נכון.

לומדים לנוע נכון.

לומדים לחשוב נכון.

לומדים ליישם את שלושת הנ"ל לגבי צורת ההליכה או התנועה המכונה "ריצה".

איך?

אני יכול לתת סדרה של רעיונות ותרגילים בפורום, אבל זה יהיה רחוק מלהיות שלם, כי כפי שהובן מהתשובה שלי, צריך ללמוד לנשום נכון, לנוע נכון וכולי.

אז לתת בכל זאת תרגילי עזר שונים מעל גבי הפורום, למרות שזה יהיה יותר בבחינת דוגמיות ולא הדרכה מסודרת שתאפשר רכישה של אמנות הריצה?

 

[אושר מ]

כן בהחלט

אולי תצליח להציל חלק מהבגרות שלי בספורט. ולא כולם לומדים אצלך.

 

[בן טל-שחר]

תרגילים...

תוך כדי הליכה/ריצה, לדמיין ש"ריצה" זו צורת התנועה המקובלת בעולם זה והיא מכונה בכלל "הליכה". לדמיין שכולם "הולכים" ככה, כולל זקנות בנות 80 עם אביזרי-עזר ל"הליכה"...

תוך כדי הליכה/ריצה, לחקות את ריצתם של 3 אנשים שונים (אמיתיים או דמיוניים) ולגלות איזה מהם הכי קשה לנו ואיזה מהם הכי קל לנו ומדוע...

תוך כדי הליכה/ריצה, לנסות להמציא שיפורים בתנועה ו/או בנשימה, כך שנרגיש יותר נמרצים או פחות מתאמצים.

תוך כדי ריצה, להיות מודעים לקושי, אם יש כזה. למקד אותו כמה שיותר. מה קשה, בעצם? להרגיש בצורה כמה שיותר מדוייקת. מה קשה??? לקחת את הנשימה הבאה? להרים את הרגל? להתמקד - ולזהות את הקושי במדוייק.

תוך כדי ריצה, ליהנות מהריצה. ברגע בו זה מפסיק להיות כיף, לשכב על הגב ולנשום אל תוך הבטן. כשנרגעים ומתרפים, לקום ולהמשיך לרוץ (טוב לאיזורי דשא, בעיקר...).

תוך כדי ריצה, ליהנות מהטיול. ברגע שמתעורר קושי, לעצור לגמרי! עד שהקושי חולף - להמשיך ריצה. וחוזר חלילה...

תוך כדי ריצה, לנשום בקצב אחיד, כמו בשחיה.

לשיר תוך כדי ריצה (בקול רם), עם דגש על איכות השיר וההנאה ממנו! הכי כיף לעשות את זה עם פרטנר, כמובן... את האחרון אני, אישית, מאוד אוהב...

 

[בן טל-שחר]

הקדמות לתרגילים

אמנות הנשימה: לנשום מהבטן, כלומר לבצע "נשימת סרעפת". רק צורה כזאת של נשימה תאפשר לנו לנשום בחופשיות בזמן ריצה. כל צורה אחרת של נשימה לא תשאיר לנו אוויר, אלא אם כן נחזק באופן מלאכותי ולא בריא את סיבולת לב-הריאה שלנו ועל-ידי כך נוציא את המערכת מאיזון באופן זמני (לא מומלץ). אמנות התנועה: כל שריר שאיננו נחוץ ברגע מסויים (וזה רוב השרירים, רוב הזמן), שיהיה במנוחה מוחלטת. להקפיד על כך תוך כדי ריצה. אמנות החשיבה: לשים לב למחשבות ולתחושות שעוברות בנו בכלל ובעת ריצה בפרט. להבין שזרם זה של מחשבות ותחושות, הוא המכתיב את ה"כושר" שלנו. וכאשר ה"כושר" שלנו עולה, מה שבעצם משתנה ומשתכלל זה אותו זרם של מחשבות/תחושות. זה בעצם מה שאנחנו מאמנים ומשנים בהדרגה...

 

[Kiru]

אבל אחרי הכל,

יכולת ריצה למרחק קשורה גם בסיבולת לב-ראה, לא?

 

[בן טל-שחר]

בוודאי, כפי שהיא קשורה גם

בראיה, בשמיעה, בשימוש נכון בכפות הידיים, בהזעה (בלי הזעה פעילות גופנית יכולה להרוג אותך. כן, "אפילו" הליכה), במצב רוח, בתפקוד כפות הרגליים... אין לסיבולת לב ריאה חלק חשוב יותר מלחלקים האחרים. בלי סיבולת לב-ריאה בריאה וטבעית, לא נוכל אפילו לעמוד... למעשה, לא נוכל לחיות. ריצה היא סוג של הליכה. הליכה זה דבר קשה? כן, למי שלא רגיל... מי שמתאמן על ריצה בצורה כוחנית, יגדיל את שריר הלב כתוצאה מכך ואכן יסתמך במידה רבה על סיבולת לב-ריאה. למה הדבר דומה? לאדם שרוצה ללמוד אמנות לחימה אבל לא יודע איך לעשות זאת. אז הוא מאמן את עצמו לספוג מכות. עוד ועוד ועוד. וכך הוא משפר את יכולת הלחימה שלו. ומה עם טכניקה? מהירות? מודעות? גמישות? אסטרטגיה? ועוד? לא, כל אלה אינם קיימים, כי הוא לא מודע להם. הוא לא יודע שיש דבר כזה שנקרא "בלימות" ו"התחמקויות" ושכדאי לרכוש יכולות אלה. הוא פשוט לומד לספוג. אז נכון, הוא משפר את יכולת הלחימה שלו, אבל בדרך הקשה ביותר והכי פחות בריאה. אצל אדם שפיתח את יכולת הריצה שלו בצורה נכונה ובריאה יותר, אין הגדלה של שריר הלב (אולי הגדלה מתונה, אינני יודע) כמו אצל ספורטאי. האחרון יאבד את יכולת הריצה זמן מסויים לאחר שיפסיק להתאמן.

 

[רותיק]

חווית הריצה האישית שלי

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שעברה/ועוברת עלי בנושא זה: א. כי הוא העסיק אותי די הרבה שנים ב. כי הוא ממשיך להעסיק אותי גם היום. אז ככה: אני תמיד הייתי פרנואידית של ריצות. לא הייתה לי בעיה לשים ספרינט בתיכון, בריצות של 60 מטר, אבל מעל למאה הייתי עוברת למצב זחילה אינדאנית עם סאונד של אגזוז. ומאז ועד לחיי הבוגרים היום תמיד היה לי האיום והפחד של הריצה, שלא יהיה לי אויר וכו, וכו,. באמוני קונג-פו שלי בדרך כלל החימום כולל גם ריצה. וכשלמורה שלי יש מצב רוח טוב במיוחד זאת ריצה מסביב לפארק הירקון (שזה בטח 3 קילומטר),ובטח ובטח מעל ומעבר ליכולת המוראלית והיישומית שלי. אז בוקר אחד קמתי והסתכלתי על עצמי במראה ושתינו אמרנו בבת אחת:"טוב נו די כבר עם הסיפור הזה". אז התחלתי להתייעץ עם אנשים שרצים, איך הם נושמים והתחלתי לרוץ ולתרגל, ובעיקר המון המון המון המון עבודה פסיכולוגית על עצמי,תוך כדי ריצה, שאומרת משהו כזה: "זה קל לך, את קלה, את ממש קלילה, זה ממש לא בעייה, זה כיף, זה ממש כיף, איזה כיף לי" וכו... וכו... וכו.... וזה עבד. אז עכשיו אני רצה סוף סוף מבלי לעצור בכלל. (אמנם בקצב גריאטרי), אבל עניין הקצב והמהירות כבר שייכים לשלב התפתחות הבא.

 

[בן טל-שחר]

את כותבת נפלא!

ואני בטוח שגם רצה נהדר...

 

[unagy]

איזה מזל../images/Emo70.gif

עכשיו אני בשעה חופשית אז חזרתי לשעה הביתה ושאני אחזור לב"ס אני ניגש לריצת 2000 אני אנסה לזכור את כל מה שרשמת פה. תודה רבה בן.

 

[עידו טסלר]

בן מניסיון שלי.....

אני עוד לפני הקונג פו הייתי תמיד רץ למרחקים, והיו לפעמים תקופות שהיית מפסיק ואז כאשר הייתי חוזר הייתי מרגיש ירידה מאוד גבוהה בריצה. נכון לעכשיו אני די טוב בריצה, אני אנסה להתאמן על הריצה כפי שאמרת.... רגע זה אומר שאם אני ארוץ לפי כמו שאמרת אני אוכל לרוץ גם בגיל 70 למרחקים נרחבים????? שלך באהבה, עידודודו הלוחם שרץ למרחקים

 

[unagy]

תודה בן../images/Emo70.gif

שמעתי לעצותך ואכן הצלחתי קיבלתי 95! תודה

 

[דאו]

../images/Emo47.gif

 

[בן טל-שחר]

בהחלט, מדוע לא?

 

[unagy]

למי מופנת השאלה הזו../images/Emo35.gif

 

[בן טל-שחר]

לעידו כמובן.

למה אתה שואל?